Yevamot 225

Kapitel 225

א מימנעי ולא נסבי לה
1 Man würde dann vermeiden, sie zu heiraten. –
ב ומאי שנא קטנה דאכלה בתרומה ומאי שנא חרשת דלא אכלה בתרומה דתנן העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ואילו חרשת לא אכלה
2 Weshalb darf eine Minderjährige Hebe essen und eine Taube keine Hebe essen? Wir haben nämlich gelernt: R. Joḥanan b. Gudgada bekundete, daß eine durch ihren Vater verheiratete Taube durch einen Scheidebrief entfernt werden könne, und daß eine mit einem Priester verheiratete Minderjährige Hebe essen dürfe. Eine Taube aber darf nicht essen. –
ג גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת וליכול קטן אוכל נבלות הוא
3 Mit Rücksicht darauf, ein Tauber könnte sie einer Tauben zu essen geben. – Mag er doch, dies ist ja ebenso, als würde ein Minderjähriger Aas essen!? –
ד גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת וחרש בפקחת נמי ליכול בתרומה דרבנן גזירה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא
4 Mit Rücksicht darauf, ein Tauber könnte sie einer Vollsinnigen zu essen geben. – Aber der Taube kann ja auch einer Vollsinnigen rabbanitische Hebe zu essen geben!? – Mit Rücksicht darauf, er könnte ihr Hebe der Tora geben. –
ה ומאי שנא קטנה דאית לה כתובה ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה דא"כ מימנעי ולא נסבי לה
5 Weshalb erhält eine Minderjährige die Morgengabe und eine Taube nicht? – Man würde dann vermeiden, sie zu heiraten. –
ו וקטנה מנלן דאית לה כתובה דתנן הממאנת והשנייה ואיילונית אין להן כתובה אבל יוצאה בגט וקטנה יש לה כתובה
6 Woher, daß die Minderjährige die Morgengabe erhält? – Wir haben gelernt: Die Weigerungserklärende, die zweitgradig Inzestuöse und die Sterile erhalten nicht die Morgengabe, sind aber durch Scheidebrief zu entfernen; die Minderjährige dagegen erhält die Morgengabe. –
ז וחרשת מנלן דלית לה כתובה דתניא חרש ושוטה שנשאו פקחות אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להם עליהם כלום רצו לקיימן יש להם כתובה
7 Woher, daß eine Taube die Morgengabe nicht erhält? – Es wird gelehrt: Wenn ein Tauber oder ein Blödsinniger Vollsinnige geheiratet haben, so haben diese, selbst wenn der Taube vollsinnig und der Blödsinnige vernünftig geworden ist, an sie keinerlei Ansprüche. Wollen sie sie weiter behalten, so erhalten diese die Morgengabe.
ח ופקח שנשא חרשת או שוטה אפי' כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה אין לה דא"כ מימנעי ולא נסבי לה
8 Wenn aber ein Vollsinniger eine Taube oder eine Blödsinnige geheiratet hat, so besteht ihre Morgengabe, selbst wenn er ihr hundert Minen verschrieben hat, weil er eingewilligt hat, sie von seinem Vermögen zu ernähren. Nur deshalb, weil er eingewilligt hat, wenn er aber nicht eingewilligt hat, erhält sie sie nicht, denn sonst würde man vermeiden, sie zu heiraten. –
ט אי הכי פקחת לחרש ליתקן לה כתובה דא"כ מימנעי ולא מינסבי יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא
9 Demnach sollten sie auch für die mit einem Tauben [verheiratete] Vollsinnige die Morgengabe anordnen, damit sie nicht vermeide, sich mit diesem zu verheiraten!? – Mehr als der Mann heiraten will, will die Frau geheiratet werden.
י ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה אמר רבא מאן חכים כרב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כ"ש הכא דאיכא תרתי
10 In der Nachbarschaft R. Malkijus war ein Tauber, den er eine Frau heiraten und ihr vierhundert Zuz von seinem Vermögen verschreiben ließ. Da sprach Raba: Wer ist so weise, wie R. Malkiju, der ein bedeutender Mann ist! Er dachte nämlich wie folgt: würde man ihm doch, wenn er es wollte, auch eine Magd zur Bedienung gekauft haben, und um so mehr dies, wo beides vorhanden ist.
יא אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי
11 R. Ḥija b. Aši sagte im Namen Šemuéls: Wegen der Frau eines Tauben ist man kein Schwebe-Schuldopfer schuldig.
יב לימא מסייע ליה חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל אין תרומתו תרומה
12 Ihm wäre eine Stütze zu erbringen. Fünf dürfen die Hebe nicht absondern, haben sie abgesondert, so ist das von ihnen Abgesonderte keine Hebe, und zwar: der Taube, der Blöde der Minderjährige, wer die Hebe von Fremdem absondert, und ein Nichtjude, der die Hebe für einen Jisraéliten absondert; selbst wenn es im Auftrage des Jisraéliten erfolgt, ist seine Absonderung ungültig. –
יג הוא דאמר כרבי אלעזר דתניא ר' יצחק אומר משום רבי אלעזר תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק אי סבירא כרבי אלעזר אשם תלוי נמי ליחייב
13 Er ist der Ansicht R. Elea͑zars, denn es wird gelehrt: R. Jiçḥaq sagte im Namen R. Elea͑zars, die Hebe eines Tauben sei nicht profan, weil es zweifelhaft ist. – Wenn er der Ansicht R. Elea͑zars ist, so sollte man hierbei ein Schwebe-Schuldopfer schuldig sein!? –
יד בעינן חתיכה משתי חתיכות
14 Hierfür ist eines von zwei Stücken erforderlich. –
טו ומי בעי רבי אלעזר חתיכה משתי חתיכות והתניא רבי אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי
15 Ist denn nach R. Elea͑zar eines von zwei Stücken erforderlich, es wird ja gelehrt: R. Elea͑zar sagt, wegen des Talges eines Koj sei man ein Schwebe-Schuldopfer schuldig!? –
טז שמואל סבר כר' אלעזר בחדא ופליג עליה בחדא
16 Šemuél ist der Ansicht R. Elea͑zars hinsichtlich des einen und streitet gegen ihn hinsichtlich des anderen.
יז ואיכא דאמרי אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי מיתיבי חמשה לא יתרומו סבר לה כרבי אלעזר
17 Manche lesen: R. Ḥija b. Abba sagte im Namen Šemuéls: Wegen der Frau eines Tauben ist man ein Schwebe-Schuldopfer schuldig. Man wandte ein: Fünf dürfen die Hebe nicht abheben!? – Er ist der Ansicht R. Elea͑zars.
יח בעא רב אשי מ"ט דר' אלעזר מיפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי' אי דעתא צילותא
18 R. Aši fragte: Was ist der Grund R. Elea͑zars: ist es ihm entschieden, daß das Verständnis des Tauben schwach ist, jedoch zweifelhaft, ob es geklärt ist oder nicht, aber immer im gleichen Zustande,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel