Yevamot 9

Kapitel 9

א תינח לתנא דבי ר' ישמעאל לרבנן מנא להו

1 Allerdings nach dem Autor der Schule R. Jišma͑éls, woher dies nach den Rabbanan?

ב נפקא להו מראשו דתניא (ויקרא יד, ט) ראשו מה תלמוד לומר לפי שנאמר (ויקרא יט, כז) לא תקיפו (את) פאת ראשכם שומע אני אף מצורע כן

2 Sie entnehmen es aus [dem Worte] Haupt. Es wird nämlich gelehrt: Haupt, was lehrt dies? Da es heißt: ihr sollt die Ecken eures Haupthaares nicht rundscheren, so könnte man glauben, dies gelte auch vom Aussätzigen,

ג תלמוד לומר ראשו וקא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה

3 so heißt es sein Haupt. Und dieser Autor ist der Ansicht, das Rundscheren des ganzen Hauptes gelte als Rundscheren.

ד איכא למיפרך מה ללאו דהקפה שכן לאו שאין שוה בכל

4 Es ist ja zu erwidern: wohl gilt dies vom Verbote des Rundscherens, da es ein Verbot ist, das nicht für jeden gilt!?

ה אלא אתיא מזקנו דתניא (ויקרא יד, ט) זקנו מה תלמוד לומר לפי שנאמר (ויקרא כא, ה) ופאת זקנם לא יגלחו שומע אני אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו

5 Vielmehr, dies ist aus [dem Worte] Bart zu entnehmen. Es wird nämlich gelehrt: Bart, was lehrt dies? Da es heißt: die Ecke ihres Bartes sollen sie nicht scheren, so könnte man glauben, dies gelte auch von einem aussätzigen Priester, so heißt es Bart.

ו ואם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל תנהו ענין ללאו השוה בכל

6 Und da dies hinsichtlich eines Verbotes, das nicht für jeden gilt, nicht nötig ist, so beziehe man es auf ein Verbot, das für jeden gilt.

ז ואכתי איצטריך סד"א שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות אפילו לאו שאין שוה בכל לא דחי קמ"ל דדחי

7 Aber dies ist ja nötig; man könnte glauben, bei Priestern sei es anders, da ihnen die Schrift mehr Gebote auferlegt hat, und auch ein Verbot, das nicht für jeden gilt, werde nicht verdrängt, so lehrt er uns, daß es verdrängt werde!?

ח אלא אתיא מראשו דהך תנא דתניא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר (במדבר ו, ה) תער לא יעבור על ראשו שומע אני אף מצורע ונזיר כן ת"ל ראשו

8 Vielmehr, dies ist aus [dem Worte] Haupt nach der folgenden Lehre zu entnehmen: Haupt, was lehrt dies? Da es heißt:ein Schermesser gehe nicht über sein Haupt, so könnte man glauben, dies gelte auch vom aussätzigen Naziräer, so heißt es Haupt.

ט איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה דאי לא תימא הכי הא דקיימא לן דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה

9 Es ist ja aber zu erwidern: wohl gilt dies vom aussätzigen Naziräer, bei dem eine Auflösung möglich ist!? Wieso sagen wir, wenn dem nicht so wäre, ein Gebot verdränge nicht ein Verbot und Gebot,

י ליגמר מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה ה"נ איכא למיפרך שכן ישנו בשאלה

10 man sollte doch vom Naziräer folgern. Vielmehr folgern wir nichts vom Naziräer, weil zu erwidern ist, bei diesem sei eine Auflösung möglich, ebenso ist auch hierbei zu erwidern, bei diesem sei eine Auflösung möglich.

יא אלא לעולם

11 Vielmehr, tatsächlich

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel