Yevamot 10

Kapitel 10

א מקרא קמא אם כן לימא קרא ציצית תעשה לך גדילים למה לי ש"מ לאפנויי

1 ist dies vom erstgenannten Schriftverse zu folgern, denn die Schrift sollte ja sagen: Çiçith sollst du dir machen, wenn es aber auch Schnüre heißt, so ist dies unnötig.

ב האי לשיעורא הוא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה עשה גדיל ופותלהו מתוכו

2 Dies ist ja aber wegen der Anzahl erforderlich: unter ‘Schnur’ sind zwei und unter ‘Schnüre’ vier [zu verstehen]; man mache Schnüre und teile sie in der Mitte in Fäden!?

ג א"כ לימא קרא לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו ל"ל ש"מ לאפנויי

3 Die Schrift sollte sagen: du sollst kein Mischgewebe anziehen, Wolle und Flachs, wenn es aber auch zusammen heißt, so ist dies unnötig.

ד ואכתי מיבעי ליה לתוכף שתי תכיפות חיבור ותכיפה אחת אינו חיבור א"כ לכתוב רחמנא לא תלבש צמר ופשתים יחדו שעטנז ל"ל ש"מ לאפנויי

4 Aber auch dies ist ja nötig, daß nämlich zwei Stiche als Verbindung gelten, ein Stich aber nicht!? — Demnach sollte doch der Allbarmherzige geschrieben haben: du sollst nicht anziehen, Wolle und Flachs zusammen, wenn es aber auch Mischgewebe heißt, so ist dies unnötig.

ה ואכתי מיבעי ליה עד שיהא שוע טווי ונוז אלא כולה משעטנז נפקא

5 Aber auch dies ist ja nötig, wegen [der Auslegung:] gekrempelt, gesponnen und gezwirnt!? — Vielmehr, aus Mischgewebe ist alles zu entnehmen.

ו אשכחן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא לא תעשה שיש בו כרת היכא אשכחן דדחי דאיצטריך עליה למיסרה

6 Wir wissen nun, daß das Gebot ein gewöhnliches Verbot verdrängt, wo finden wir, daß es ein mit der Ausrottung belegtes Verbot verdrängt, um des Verbotenseins zu benötigen!?

ז וכי תימא נילף ממילה מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות

7 Wolltest du sagen, dies sei von der Beschneidung zu entnehmen, [so ist zu erwidern:] wohl die Beschneidung, derentwegen dreizehn Bündnisse geschlossen worden sind!?

ח מפסח מה לפסח שכן כרת

8 Vom Pesaḥopfer. — Wohl das Pesaḥopfer das mit der Ausrottung belegt ist!?

ט מתמיד מה לתמיד שכן תדיר

9 Vom täglichen Opfer. — Wohl das tägliche Opfer, da es beständig ist!?

י מחדא לא אתיא תיתי מתרתי מהי תיתי ממילה ופסח שכן כרת מפסח ותמיד שכן צורך גבוה

10 Da es von einem nicht zu entnehmen ist, entnehme man es von zweien. — Von welchen sollte man es entnehmen:

יא ממילה ותמיד שכן ישנו לפני הדבור ואליבא דמ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הוה ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדבור

11 wenn von Beschneidung und Pesaḥopfer, so sind beide mit der Ausrottung bedroht, wenn von Pesaḥopfer und täglichem Opfer, so sind beide für Gott bestimmt, wenn von Beschneidung und täglichem Opfer, so bestanden sie schon vor der Gesetzgebung, und auch wenn von allen zusammen, so bestanden sie schon vor der Gesetzgebung!? Dies nach demjenigen, welcher sagt, das von den Jisraéliten in der Wüste dargebrachte Brandopfer war das tägliche Brandopfer.

יב אלא איצטריך סד"א תיתי מכבוד אב ואם

12 Vielmehr, dies ist deshalb nötig, weil man glauben könnte, es sei von der Ehrung von Vater und Mutter zu folgern.

יג דתניא יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי

13 Es wird nämlich gelehrt: Man könnte glauben, die Ehrung von Vater und Mutter verdränge das Šabbathgesetz, so heißt es: ihr sollt jeder Mutter und Vater fürchten, und meine Šabbathe sollt ihr beobachten; ihr alle seid zu meiner Ehrung verpflichtet.

יד מאי לאו דאמר ליה שחוט לי בשל לי וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו הא לאו הכי דחי לא

14 Wohl in dem Falle, wenn [sein Vater] zu ihm sagt: schlachte für mich, koche für mich, und nur aus dem Grunde, weil der Allbarmherzige geschrieben hat: meine Šabbathe sollt ihr beobachten, sonst aber würde es verdrängt haben. — Nein

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel