Sotah 60

Kapitel 60

א וחכמים אוסרין

1 Die Weisen verbieten dies.

ב ותניא כביצה

2 Ein Anderes lehrt: in Eigröße.

ג סברוה אידי ואידי בעיסה ראשונה וחולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו

3 Sie glaubten, beide Lehren handeln von erstgradig [unreinem] Teige, auch gleicht das Profane, von dem die Teighebe noch abzuheben ist, nicht der Teighebe,

ד מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר אין שני עושה שלישי בחולין

4 somit besteht ihr Streitwahrscheinlich in folgendem: nach der einen Ansicht macht bei Profanem das Zweitgradige nicht drittgradig,

ה ומר סבר שני עושה שלישי בחולין

5 und nach der anderen Ansichtmacht bei Profanem das Zweitgradige wohl drittgradig.

ו אמר רב מרי בריה דרב כהנא דכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין והכא בחולין הטבולין לחלה קמיפלגי מר סבר כחלה דמו ומר סבר לא כחלה דמו

6 R. Mari, Sohn des Kahana, erwiderte: Alle sind der Ansicht, bei Profanem mache das Zweitgradige nicht drittgradig, und hierbei streiten sie über das Profane, von dem die Teighebe noch nicht entrichtet ist: nach der einen Ansicht gleicht es der Teighebe, und nach der anderen Ansicht gleicht es nicht der Teighebe.

ז ואיבעית אימא דכולי עלמא חולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו ואין שני עושה שלישי בחולין והכא במותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי

7 Wenn du willst, sage ich: alle sind der Ansicht, das Profane, von dem die Teighebe noch nicht entrichtet ist, gleiche nicht der Teighebe, ferner auch, daß bei Profanem das Zweitgradige nicht drittgradig mache, und hierbei streiten sie, ob man das Profane im Jisraéllande der Unreinheit aussetzen dürfe:

ח מ"ס מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ומר סבר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל

8 einer ist der Ansicht, man dürfe das Profane im Jisraéllande der Unreinheit aussetzen, und einer ist der Ansicht, man dürfe das Profane im Jisraéllande nicht der Unreinheit aussetzen.

ט בו ביום דרש רבי עקיבא וכו'

9 AN JENEM TAGE TRUG R. A͑QIBA VOR &C.

י במאי קא מיפלגי מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר דרבנן

10 Worin besteht ihr Streit? – Einer ist der Ansicht, das Šabbathgebietsei aus der Tora, und einer ist der Ansicht, es sei rabbanitisch.

יא ת"ר בו ביום דרש רבי עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים משה אמר (שמות טו, א) אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'

11 Die Rabbanan lehrten: An jenem Tage trug R. A͑qiba vor: Als die Jisraéliten aus dem Meere stiegen, wünschten sie einen Gesang anzustimmen. Wie trugen sie den Gesang vor? Wie ein Erwachsener das Loblied vorliest, während die anderendie Strophenanfängeeinwerfen. Moše sprach:ich will dem Herrn singen, und sie warfen ein: ich will dem Herrn singen. Moše sprach:denn sehr erhaben ist er, und sie warfen ein: ich will dem Herrn singen.

יב רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה

12 R. Elie͑zer, Sohn R. Jose des Galiläers, sagte: Wie ein Minderjähriger das Loblied vorträgt, wobei die anderen alles nachsprechen, was er vorliest. Moše sprach: ich will dem Herrn singen, und sie sprachen nach: ich will dem Herrn singen. Moše sprach: denn sehr erhaben ist er, und sie sprachen nach: denn sehr erhaben ist er.

יג רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו

13 R. Neḥemja sagte: Wie ein Schullehrerdas Šema͑ im Bethause vorträgt, wobei er zuerst beginnt und die anderen mitsprechen. –

יד במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר לאמר אמילתא קמייתא

14 Worin besteht ihr Streit? – R. A͑qiba bezieht [das Wort]also auf das Vorangehende.

טו ורבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי סבר לאמר אכל מילתא ומילתא ור' נחמיה ' סבר ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא

15 R. Elie͑zer, Sohn R. Jose des Galiläers, bezieht [das Wort] also auf jeden Satz, und R. Neḥemja erklärt: sie sprachen, siesprachen gleichzeitig; also, Moše begann zuerst.

טז תנו רבנן דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר (תהלים ח, ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז

16 Die Rabbanan lehrten: R. Jose der Galiläer trug vor: Als die Jisraéliten aus dem Meere stiegen, wünschten sie einen Gesang anzustimmen. Wie stimmten sie den Gesang an? Das Kind lag auf dem Schöße seiner Mutter und der Säugling hing an der Brust seiner Mutter; als sie aber die Göttlichkeit sahen, reckte das Kind den Hals und der Säugling ließ die Brustwarze aus dem Munde gleiten und sie sprachen:Das ist mein Gott, ich will ihn verherrlichen. Denn es heißt:durch den Mund von Kindern and Säuglingen hast du dir Sieg gegründet.

יז היה רבי מאיר אומר מנין שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר

17 R. Meír sagte: Woher, daß sogar die Geburten im Mutterleibe einen Gesang anstimmten? Es heißt:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel