Sukkah 10

Kapitel 10

א דבר יוכני תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ואימא כאפי דציפרתא דזוטר טובא אמר רב אחא בר יעקב רב הונא פני פני גמר כתיב הכא אל פני הכפורת וכתיב התם (בראשית כז, ל) מאת פני יצחק אביו

1 des Bar Jukhni? – Ergreifst du viel, so hast du nichts ergriffen, ergreifst du wenig, so hast du es ergriffen. – Vielleicht wie das Gesicht eines Vögelchens? R. Aḥa b. Ja͑qob erwiderte: R. Hona folgert dies durch das Wort Gesicht; hier heißt es: auf das Gesicht des Sühnedeckels, und dort heißt es: vom Gesichte seines Vaters Jiçhaq. –

ב ונילף מפנים של מעלה דכתיב (בראשית לג, י) כראות פני אלהים ותרצני תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת

2 Sollte er es durch das Wort Gesicht folgern, das von Gott gebraucht wird, denn es heißt: wie das Gesicht Gottes, indem du mir gnädig warst!? – Ergreifst du viel, so hast du nichts ergriffen, ergreifst du wenig, so hast du es ergriffen. –

ג ונילף מכרוב דכתיב (שמות כה, כ) אל הכפורת יהיו פני הכרובים

3 Sollte er es vom Kherub folgern, denn es heißt: gegen den Sühnedeckel hin sollen die Gesichter der Kherubim gerichtet sein!?

ד אמר רב אחא בר יעקב גמירי אין פני כרובים פחותין מטפח ורב הונא נמי מהכא גמיר

4 R. Aḥa b. Ja͑qob erwiderte: Es ist uns über liefert, daß das Gesicht der Kherubim nicht kleiner als eine Handbreite ist, und auch R. Hona folgert es hieraus. –

ה ומאי כרוב א"ר אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא

5 Weshalb heißt er Kherub? R. Abahu erwiderte: Ke rabja [wie ein Kind]; in Babylonien wird nämlich der Knabe Rabja genannt.

ו א"ל אביי אלא מעתה דכתיב (יחזקאל י, יד) פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם היינו כרוב היינו אדם אפי רברבי ואפי זוטרא

6 Abajje sprach zu ihm: Wieso heißt es demnach: das Gesicht des einen war das Gesicht eines Kherubs, das Gesicht des zweiten war das Gesicht eines Menschen, Kherub und Mensch sind ja dasselbe!? – Ein großes Gesicht und ein kleines Gesicht.

ז וממאי דחללה עשרה בר מסככה אימא בהדי סככה

7 Woher, daß der Innenraum ohne die Hüttenbedachung allein zehn Handbreiten haben muß, vielleicht mit der Hüttenbedachung!? –

ח אלא מבית עולמים גמר דכתיב (מלכים א ו, ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וכתיב (מלכים א ו, כו) קומת הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני ותניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הן עומדין משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין

8 Vielmehr, er folgert dies vom stetigen Tempel. Es heißt: das Haus, das der König Šelomo für den Herrn baute, war sechzig Ellen lang, zwanzig Ellen breit und dreißig Ellen hoch, ferner heißt es: die Höhe des einen Kherub betrug zehn Ellen, und ebenso die des zweiten Kherub, und hierzu wird gelehrt: Wie im stetigen Tempel die Kherubim bis zu einem Drittel des ganzen Hauses reichten, ebenso reichten die Kherubim in der Stiftshütte bis zu einem Drittel des ganzen Hauses.

ט משכן כמה הוי עשר אמות דכתיב (שמות כו, טז) עשר אמות אורך הקרש כמה הוי להו שיתין פושכי תלתיה כמה הוי עשרים פושכי דל עשרה דארון וכפורת פשו להו עשרה וכתיב (שמות כה, כ) והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה

9 Die [Höhe der] Stiftshütte betrug zehn Ellen, wie es heißt: zehn Ellen betrug die Länge des Brettes, das sind nämlich sechzig Handbreiten, ein Drittel hat zwanzig Handbreiten, und wenn man davon zehn Handbreiten für die Höhe der Bundeslade mit dem Sühnedeckel abzieht, so bleiben es zehn, und es heißt: die Kherubim sollen ihre Flügel nach oben ausgebreitet halten, indem sie mit ihren Flügeln den Sühnedeckel bedecken; hier nennt es die Tora oberhalb zehn Handbreiten ‘bedecken’. –

י ממאי דגדפינהו עילוי רישייהו קיימי דלמא להדי רישייהו קיימי אמר רב אחא בר יעקב למעלה כתיב ואימא דמידלי טובא מי כתיב למעלה למעלה

10 Woher, daß die Flügel über ihrem Kopfe ausgebreitet waren, vielleicht in gleicher Höhe mit ihrem Kopfe!? R. Aḥa b. Ja͑qob erwiderte: Es heißt oben. – Vielleicht waren sie noch höher ausgebreitet!? – Heißt es denn oben darüber? –

יא הניחא לר' מאיר דאמר כל האמות היו בינוניות אלא לר' יהודה דאמר אמה של בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה מאי איכא למימר

11 Allerdings nach R. Meír, welcher sagt, alles wurde da mit einer gewöhnlichen Elle gemessen, wie ist es aber nach R. Jehuda zu erklären, welcher sagt, das Gebäude mit einer Elle von sechs Handbreiten und die Geräte mit einer von fünf,

יב ארון וכפורת כמה הוי להו תמניא ופלגא פשו להו חד סרי ופלגא אימא סוכה עד דהויא חד סרי ופלגא

12 wonach die Bundeslade mit dem Sühnedeckel zusammen nur achteinhalb [Handbreiten] hatte und elfeinhalb zurückblieben; demnach müßte auch die Festhütte elfeinhalb Handbreiten hoch sein!? –

יג אלא לרבי יהודה הלכתא גמירי לה דאמר ר' חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני

13 Vielmehr, nach R. Jehuda ist dies eine Überlieferung. R. Ḥija b. Aši sagte nämlich im Namen Rabhs: Die Lehren von den Quantitäten, den Trennungen und den Umzäunungen sind Moše vom Sinaj überlieferte Halakhoth. –

יד שיעורין דאורייתא נינהו דכתיב (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ואמר רב חנין כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר

14 [Die Lehre] von den Maßen ist ja aus der Tora!? Es heißt: ein Land mit Weizen und Gerste, mit Weinstöcken, Feigen und Granatäpfeln, ein Land mit Olivenöl und Honig, und hierzu sagte R. Ḥanina, dieser ganze Schriftvers stehe nur wegen der Maße.

טו חטה לבית המנוגע דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידו הוא והן טמאין מיד

15 Weizen, wegen des aussätzigen Hauses, denn wir haben gelernt: Wenn jemand in ein aussätziges Haus tritt und seine Kleider auf der Schulter und seine Sandalen und seine Ringe in den Händen trägt, so ist er samt diesen sofort unrein;

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel