Temurah 27

Kapitel 27

א מתני׳ <big>יש</big> בקרבנות יחיד שאין בקרבנות הציבור ויש בקרבנות הציבור שאין בקרבנות היחיד שקרבנות היחיד עושין תמורה ואין קרבנות הציבור עושין תמורה

1 MANCHES GILT BEI PRIVATOPFERN, WAS NICHT BEI GEMEINDEOPFERN, UND MANCHES BEI GEMEINDEOPFERN, WAS NICHT BEI PRIVATOPFERN. PRIVATOPFER KÖNNEN UMGETAUSCHT WERDEN, GEMEINDEOPFER KÖNNEN NICHT UMGETAUSCHT WERDEN;

ב קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות וקרבנות הציבור אין נוהגין אלא בזכרים קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם וקרבנות הציבור אין חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח

2 ALS PRIVATOPFER SIND MÄNNCHEN UND WEIBCHEN GEEIGNET, ALS GEMEINDEOPFER SIND NUR MÄNNCHEN GEEIGNET; BEI PRIVATOPFERN IST MAN HAFTBAR FÜR SIE UND HAFTBAR FÜR IHRE GUSSOPFER, BEI GEMEINDEOPFERN IST MAN NICHT HAFTBAR FÜR SIE UND NICHT HAFTBAR FÜR IHRE GUSSOPFER, WOHL ABER IST MAN FÜR IHRE GUSSOPFER HAFTBAR, SOBALD DAS SCHLACHTOPFER DARGEBRACHT WORDEN IST.

ג יש בקרבנות הציבור מה שאין בקרבנות יחיד שקרבנות הציבור דוחין את השבת ואת הטומאה וקרבנות יחיד אינן דוחות לא את השבת ולא את הטומאה

3 MANCHES GILT BEI GEMEINDEOPFERN, WAS NICHT BEI PRIVATOPFERN, DENN GEMEINDEOPFER VERDRÄNGEN DEN ŠABBATH UND DIE UNREINHEIT, PRIVATOPFER ABER VERDRÄNGEN NICHT DEN ŠABBATH UND NICHT DIE UNREINHEIT.

ד א"ר מאיר והלא חביתי כ"ג ופר של יוה"כ קרבנות היחיד הן ודוחין את השבת ואת הטומאה אלא שזמנו קבוע

4 R. MEÍR SPRACH: DIE PFANNOPFER DES HOCHPRIESTERS UND DER FAHRE DES VERSÖHNUNGSTAGES SIND JA PRIVATOPFER, UND SIE VERDRÄNGEN DEN ŠABBATH UND DIE UNREINHEIT; VIELMEHR, WEIL FÜR DIESE EINE ZEIT FESTGESETZT IST.

ה <big>גמ׳</big> קרבן יחיד עושה תמורה כו' וכללא הוא והרי עופות דקרבן יחיד ואין עושה תמורה כי קתני בבהמה קתני

5 GEMARA. PRIVATOPFER KÖNNEN UMGETAUSCHT WERDEN &C. Ist dies denn eine stichhaltige Regel, das Geflügel[opfer] ist ja Privatopfer, und es kann nicht umgetauscht werden!? – Diese Lehre bezieht sich auf das Vieh. –

ו והרי ולד דקרבן יחיד הוא ואין עושה תמורה הא מני רבי יהודה היא דאמר הולד עושה תמורה

6 Die Geburt ist ja Privatopfer, und es kann nicht umgetauscht werden!? – Hier ist die Ansicht R. Jehudas vertreten, welcher sagt, die Geburt könne umgetauscht werden. –

ז והרי תמורה עצמה דקרבן יחיד היא ואין תמורה עושה תמורה כי קתני בעיקר זיבחא קתני

7 Das Eingetauschte selbst ist ja Privatopfer, und das Eingetauschte kann nicht umgetauscht werden!? – Er lehrt dies nur vom originären Schlachtopfer. –

ח השתא דאתית להכי אפילו תימא רבנן בעיקר זיבחא קתני

8 Da du nun darauf gekommen bist, kannst du auch sagen, dies gelte nach den Rabbanan, denn er lehrt dies nur vom originären Schlachtopfer.

ט קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות וכללא הוא והרי עולה דקרבן יחיד וזכר אתיא נקבה לא אתיא

9 ALS PRIVATOPFER SIND MÄNNCHEN UND WEIBCHEN GEEIGNET. Ist dies denn eine stichhaltige Regel, das Brandopfer ist ja Privatopfer, und als solches ist nur ein Männchen und kein Weibchen darzubringen!? –

י האיכא עולת העוף דתניא תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות

10 Es gibt das Geflügel-Brandopfer, denn es wird gelehrt: Es gibt Männlichkeit und Weiblichkeit beim Vieh und es gibt nicht Männlichkeit und Weiblichkeit beim Geflügel. –.

יא והרי חטאת דקרבן יחיד היא ונקבה אתיא זכר לא אתיא האיכא שעיר נשיא דמייתי זכר

11 Das Sündopfer ist ja Privatopfer, und als solches ist nur ein Weibchen und kein Männchen darzubringen!? – Es gibt ja den Ziegenbock des Fürsten, der ein Männchen darbringt. –

יב והאיכא אשם יחיד דזכר אתי נקבה לא אתי כי קאמרי רבנן קרבן דשוי בין ביחיד בין בציבור אשם ביחיד איתיה בצבור ליתיה ואיבעית אימא מי קתני כל קרבנות יש בקרבנות קתני ומאי ניהו שלמים ואי בעי נקבה מייתי ואי בעי זכר מייתי

12 Es gibt ja das Schuldopfer, das Privatopfer ist, und als solches ist nur ein Männchen und nicht ein Weibchen darzubringen!? – Die Rabbanan sprechen nur von einem Opfer, das sowohl von einem Privaten als auch von einer Gemeinde darzubringen ist, das Schuldopfer aber ist nur von einem Privaten und nicht von einer Gemeinde darzubringen. Wenn du aber willst, sage ich, es heißt ja nicht alle Opfer, sondern: manches Opfer, nämlich Heilsopfer, die man, wenn man will, Männchen, und wenn man will, Weibchen, darbringen kann.

יג קרבנות יחיד חייבין באחריותן [כו'] מנא לן

13 BEI PRIVATOPFERN IST MAN HAFTBAR &C. Woher dies? –

יד דת"ר (ויקרא כג, לז) דבר יום [ביומו] מלמד שכל היום כשר למוספין (ויקרא כג, לז) ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן

14 Die Rabbanan lehrten: Die Gebühr jeden Tages, dies lehrt, daß der ganze Tag für die Zusatzopfer zulässig ist; an seinem Tage, dies lehrt, daß, wenn der Tag vorüber ist, und man sie nicht dargebracht hat, man nicht haftbar ist.

טו יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם ואע"פ שקרב הזבח ת"ל (במדבר כט, יח) מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם למחר

15 Man könnte glauben, man sei für die Gußopfer nicht haftbar, auch wenn das Schlachtopfer dargebracht worden ist, so heißt es:ihre Speisopfer und ihre Gußopfer, auch nachts; ihre Speisopfer und ihre Gußopfer, auch am folgenden Tage.

טז ר"ל אמר מהכא (ויקרא כג, לח) מלבד שבתות ה'

16 Reš Laqiš entnimmt dies aus folgendem:Außer den Šabbathen des Herrn.

יז וצריכא דאי כתב רחמנא מלבד שבתות ה' הוה אמינא ביום אין ובלילה לא אמר קרא ומנחתם ונסכיהם ואי כתב רחמנא מנחתם ונסכיהם ולא כתב מלבד שבתות ה' הוה אמינא בלילה אין ביממא לא

17 Und beides ist nötig. Würde der Allbarmherzige nur geschrieben haben: außer den Šabbathen des Herrn, so könnte man glauben, nur am Tage und nicht nachts, so heißt es: ihre Speisopfer und ihre Gußopfer. Und würde der Allbarmherzige nur geschrieben haben: ihre Speisopfer und ihre Gußopfer, und nicht: außer den Šabbathen des Herrn, so könnte man glauben, nur nachts und nicht am Tage,

יח ומאי שנא משום דבקדשים לילה הולך אחר היום צריכי

18 und zwar deshalb, weil bezüglich der Opfer die Nacht zum Tage gehört. Daher ist beides nötig. –

יט ונסכים מי קרבי בלילה והתנן אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמקריבין מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה כולו

19 Sind denn Gußopfer nachts darzubringen, wir haben ja gelernt: Ich weiß nur von Dingen, die nachts dargebracht werden, beispielsweise Opferglieder und Schmer, daß man sie von Sonnenuntergang ab hinauflege und während der ganzen Nacht verzehren lasse,

כ דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ הלבונה ומנחת נסכים שמעלן מבוא השמש מבוא השמש סלקא דעתך והאמרת דברים שדרכן ליקרב ביום נינהו אלא עם בא השמש שמתעכלין והולכין כל הלילה מנין תלמוד לומר (ויקרא ו, ב) זאת תורת העולה ריבה

20 woher dies von Dingen, die am Tage dargebracht werden, beispielsweise der Haufe, der Weihrauch und das Speisopfer der Gußopfer, daß man sie vom Sonnenuntergänge ab hinauflege? – ‘Vom Sonnenuntergänge ab’, wie kommst du darauf, du sagtest ja, es seien Dinge, die am Tage darzubringen sind!? – Vielmehr, mitSonnenuntergang. – Woher, daß man sie während der ganzen Nacht verzehren lasse? Es heißt:dies ist das Gesetz des Brandopfers, einschließend.

כא קתני מיהא נסכים ביום אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן ליקדש כאן ליקרב

21 Er lehrt also, Gußopfer seien am Tage [darzubringen]!? Rami b. Ḥama erwiderte: Das ist kein Einwand; eines gilt von der Heiligungund eines gilt von der Darbringung.

כב אמר ליה רבא אי מיקדש קדשי קרובי מיקרבי והא תניא זה הכלל כל הקרב ביום אין קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש בלילה בין ביום בין בלילה קדוש בין ביום בין בלילה אלא אמר רב יוסף סמי מנחת נסכים מהא מתניתא

22 Raba sprach zu ihm: Wenn sie geheiligt werden können, können sie auch dargebracht werden. Es wird nämlich gelehrt: Die Regel hierbei ist: Was am Tage dargebracht wird, ist nur am Tage zu heiligen, was nachts dargebracht wird, ist nachts zu heiligen, und was am Tage und nachts, ist sowohl am Tage als auch nachts zu heiligen. Vielmehr, erwiderte R. Joseph, man streiche aus dieser die Lehre ‘das Speisopfer der Gußopfer’.

כג כי סליק רב דימי אשכחיה לרב ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דרבי יהושע בן לוי מנין לנסכים הבאים עם הזבח שאין קריבין אלא ביום ת"ל (במדבר כט, לט) ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום

23 Als R. Dimi hinaufging, traf er R. Jirmeja, der dasaß und im Namen des R. Jehošua͑ b. Levi vortrug: Woher, daß die zum Speisopfer dargebrachten Gußopfer nur am Tage darzubringen sind? Es heißt:für eure Gußopfer und eure Heilsopfer; wie die Heilsopfer am Tage, ebenso die Gußopfer am Tage.

כד אמר אי אשכחיה דכתיב איגרתא שלחי ליה לרב יוסף

24 Da sprach er: Fände ich jemand, der mir einen Brief schriebe, so würde ichR. Joseph mitteilen lassen,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel