Temurah 28

Kapitel 28

א ולא תיסמי מנחת נסכים ממתני' ולא קשיא כאן בנסכים הבאין עם הזבח כאן בנסכים הבאין בפני עצמן

1 daß man ‘das Speisopfer der Gußopfer’ aus der Lehre nicht streiche, und dennoch besteht kein Widerspruch; eines gilt von zum Schlachtopfer dargebrachten Gußopfernund eines gilt von besonders dargebrachten Gußopfern. –

ב ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למישלחא והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר

2 Dürfte er denn, auch wenn er [einen Schreiber] hätte, einen Brief senden, R. Abba, Sohn des R. Ḥija b. Abba, sagte ja im Namen des R. Joḥanan, das Schreiben von Halakhoth gleiche der Verbrennung der Tora, und wer aus ihnen lernt, erhalte keine Belohnung!?

ג דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל כתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כתוב לך את הדברים האלה וכתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה

3 R. Jehuda b. Naḥmani, der Dolmetsch des Reš Laqiš, trug nämlich vor: Ein Schriftvers lautet:schreibe dir diese Worte auf, und ein anderer Schriftvers lautet:denn durchdiese Worte. Dies besagt dir, daß du mündliche Worte nicht schriftlich vortragen darfst, und schriftliche Worte nicht mündlich vortragen darfst.

ד ותנא דבי רבי ישמעאל כתוב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב אבל אין אתה כותב הלכות

4 Ferner wurde in der Schule R. Jišma͑éls gelehrt: Schreibe dir diese Worte auf, diese darfst du schreiben, du darfst aber keine Halakhoth schreiben. –

ה אמרי דלמא מילתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל

5 Ich will dir sagen, vielleicht ist es bei einer neuen Sacheanders. So pflegten R. Joḥanan und Reš Laqiš am Šabbath die Agadabüchereinzusehen. Sie legten wie folgt aus:Wo es galt, für den Herrn zu handeln, brachen sie dein Gesetz. Sie sagten nämlich: Lieber werde etwas aus der Tora aufgehoben, als daß die Gesetzeskunde in Jisraél in Vergessenheit gerate.

ו אמר רב פפא השתא דאמרת נסכים הבאין בפני עצמן קריבין אפי' בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדישין בלילה ומקריבין

6 R. Papa sagte: Da du nun ausgeführt hast, besonders dargebrachte Gußopfer seien auch nachts darzubringen, sind, wenn Gußopfer nachts eintreffen, diese nachts zu heiligen und darzubringen.

ז אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמעיה לרב פפא תניא דמסייע לך זה הכלל כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש (בין ביום בין) בלילה

7 R. Joseph, Sohn des R. Šema͑ja, sprach zu R. Papa: Es gibt eine Lehre als Stütze für dich: Die Regel hierbei ist: was am Tage darzubringen ist, ist nur am Tage zu heiligen, und was nachts darzubringen ist, (sowohl am Tage als auch) nachts zu heiligen.

ח אמר רב אדא בר אהבה ועלות השחר פוסלת בהן כאברין

8 R. Ada b. Ahaba sagte: der Anbruch der Morgenröte macht sie untauglich, wie die Opferglieder.

ט כי אתא רב דימי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות חובה ברגל

9 Als R. Dimi kam, sagte er im Namen R. Joḥanans im Namen des R. Šimo͑n b. Jehoçadaq:Diese sollt ihr dem Herrn darbringen an euren Festtagen, das sind die Pflichtopfer, die am Feste als Pflicht darzubringen sind;

י לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד

10 außer euren Gelübden und freiwilligen Opfern, dies lehrt, daß gelobte und freiwillige [Opfer] an den Halbfesten darzubringen sind.

יא ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע

11 An Brandopfern. Wovon spricht die Schrift: wenn von gelobten Brandopfern, so heißt es ja bereitseuren Gelübden, und wenn von freiwilligen Brandopfern, so heißt es ja bereitseuren freiwilligen Gaben; sie spricht also nur vom Brandopfer einer Wöchnerin und dem Brandopfereines Aussätzigen.

יב ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור אי במנחת נדבה הרי כבר אמור הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות

12 Und an Speiseopfern. Wovon spricht die Schrift: wenn von gelobten Speisopfern, so sind sie ja bereits genannt, und wenn von freiwilligen Speisopfern, so sind sie ja bereits genannt; sie spricht also nur vom Speisopfer der Ehebruchsverdächtigten und vom Speisopferder Eifersucht.

יג ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר

13 Und an Gußopfern und Heilsopfern; er vergleicht die Gußopfer mit den Heilsopfern: wie Heilsopfer nur am Tage, ebenso Gußopfer nur am Tage.Und an Heilsopfern; dies schließt das Heilsopfer des Naziräersein.

יד א"ל אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא

14 Abajje sprach zu ihm: Sollte doch der Meister sagen: das Pesaḥ-Heilsopfer, denn das Heilsopfer des Naziräers ist ja Gelobtes und Freiwilliges!?

טו דהתניא זה הכלל כל שהוא נידב ונידר קרב בבמת יחיד ושאינו נידב ונידר אינו קרב בבמת יחיד

15 Es wird nämlich gelehrt: Die Regel hierbei ist: was freiwillig gespendet und gelobt werden kann, darf auf einem Privataltar dargebracht werden, und was nicht freiwillig gespendet und gelobt werden kann, darf auf einem Privataltar nicht dargebracht werden.

טז ותנן המנחות והנזירות קריבין בבמת יחיד דברי ר"מ סמי מכאן נזירות

16 Ferner haben wir gelernt: Speisopfer und Naziräeropfer sind auf einem Privataltar darzubringen – so R. Meír. – Streiche hieraus ‘Naziräeropfer’. –

יז מי איכא למ"ד דנזיר לאו נידר ונידב הוא והכתיב (שמואל ב טו, ז) מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך וגו' מאי לאו אקרבן

17 Gibt es dann jemand, welcher sagt, das Naziräeropfer sei nicht Gelobtes und Freiwilliges, es heißt ja:nach Ablauf von vierzig Jahren sprach Abšalom zum Könige: Ich will doch gehen und mein Gelübde einlösen, das ich in Ḥebron gelobt habe, denn dein Knecht hat gelobt &c. Dies bezieht sich wohl auf das Opfer!? –

יח לא אעיקר נדרו אמר עיקר נדרו בחברון הוה והלא בגשור הוה

18 Nein, auf das Hauptgelübde. – Aber das Hauptgelübde tat er ja nicht in Ḥebron, dies tat er ja in Gešur!?

יט אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון ה"נ מסתברא דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון

19 R. Aḥa, nach andren Rabba b. R. Ḥanan, erwiderte: Abšalom ging nur Lämmer aus Ḥebronholen. Dies ist auch einleuchtend, denn wenn man sagen wollte, er ging die Opfer darbringen, wieso ließ er Jerušalem und ging nach Ḥebron opfern!? –

כ ואלא מאי להביא כבשים מחברון האי אשר נדרתי לה' בחברון מחברון מיבעי ליה

20 Wieso heißt es, wenn aus Ḥebron Lämmer holen: dasich dem Herrn in Ḥebron gelobt habe, es sollte ja ‘aus Ḥebron’ heißen!? –

כא אלא לעולם לאקרובי ודקא קשיא לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון תיקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב

21 Vielmehr, tatsächlich opfern, wenn du aber einwendest, wieso ließ er Jerušalem und ging nach Ḥebron opfern, so kannst du ja einwenden: auch Gibeonwar ja ein heiliger Ort. Vielmehr durfte man, da die Privataltäre erlaubt waren, nach Belieben überall opfern. –

כב ארבעים שנה למאן תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דתניא אותה שנה ששאלו להם מלך אותה שנה עשירית של שמואל היתה

22 Vierzig Jahre, seit wann? – Es wird gelehrt: R. Nehoraj sagte im Namen R. Jehošua͑s: Nach Ablauf von vierzig Jahren, seitdem sie einen König verlangthatten. Es wird nämlich gelehrt: Das Jahr, in dem sie einen König verlangten, war das zehnte Jahr Šemuéls.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel