Temurah 10

Kapitel 10

א ולרבא האי הוא למעוטי בכור דתניא בבכור נאמר (במדבר יח, יז) לא תפדה ונמכר הוא במעשר נאמר (ויקרא כז, כ) לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום

1 Und Raba!? – Das es schließt das Erstgeborene aus, denn es wird gelehrt: Beim Erstgeborenen heißt es:du darfst es nicht lösen, und es darf verkauft werden; beim Zehnten heißt es:es darf nicht ausgelöst werden, und es darf nicht verkauft werden, weder lebend noch geschlachtet, weder fehlerfrei noch fehlerbehaftet. –

ב והרי תמורה דאמר רחמנא (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו ותנא לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים אלמא מהני תיובתא דרבא

2 Vom Umtausche sagt ja der Allbarmherzige:er darf es nicht auswechseln und er darf es nicht umtauschen, dennoch haben wir gelernt: nicht etwa, daß man umtauschen darf, sondern daß, wenn man umgetauscht hat, der Umtausch gültig ist, und er erhält die vierzig Geißelhiebe. [Die Handlung] ist also gültig, somit ist dies eine Widerlegung Rabas!? –

ג אמר לך שאני התם דאמר קרא (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש

3 Raba kann dir erwidern: anders ist es da, denn die Schrift sagt:so sei es und sein Eingetauschtes heilig. –

ד ולאביי אי לאו דאמר רחמנא והיה הוא ותמורתו הוה אמינא תצא זו ותכנס זו קמשמע לן

4 Und Abajje!? – Wenn der Allbarmherzige nicht gesagt hätte: so sei es und sein Eingetauschtes heilig, so könnte man glauben, das eine gehe aus und das andere treteein, so lehrt er uns. –

ה והרי בכור דאמר רחמנא (במדבר יח, יז) לא תפדה ותנן יש להן פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר אלמא לא מהני תיובתא דאביי

5 Beim Erstgeborenen sagt ja der Allbarmherzige: du darfst es nicht lösen, dennoch haben wir gelernt, es gebe für sie eine Auslösung und es gebe eine Auslösung für ihr Eingetauschtes, ausgenommen das Erstgeborene und der Zehnt. [Die Handlung] ist also ungültig, somit ist dies eine Widerlegung Abajjes!? –

ו אמר לך שאני התם דאמר קרא הם בהווייתן יהו

6 Abajje kann dir erwidern: anders ist es da, denn die Schrift sagtsie, sie bleiben bei ihrer Eigenheit. –

ז ולרבא האי הם למה ליה הן קריבין ואין תמורתן קריבין

7 Wofür verwendet Raba [das Wort] sie? – Sie sind darzubringen, nicht aber ist ihr Eingetauschtes darzubringen. –

ח ולאביי האי סברא מנא ליה (ויקרא כז, כו) אם שור אם שה לה' הוא לה' קריב ואין תמורתו קריבה

8 Woher entnimmt Abajje diese Auslegung? –Ob ein Rind oder ein Schaf, es gehört dem Herrn; es ist dem Herrn darzubringen, nicht aber ist sein Eingetauschtes darzubringen. –

ט ורבא אין הכי נמי דמההוא קרא אלא הם למה לי לימד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקריבין לגבי מזבח

9 Und Raba!? – Dem ist auch so, daß dies aus diesem Schriftverse hervorgeht, [das Wort] sie ist aber deshalb nötig, um zu lehren, daß, wenn das Blut des Erstgeborenen und des Zehnten mit dem anderer darzubringender [Opfer] vermischt worden ist, es auf den Altar komme. –

י ואביי האי סברא מנא ליה (ויקרא טז, יח) מולקח מדם הפר ומדם השעיר והלא דם הפר מרובה משל שעיר מיכן לעולין שאין מבטלין זה את זה דתניא ולקח מדם הפר ומדם השעיר שיהו מעורבין דברי רבי יאשיה

10 Woher entnimmt dies Abajje? – Aus:er nehme vom Blute des Farren und vom Blute des Ziegenbockes; da das Blut des Farren mehr ist als das Blut des Ziegenbockes, so ist hieraus zu entnehmen, daß die auf den Altar kommenden [Opfer] einander nichtaufheben. Es wird nämlich gelehrt: Er nehme vom Blute des Farren und vom Blute des Ziegenbockes, sie müssen vermengt sein – so R. Jošija. –

יא ורבא התם מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו וסבר לה כרבי יונתן

11 Und Raba!? – Da von diesem besonders und von jenem besonders, und er ist der Ansicht R. Jonathans. –

יב והרי מעשר דאמר רחמנא לא יגאל ותנן יש להן פדיון ולתמורותיהן חוץ מן הבכור ומן המעשר אלמא לא מהני תיובתא דאביי

12 Vom Zehnten sagt ja der Allbarmherzige: es darf nicht ausgelöst werden, dennoch haben wir gelernt, es gebe für sie eine Auslösung und für ihr Eingetauschtes eine Auslösung, ausgenommen das Erstgeborene und der Zehnt. [Die Handlung] ist also ungültig, somit ist dies eine Widerlegung Abajjes!? –

יג אמר לך שאני התם דיליף עברה עברה מבכור

13 Er kann dir erwidern: anders ist es da, denn es ist durch [den Ausdruck] vorübergehenvom Erstgeborenen zu folgern. –

יד הרי הקדימה תרומה לביכורים דאמר רחמנא (שמות כב, כח) מלאתך ודמעך לא תאחר ותנן המקדים אף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי

14 Von [der Entrichtung] der Hebe vor den Erstlingen sagt ja der Allbarmherzige:dein Getreide und deinen Most verspäte nicht, und wir haben gelernt: wenn man [die Hebe] vorher entrichtet hat, so ist, obgleich dies verboten ist, was er getan hat, getan!? –

טו אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא (במדבר יח, כח) מכל מעשרותיכם תרימו (תרומה)

15 Raba kann dir erwidern: anders ist es da, denn die Schrift sagt:von all euren Zehnten &c. sollt ihr abheben. –

טז ולאביי מיבעיא ליה כדאמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה אפילו הקדימו בכרי נמי ניפטר

16 Und Abajje!? – Dies ist wegen des folgenden nötig. R.Papa sprach nämlich zu Abajje: Demnach sollte er freisein, auch wenn er ihmbeim Getreidehaufen zuvorgekommen ist!?

יז א"ל עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו

17 Dieser erwiderte: Deinetwegen sagt die Schrift: von all euren Zehnten &c. sollt ihr abheben. – Was veranlaßt dich, den Getreidehaufen einzuschließenund Ähren auszuschließen? –

יח מה ראית לרבות את הכרי ולהוציא את השיבלין מרבה אני את הכרי שישנו בכלל דיגון ומוציא אני את השיבלין שאין בכלל דיגון

18 Ich schließe den Getreidehaufen ein, weil es bereits Getreide ist, und ich schließe Ähren aus, weil es noch kein Getreide ist. –

יט והרי אלמנה לכהן גדול דרחמנא אמר (ויקרא כא, יד) אלמנה וגרושה לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום

19 Von [der Heirat] einer Witwe mit einem Hochpriester sagt ja der Allbarmherzige:Witwe und Geschiedene soll er nicht nehmen, und wir haben gelernt, daß in jedem Falle, wo die Antrauung gültig ist und eine Sünde begangen wird, das Kind dem Bemakelten folge!? –

כ שאני הכא דאמר קרא (ויקרא כא, טו) לא יחלל זרעו

20 Anders ist es da, wo die Schrift sagt:er soll seinen Samen nicht entweihen. –

כא ולאביי נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל אחד לו ואחד לה

21 Und Abajje!? – Der Schriftvers sollte ja lauten: jaḥel, wenn es aber jeḥalelheißt, so gilt dies sowohl für ihn als auch für sie. –

כב והרי הקדיש בעלי מומין למזבח דרחמנא אמר (ויקרא כב, כ) כל אשר בו מום לא תקריבו ותנן המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח אף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי תיובתא דרבא

22 Von der Heiligung von Gebrechenbehafteten für den Altar sagt ja der Allbarmherzige:alles, dem ein Gebrechen anhaftet, dürft ihr nicht darbringen, und wir haben gelernt, wenn man Gebrechenbehaftete für den Altar geheiligt hat, sei, obgleich dies verboten ist, was man getan hat, getan. Dies ist eine Widerlegung Rabas!? –

כג אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא (ויקרא כב, כג) ולנדר לא ירצה רצוי הוא דלא מרצה הא מיקדש קדשי

23 Raba kann dir erwidern: anders ist es da, denn die Schrift sagt:es soll als Gelobtes nicht wohlgefällig sein; wohlgefällig ist es nicht, wohl aber ist es heilig. –

כד ולאביי אי דלא אמר רחמנא ולנדר לא ירצה הוה אמינא כעובר מצוה וכשר קמשמע לן

24 Und Abajje!? – Würde der Alibarmherzige nicht gesagt haben: es soll als Gelobtes nicht wohlgefällig sein, so könnte man glauben, er habe ein Gebot übertreten, [das Opfer] aber sei tauglich, so lehrt er uns. –

כה והרי מקדיש תמימין לבדק הבית דאמר רחמנא

25 Von der Heiligung Gebrechenfreier für den Tempelreparaturfonds sagt ja der Allbarmherzige:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel