Taanit 5

Kapitel 5

א אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה נימא כוותיה קסבר רבי עקיבא כי כתיב ניסוך יתירא בששי הוא דכתיב

1 Wenn er der Ansicht des R. Jehuda b.Bethera ist, so sollte er mit ihm übereinstimmen!? – R. A͑qiba ist der Ansicht, die zweifache Libation wird ja beim sechsten [Tage] angedeutet.

ב תניא ר' נתן אומר (במדבר כח, ז) בקדש הסך נסך שכר לה' בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין אימא תרוייהו דחמרא אם כן ליכתוב קרא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך שמעת מינה חד דמיא וחד דחמרא

2 Es wird gelehrt: R. Nathan sagte: Im Heiligtume ist ein Rauschtrank-Gußopfer dem Herrn zu gießen; die Schrift spricht von zwei Libationen, von der Wasserlibation und von der Weinlibation. – Vielleicht beide aus Wein!? – Wenn dem so wäre, so sollte es entweder gießen gießen oder Gußopfer Gußopfer heißen, wenn es aber gießen Gußopfer heißt, so ist zu entnehmen, daß eines auf die Wasserlibation und eines auf die Weinlibation deute. –

ג אלא הא דתנן ניסוך המים כל ז' מני אי ר' יהושע נימא חד יומא אי ר"ע תרי יומי אי ר' יהודה ב"ב שיתא יומי

3 Wer lehrte das, was wir gelernt haben: das Wassergießen währt sieben Tage: wenn R. Jehošua͑, so ist es ja ein Tag, wenn R. A͑qiba, so sind es ja zwei Tage, und wenn R. Jehuda b.Bethera, so sind es ja sechs Tage!? –

ד לעולם ר' יהודה ב"ב היא וס"ל כר' יהודה דמתני' דתנן רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה ומפיק ראשון ומעייל שמיני

4 Tatsächlich R. Jehuda b.Bethera, und er ist der Ansicht R. Jehudas der folgenden Mišna. Wir haben nämlich gelernt: R. Jehuda sagt, er goß alle acht Tage mit einem ein Log [fassenden Gefäße]. – Er schließt also den ersten Tag aus und den achten ein;

ה ומאי שנא ראשון דלא דכי רמיזי מים בשני הוא דרמיזי שמיני נמי כי רמיזי מים בשביעי הוא דרמיזי

5 am ersten wohl deshalb nicht, weil das Wasser beim zweiten angedeutet ist, somit sollte dies auch vom achten gelten, da das Wasser beim siebenten angedeutet ist!? –

ו אלא רבי יהושע היא וניסוך המים כל שבעה הלכתא גמירי לה

6 Vielmehr, tatsächlich ist es R. Jehošua͑, nur ist das Wassergießen an allen sieben Tagen eine überlieferte Lehre.

ז דאמר ר' אמי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני:

7 R. Ami sagte nämlich im Namen R. Joḥanans im Namen des R. Neḥunja aus dem Tale Beth Ḥivartan, [die Lehren] von den zehn Setzlingen, der Bachweide und dem Wassergießen seien Moše am Sinaj überlieferte Halakhoth.

ח רבי יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר:

8 «R. Jehuda im Namen R. Jehošua͑s sagt, am letzten Tage des Hüttenfestes erwähne seiner der als letzter vor das Betpult tritt, der erste aber nicht, am ersten Tage des Pesaḥfestes erwähne seiner der als erster vor das Betpult tritt, der letzte aber nicht.»

ט הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתניתין הא אמר ביום טוב האחרון של חג הוא מזכיר

9 Welcher R. Jehošua͑: wenn R. Jehošua͑ unserer Mišna, so sagt er ja, man erwähne seiner vom letzten Tage des Hüttenfestes an,

י אלא ר' יהושע דברייתא האמר משעת הנחתו

10 und wenn R. Jehošua͑ der Barajtha, so sagt er ja, von der Stande an, wo man [den Feststrauß] fortlegt!?

יא ותו הא דתניא ר' יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הי בן בתירה אילימא רבי יהודה בן בתירה הא אמר בשני בחג הוא מזכיר

11 Ferner wird gelehrt: R. Jehuda sagte im Namen Ben Betheras, am letzten Tage des Hüttenfestes erwähne seiner der als letzter vor das Betpult tritt. Welcher Ben Bethera: wenn R. Jehuda b. Bethera, so sagt er ja, [man beginne] seiner am zweiten Tage des Hüttenfestes zu erwähnen!?

יב אמר רב נחמן בר יצחק תהא ברבי יהושע בן בתירה זמנין דקרי ליה בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא והא מקמי דליסמכוהו והא לבתר דליסמכוהו

12 R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: [An beiden Stellen] ist es R. Jehošua͑ b.Bethera, der zuweilen bei seinem eigenen Namen und zuweilen beim Namen seines Vaters genannt wird. Dies bevor er ordiniert wurde, jenes nachdem er ordiniert wurde.

יג תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מ"ט א"ר חנינא לפי שאין נעצרין

13 Es wird gelehrt: Die Weisen haben nicht verpflichtet, des Taus und der Winde zu erwähnen, wenn man ihrer aber erwähnen will, so erwähne man. – Aus welchem Grunde? R. Ḥanina erwiderte: Weil sie nicht zurückgehalten werden. –

יד וטל מנלן דלא מיעצר דכתיב (מלכים א יז, יג) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב (מלכים א יח, א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואילו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום

14 Woher, daß der Tau nicht zurückgehalten wird? – Es heißt: da sprach Elijahu der Tišbite, von den Eingesessenen Gilea͑ds zu Aḥáb: So wahr der Herr, der Gott Jisraéls, lebt, in dessen Dienst ich stehe: es soll diese Jahre weder Tau noch Regen kommen, außer ich selbst kündige es an; weiter aber heißt es: gehe, zeige dich dem Aḥa͑b, damit ich Regen auf den Erdboden sende; vom Tau sagte er ihm also nicht, weil

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel