Yevamot 148

Kapitel 148

א בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ואימא בחזה ושוק אינה בחוזרת

1 Ahrons einander gleichen, ist die Hebe. – Vielleicht Brust und Schenkel!? – Diese sind der Zurückkehrenden verboten!? –

ב תרומה נמי אינה בחללה חללה לאו זרעו דאהרן היא

2 Ebenso ist ja die Hebe der Entweihten verboten!? – Die Entweihte gehört nicht zu den Nachkommen Ahrons. –

ג וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דאיכא הערב שמש אימא עד דמייתי כפרה

3 Woher, daß [die Worte] bis er rein ist den Sonnenuntergang bedeuten, vielleicht die Darbringung des Sühnopfers!? –

ד לא ס"ד דתנא דבי ר' ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא דטמא נפש מה טמא נפש דלאו בר כפרה הוא הני נמי דלאו בני כפרה נינהו

4 Dies ist nicht einleuchtend, denn in der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt: Die Schrift spricht von einem Flußbehafteten, der zweimal [Fluß] gemerkt hat, und von einem abgeschlossenen Aussätzigen. Gleich dem Leichenunreinen, wie der Leichenunreine keines Sühnopfers benötigt, ebenso diese, wenn sie keines Sühnopfers benötigen. –

ה ואימא הני מילי דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה

5 Vielleicht nur solche, die überhaupt kein Sühnopfer darzubringen haben, solche aber, die ein Sühnopfer darzubringen haben, erst wenn sie das Sühnopfer dargebracht haben!?

ו ותו הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרה אוכל בקדשים מנא לן

6 Ferner haben wir gelernt: Sobald er untergetaucht und heraufgestiegen ist, darf er vom Zehnten essen, nach Sonnenuntergang darf er Hebe essen, hat er das Sühnopfer dargebracht, darf er Heiliges essen; woher dies?

ז אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב (ויקרא כב, ו) ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב (ויקרא כב, ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב (ויקרא יב, ח) וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים

7 Raba erwiderte im Namen R. Ḥisdas: Es sind drei Schriftverse vorhanden. Es heißt: und vom Heiligen nicht essen, sie hätte denn den Leib im Wasser gebadet; wenn gebadet, so ist sie rein. Ferner heißt es: wenn die Sonne untergeht, ist er rein, und hernach esse er vom Heiligen. Ferner heißt es: der Priester schaffe ihr Sühne, und sie sei rein. Wie ist dies zu erklären? Das erste hinsichtlich des Zehnten, das andere hinsichtlich der Hebe und das letzte hinsichtlich des Heiligen. –

ח ואיפוך אנא מסתברא תרומה עדיפא שכן מחפ"ז

8 Vielleicht umgekehrt!? – Es ist einleuchtend, daß die Hebe bedeutender ist, denn sie ist mit der Todesstrafe und dem Fünftel belegt, kann nicht ausgelöst werden und ist Gemeinen verboten. –

ט אדרבה מעשר עדיפא שכן הד"ס ט"ב

9 Im Gegenteil der Zehnt ist ja bedeutender, denn er benötigt der Stätte und des Sündenbekenntnisses, ist Trauernden und in Unreinheit verboten, und ist fortzuschaffen!? –

י אפי' הכי מיתה עדיפא

10 Immerhin ist die Todesstrafe schwerwiegender.

יא רבא אמר בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר

11 Raba erwiderte: Auch abgesehen davon, daß die Todesstrafe schwerwiegender ist, kannst du dies nicht sagen, denn die Schrift sagt Person, und der Zehnt ist es, hinsichtlich dessen alle Personen einander gleichen. –

יב ואכתי הני מילי היכא דלאו בר כפרה אבל היכא דבר כפרה עד דמייתי כפרה

12 Aber immerhin nur solche, die des Sühnopfers nicht benötigen, die aber des Sühnopfers benötigen, nur wenn sie das Sühnopfer dargebracht haben!?

יג אמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת כתיב (ויקרא יב, ד) עד מלאת ימי טהרה כיון שמלאו ימיה טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן לתרומה כאן לקדשים

13 Abajje erwiderte: Hinsichtlich der Wöchnerin sind zwei Schriftverse vorhanden: es heißt: bis die Tage ihrer Reinheit voll sind, sobald die Tage ihrer Reinheit voll sind, ist sie rein, und es heißt: der Priester schaffe ihr Sühne, und sie sei rein; wie ist dies zu erklären? Das erste hinsichtlich der Hebe und das andere hinsichtlich des Heiligen. –

יד ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן פנקעכ"ס

14 Vielleicht umgekehrt!? – Es ist einleuchtend, daß das Heilige strenger ist, denn bei diesem gibt es Verwerfliches, Zurückbleibendes, Opferung, Veruntreuung, es ist mit der Ausrottung belegt, und es ist einem Trauernden verboten. –

טו אדרבה תרומה חמורה שכן מחפ"ז הנך נפישן

15 Im Gegenteil, die Hebe ist ja strenger, denn sie ist mit der Todesstrafe und mit dem Fünftel belegt, kann nicht ausgelöst werden und ist Gemeinen verboten!? – Jene sind mehr.

טז רבא אמר בלא הנך נפישן לא מצית אמרת אמר קרא וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה ואי ס"ד בקדשים איקרי כאן (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אלא שמע מינה בתרומה

16 Raba erwiderte: Auch abgesehen davon, daß jene mehr sind, kannst du dies nicht sagen; die Schrift sagt: der Priester schaffe ihr Sühne, und sie sei rein, demnach ist sie bis dahin unrein, und wenn man sagen wollte, dies gelte vom Heiligen, so sollte hierbei gelten: und das Fleisch, das irgend etwas Unreines berührt, darf nicht gegessen werden. Dies gilt somit, wie hieraus zu entnehmen, von der Hebe.

יז מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא והתניא (ויקרא יב, ב) דבר אל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין תלמוד לומר אשה ואי סלקא דעתך בתרומה גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו

17 R. Šiša, Sohn des R. Idi, wandte ein: Wieso kannst du sagen, die Schrift spreche von der Hebe, es wird ja gelehrt: Sprich zu den Kindern Jisraél; ich weiß dies nur von den Kindern Jisraél, woher dies von einer Proselytin und einer freigelassenen Sklavin? Es heißt Weib. Wieso kann man sagen, sie spreche von der Hebe, sind etwa Proselytin und Sklavin Hebe zu essen berechtigt!?

יח אמר רבא ולא

18 Raba erwiderte; Etwa nicht,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel