Yevamot 204

Kapitel 204

א ומי איכא כי האי גוונא אין דחזיוה רבנן לרב יהודה דנפק בחמשא זוזי מוקי לשוקא

1 Kommt denn so etwas vor? – Freilich, so sahen einst die Jünger R. Jehuda mit fünf Paar Überschuhen auf die Straße gehen.

ב אמר רב יהודה אמר רב יבמה שהגדילה בין האחין מותרת לינשא לאחד מן האחין ואין חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהן טעמא דלא חזינן הא חזינן חיישינן

2 R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Wenn die Schwägerin mit den Brüdern zusammen auf gewachsen ist, so darf sie sich trotzdem mit einem von ihnen verheiraten, und man berücksichtige nicht, sie könnte einem von ihnen eine Sandale heruntergezogen haben. –

ג והא תניא בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד הכי קאמר אע"ג דחזינן אין חוששין שמא כוונו

3 Nur weil man es nicht beobachtet hat, wenn man es aber beobachtet hat, berücksichtige man dies, und dem widersprechend wird gelehrt, wenn er es beabsichtigt hat und nicht sie, oder sie es beabsichtigt hat und nicht er, sei die Ḥaliça ungültig; nur wenn beide es beabsichtigt haben!? – Er meint es wie folgt: auch wenn man es beobachtet hat, berücksichtige man nicht, sie könnten es beabsichtigt haben.

ד ואיכא דאמרי טעמא דלא חזינן הא חזינן חוששין ודקא תנא בעי כוונה הני מילי לאישתרויי לעלמא אבל לאחין מיפסלא

4 Manche lesen: Nur wenn man es nicht beobachtet hat, wenn man es aber beobachtet hat, berücksichtige man dies; die Lehre aber, hierbei sei eine Beabsichtigung erforderlich, bezieht sich nur auf die Erlaubnis für jedermann, für die Brüder aber ist sie untauglich.

ה אמר רב יהודה אמר רב סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו שנאמר (יחזקאל טז, י) ואנעלך תחש ואימא תחש אין מידי אחרינא לא נעל נעל ריבה

5 R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Man vollziehe die Ḥaliça nicht mit einer Sandale, die mit Flachs genäht ist, denn es heißt: ich zog dir Schuhe, an aus Taḥašfell. – Vielleicht nur aus Taḥašfell, aus anderem aber nicht!? –

ו אי נעל נעל ריבה אפי' כל מילי נמי אם כן תחש מאי אהני ליה

6 Es heißt zweimal Schuh, und dies ist einschließend. – Wenn die Wiederholung [des Wortes] Schuh einschließend ist, so sollte auch alles andere einbegriffen sein!? – Welche Bedeutung hätte demnach [die Bezeichnung] Taḥašfell.

ז בעא מיניה רבי אלעזר מרב הוא של עור ותריסיותיו של שער מהו אמר ליה מי לא קרינן ביה ואנעלך תחש אי הכי כולו של שער נמי ההוא קרקא מקרי

7 R. Elea͑zar fragte Rabh: Wie ist es, wenn [die Sandale] aus Leder und die Schnüre aus Haar sind? Dieser erwiderte: Heißt es etwa von einer solchen nicht: ich zog dir Schuhe aus Taḥašfell an? – Demnach sollte dies auch von einer gelten, die ganz aus Haar ist!? – Eine solche heißt Pantoffel.

ח אמר ליה רב כהנא לשמואל ממאי דהאי וחלצה נעלו מעל רגלו מישלף הוא דכתיב (ויקרא יד, מ) וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע

8 R. Kahana sprach zu Šemuél: Woher, daß veḥalça, das beim Schuh am Fuße zu verrichten ist, herunterziehen heißt? – Es heißt: man soll die Steine herausziehen, an denen der Aussatz ist. –

ט ואימא זרוזי הוא דכתיב (במדבר לא, ג) החלצו מאתכם אנשים לצבא התם נמי שלופי מביתא לקרבא

9 Vielleicht heißt dies rüsten, wie es heißt: rüstet euch Männer zum Heere!? – Auch da bedeutet dies aus dem Hause in den Krieg ziehen. –

י והכתיב (איוב לו, טו) יחלץ עני בעניו בשכר עניו יחלצו מדינה של גיהנם

10 Es heißt ja: er rüstet den Armen in seinem Elend!? – Als Entgelt für sein Elend zieht er ihn aus dem Strafgerichte des Fegefeuers. –

יא אלא הא דכתיב (תהלים לד, ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם בשכר יראיו יחלצם מדינה של גיהנם

11 Es heißt ja: es lagert ein Engel des Herrn rings um die, die ihn fürchten, und rüstetsie!? – Als Entgelt dafür, daß sie ihn fürchten, ziehter sie aus dem Strafgerichte des Fegefeuers. –

יב אלא הא דכתיב (ישעיהו נח, יא) ועצמותיך יחליץ ואמר רבי אלעזר זו מעולה שבברכות ואמר רבא זרוזי גרמי אין משמע הכי ומשמע הכי דהכא אי ס"ד זרוזי הוא א"כ לכתוב רחמנא וחלצה נעלו ברגלו

12 Es heißt ja: und deine Gebeine stärken, und hierzu sagte R. Elea͑zar, dies sei das beste unter den Segnungen, und Raba erklärte, dies heiße die Gebeine rüsten!? – Allerdings, es kann dies bedeuten und es kann jenes bedeuten; wenn man aber sagen wollte, hierbei heiße es rüsten, so sollte der Allbarmherzige ‘veḥalça den Schuh an seinen Fuß’ geschrieben haben. –

יג אי כתב רחמנא ברגלו ה"א ברגלו אין בשוקו לא כתב רחמנא מעל רגלו דאפילו בשוקו א"כ לכתוב רחמנא במעל רגלו מאי מעל רגלו ש"מ מישלף הוא

13 Hätte der Allbarmherzige ‘an seinen Fuß’ geschrieben, so könnte man glauben, nur an den Fuß, nicht aber den Schenkel daher schrieb der Alibarmherzige ‘von seinem Fuße’, auch am Schenkel!? – So sollte der Allbarmherzige ‘über seinem Fuße’ geschrieben haben, wenn es aber ‘von seinem Fuße’ heißt, so bedeutet es abziehen.

יד אמר ליה ההוא מינא לר"ג עמא דחלץ ליה מריה מיניה דכתיב (הושע ה, ו) בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם

14 Ein Minäer sprach zu R. Gamliél: Ihr seid ein Volk, an dem Gott die Ḥaliça vollzogen hat, denn es heißt: mit ihren Schafen und ihren Rindern werden sie hingehen, [das Wort] des Herrn zu suchen, aber ihn nicht finden, er hat sich von ihnen losgesagt.

טו אמר ליה שוטה מי כתיב חלץ להם חלץ מהם כתיב ואילו יבמה דחלצו לה אחין מידי מששא אית ביה:

15 Dieser erwiderte ihm: Tor, heißt es denn: an ihnen Lossagung vollzogen, es heißt: von ihnen losgesagt; hat es denn irgend welche Bedeutung, wenn die Brüder von der Schwägerin die Ḥaliça erhalten!?

טז באנפיליא חליצתה פסולה כו': למימרא דאנפיליא לאו מנעל הוא

16 MIT EINER SOCKE, SO IST SIE UNGÜLTIG &C. Demnach gilt eine Socke nicht als Schuh,

יז ותנן נמי אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפיליא ואין צריך לומר במנעל וסנדל לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה

17 desgleichen wird gelehrt, der Abhebende durfte nicht mit einem aufgekrempelten Gewand oder mit Socken eintreten, und um so weniger mit Schuhen oder Sandalen, weil man den Tempelhof nicht mit Schuhen oder Sandalen betreten darf,

יח ורמינהו אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן לא מבית לבית ולא ממטה למטה

18 und dem widersprechend wird gelehrt, daß man nicht mit Schuhen, Sandalen oder Socken von einem Hause nach dem anderen oder von einem Bette zum anderen gehen darf!?

יט אמר אביי דאית ביה כתיתי ומשום תענוג אמר ליה רבא ומשום תענוג בלא מנעל ביום הכפורים מי אסירי והא רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק אלא אמר רבא לא קשיא כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא של בגד

19 Abajje erwiderte: Wenn sie gefüttert sind, wegen der Behaglichkeit. Raba sprach zu ihm: Sind sie denn, wenn sie nicht als Schuhe gelten, wegen der Behaglichkeit am Versöhnungstage verboten, Rabba b. R. Hona wickelte ja Tücher um die Füße und ging so!? Vielmehr, erklärte Raba, dies ist kein Widerspruch; das eine gilt von Socken aus Leder und das andere von Socken aus Stoff.

כ ה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי קשיא יום הכפורים איום הכפורים דתניא לא יטייל אדם בקורדקיסין בתוך ביתו אבל מטייל הוא באנפילין בתוך ביתו אלא לאו ש"מ כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא של בגד ש"מ

20 Dies ist auch einleuchtend; wenn du nicht so erklärst, so besteht ein Widerspruch auch hinsichtlich des Versöhnungstages, denn es wird gelehrt, daß man im Zimmer nicht in Pantoffeln umhergehe, wohl aber in Socken. Wahrscheinlich gilt das eine von Socken aus Leder und das andere von Socken aus Stoff. Schließe hieraus.

כא תניא כוותיה דרבא חלצה במנעל הנפרם שחופה את רוב הרגל בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל בסנדל של שעם ושל סיב בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים באנפיליא של עור והחולצת מן הגדול

21 Übereinstimmend mit Raba wird gelehrt: Vollzog sie die Ḥaliça mit einem aufgerissenen Stiefel, der den größeren Teil des Fußes bedeckt, mit einer beschädigten Sandale, die den größeren Teil des Fußes faßt, mit einer Sandale aus Kork oder Bast, mit einer Stelze des Beinlosen, mit einer Galosche, mit einer Fußstütze, mit einer Socke aus Leder, und zwar an einem Erwachsenen,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel