Shevuot 9

Kapitel 9

א ריבויי ומיעוטי

1 [die Regel von der] Einschließung und Ausschließung an!? –

ב אין בעלמא כללי ופרטי דריש והכא היינו טעמא כדתנא דבי ר' ישמעאל

2 Allerdings; sonst wendet er auch [die Regel von der] Generalisierung und Spezialisierung an, hierbei aber ist eine Lehre aus der Schule R. Jišma͑éls zu berücksichtigen,

ג דתנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יא, לב) במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט

3 denn in der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt: Es heißt zweimalim Wasser, dies ist nicht eine Generalisierung und Spezialisierung, sondern eine Einschließung und Ausschließung. –

ד ורבנן אמר רבינא כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שתי כללות הסמוכות זה לזה הטל פרט ביניהן ודונם בכלל ופרט

4 Und die Rabbanan!? Rabina erwiderte: Im Westen sagten sie, daß man überall, wo man zwei Generalisierungen nebeneinander findet, die Spezialisierung zwischen beide schiebe und [die Regel von der] Generalisierung und Spezialisierung an wende. –

ה השתא דאמרת רבי כללי ופרטי דריש בעל כורחיך קשיא שבועות אלא בשבועות נסיב אליבא דר' עקיבא וליה לא סבירא ליה:

5 Jetzt nun, wo du sagst, Rabbi wende [die Regel von der] Generalisierung und Spezialisierung an, bleibt ja der Einwand hinsichtlich der Schwürebestehen!? – Vielmehr, den Fall von den Schwüren lehrt er nach R. A͑qiba, während er selber nicht dieser Ansicht ist.

ו גופא מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים ת"ל (ויקרא ה, ב) ונעלם ונעלם שני פעמים דברי ר"ע

6 Der Text. Woher, daß man nur dann schuldig sei, wenn Bewußtsein vorher, Bewußtsein nachher und ein Entfallen zwischendurch vorhanden war? Es heißt zweimal entfällt – so R. A͑qiba.

ז רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות א"כ מה ת"ל ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש:

7 Rabbi sagte: Dies ist nicht nötig; es heißt: entfällt, wahrscheinlich wußte er es vorher, darauf: und inne wird, das sind also zwei Bewußtwerdungen. Wozu heißt es demnach [zweimal] entfällt? Daß man sowohl bei Unbewußtsein der Unreinheit als auch bei Unbewußtsein der Heiligkeit schuldig sei.

ח אמר מר ונעלם מכלל שידע מאי משמע אמר רבא מדלא כתיב והיא עלומה ממנו

8 Der Meister sagte: Entfällt, wahrscheinlich wußte er es vorher. Wieso ist dies erwiesen? Raba erwiderte: Da es nicht heißt: und dies ihm unbekannt ist.

ט א"ל אביי אלא מעתה גבי סוטה דכתיב (במדבר ה, יג) ונעלם מעיני אישה מכלל דהוי ידע מעיקרא אי הוה ידע מי בדקו לה מיא

9 Abajje entgegnete ihm: Bei der Ehebruchsverdächtigten heißt es ja ebenfalls:und dies ihrem Mann verborgenblieb; demnach wäre auch hierbei zu erklären: wenn er es vorher gewußt hat; wenn er es vorher gewußt hat, prüft sie ja das [Fluch]wasser überhaupt nicht!?

י והא תניא (במדבר ה, לא) ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו

10 Es wird nämlich gelehrt:So soll der Mann frei bleiben von Verschuldung, die Frau aber lädt die Verschuldung auf sich; wenn der Mann frei von Verschuldungist, so prüft das [Fluch]wasser seine Frau, wenn aber der Mann nicht frei von Verschuldung ist, so prüft das [Fluch]wasser seine Frau nicht.

יא ותו גבי תורה דכתיב (איוב כח, כא) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה מכלל דאיכא דהוה ידע ביה והכתיב (איוב כח, יג) לא ידע אנוש ערכה

11 Ferner heißt es auch von der Tora:Verhülltist sie vor den Augen aller Lebenden, auch den Vögeln des Himmels ist sie verborgen; demnach haben manche sie vorher gekannt, während es ja heißt:kein Mensch kannte ihren Wert!?

יב אלא אמר אביי קסבר רבי ידיעת בית רבו שמה ידיעה

12 Vielmehr, erklärte Raba, Rabbi ist der Ansicht, das Bewußtsein, das man aus dem Hause seines Lehrershat, gilt als Bewußtsein.

יג א"ל רב פפא לאביי אלא דקתני אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף מי איכא דלית ליה ידיעת בית רבו א"ל אין משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הנכרים:

13 R. Papa sprach zu Raba: Er lehrt: war vorher kein Bewußtsein vorhanden, wohl aber Bewußtsein nachher; gibt es denn jemand, der dieses Bewußtsein nicht aus dem Hause seines Lehrers hätte!? Dieser erwiderte; Freilich; dies kann bei einem Vorkommen, der als Kind in die Gefangenschaft von Nichtjuden geraten war.

יד יציאות שבת שתים שהן ארבע: תנן התם יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ מאי שנא הכא דתנא שתים שהן ד' ותו לא ומאי שנא התם דתני שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ

14 BEIM ŠABBATHGESETZE GIBT ES ZWEI ARTEN DES HINAUSBRINGENS, DIE IN VIER ZERFALLEN. Dort haben wir gelernt: Das Hinausbringen am Šabbath erfolgt in zwei Arten, die in vier zerfallen, für den, der sich innenbefindet, und in zwei Arten, die in vier zerfallen, für den, der sich außen befindet. Weshalb lehrt er nun hier: zwei, die in vier zerfallen, und nichts weiter, während er dort lehrt: zwei, die in vier zerfallen, für den, der sich innen befindet, und zwei, die in vier zerfallen, für den, der sich außen befindet!? –

טו התם דעיקר שבת הוא תני אבות ותולדות הכא דלאו עיקר שבת הוא אבות תני ותולדות לא תני

15 Dort, wo das Šabbathgesetz hauptsächlich behandelt wird, lehrt er von den Hauptarbeiten und von den Abzweigungen, hier aber, wo nicht hauptsächlich das Šabbathgesetz behandelt wird, lehrt er nur von den Hauptarbeiten, nicht aber von den Abzweigungen. –

טז אבות מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הויין

16 Hauptarbeiten sind ja die des Hinausbringens, und des Hinausbringens gibt es ja nur zwei Arten!?

יז וכ"ת מהן לחיוב ומהן לפטור והא דומיא דמראות נגעים קתני מה התם כולהו לחיובא אף הכא כולהו לחיובא

17 Wolltest du erwidern: manche, derentwegen man schuldig ist, und manche, derentwegen man freiist, so wird ja von ihnen in der gleichen Weise gelehrt, wie von den Aussatzmalen, und wie man bei diesen in allen Fällen schuldig ist, ebenso ist man auch bei jenen in allen Fällen schuldig!?

יח אלא אמר רב פפא התם דעיקר שבת תני חיובי ופטורי הכא חיובי תני ופטורי לא תני

18 Vielmehr, erklärte R. Papa, dort, wo das Šabbathgesetz hauptsächlich behandelt wird, lehrt er die Fälle, derentwegen man schuldig ist, und die Fälle, derentwegen man frei ist, hier aber lehrt er nur die Fälle, derentwegen man schuldig ist, nicht aber die Fälle, derentwegen man frei ist.

יט חיובי מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הוא דהויין שתים דהוצאה ושתים דהכנסה

19 Die Fälle, derentwegen man schuldig ist, sind ja die des Hinausbringens, und solcher gibt es ja nur zwei!? – Zwei des Hinausbringens und zwei des Hereinbringens. –

כ והא יציאות קתני אמר רב אשי תנא הכנסה נמי הוצאה קרי לה ממאי

20 Es heißt ja aber ‘des Hinausbringens’!? R. Aši erwiderte: Der Autor nennt das Hereinbringen ebenfalls Hinausbringen. – Woher dies? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel