Yoma 150

Kapitel 150

א לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה והאמר אביי האי מאן דאית ליה סעודתא לא לאכלי' אלא ביממא כעין יממא קא אמרינן אמר רב אחא בר יעקב בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה

1 das Brot, nach dem sie billige verlangten, wurde ihnen auf billige Weise gewährt. Die Tora lehrt hier eine Lebensregel, daß man Fleisch nur abends esse. – Abajje sagte ja aber, wer nur eine Mahlzeit hat, esse sie am Tage!? – Er meint: wie am Tage. R. Aḥa b. Ja͑qob sagte: Anfangs glichen die Jisraéliten den Hühnern, die [dauernd] im Misthaufen wühlen, da kam Moše und setzte ihnen eine Speisezeit fest.

ב (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם וכתיב (במדבר יא, כ) עד חדש ימים הא כיצד בינונים לאלתר מתו רשעים מצטערין והולכין עד חדש ימים

2 Das Fleisch befand sich noch zwischen ihren Zähnen, dagegen heißt es: bis zu einem Monat; wie ist dies zu erklären? Die Mittelmäßigen starben sofort und die Frevler quälten sich bis zur Dauer eines Monats. Sie breiteten sich aus.

ג וישטחו אמר ריש לקיש אל תקרי וישטחו אלא וישחטו מלמד שנתחייבו שונאיהן של ישראל שחיטה שטוח תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה אל תיקרי שטוח אלא שחוט מלמד שירד להם לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה אמר רבי וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר (תהלים עח, כז) וימטר עליהם כעפר שאר וכחול (הים) עוף כנף

3 Reš Laqiš sagte: Man lese nicht wajišṭeḥu [ausbreiten], sondern wajišaḥṭu [wurden geschlachtet]; dies lehrt, daß die Feinde Jisraéls Abschlachtung verdienten. Ausbreiten. Im Namen des R. Jehošua͑ b. Qorḥa wurde gelehrt: Man lese nicht šaṭoaḥ [ausbreiten], sondern šaḥuṭ [schlachten]; dies lehrt, daß Jisraél mit dem Manna auch das herabkam, das des Schlachtens bedarf.

ד ותניא רבי אומר (דברים יב, כא) וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה אלא מה תלמוד לומר שטוח מלמד שירד להם משטיחין משטיחין

4 Rabbi sprach: Brauchst du dies denn daraus zu folgern, es heißt ja bereits: er ließ Fleisch auf sie regnen wie Staub und beflügelte Vögel wie Sand am Meere!? Ferner wird gelehrt: Rabbi sagte: So schlachte, wie ich dir geboten habe, dies lehrt, daß Moše [das Durchschneiden] von Speiseröhre und Luftröhre, der größeren Hälfte des einen [Halsorgans] beim Geflügel und beider [Halsorgane] beim Vieh, geboten wurde. Wozu heißt es nun ausgebreitet? Dies lehrt, daß ihnen [die Wachteln] schichtweise herabkamen.

ה כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב (שמות טז, לא) דבש אמר רבי יוסי ברבי חנינא לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש

5 Es heißt Brot, es heißt Öl und es heißt Honig? R. Jose b. R. Ḥanina erklärte: Den Jungen Brot, den Alten Öl und den Kindern Honig.

ו כתיב שליו וקרינן סליו אמר רבי חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלוה רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין

6 Es heißt Šelav [Wachteln] und wir lesen Selav? R. Ḥanina erklärte: Die Frommen aßen sie in Frieden [šalva], den Frevlern aber waren sie, wenn sie sie aßen, wie Stacheln [silvin].

ז א"ר חנן בר רבא ד' מיני סליו הן ואלו הן שיכלי וקיבלי ופסיוני ושליו מעליא דכולהו שיכלי גריעא דכולהו שליו והוי כציפורתא ומותבינן לה בתנורא ותפח והוה מלי תנורא ומסקינן ליה אתליסר ריפי ואחרונה אינה נאכלת אלא ע"י תערובת

7 R.Ḥanin b. Raba sagte: Es gibt vier Arten Selav, und zwar: der Krametsvogel, die Drossel, der Fasan und die Wachtel; die beste unter ihnen ist der Krammetsvogel, die schlechteste unter ihnen ist die Wachtel. Sie gleicht einem Vögelchen, wenn man sie aber in den Ofen legt, schwillt sie an, daß sie den Ofen füllt. Man, legt sie auf dreizehn Brote [übereinander], und auch das letzte kann nur mit anderem gegessen werden.

ח רב יהודה משתכח ליה בי דני רב חסדא משתכח ליה בי ציבי רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא יומא חד לא אייתי אמר מאי האי סליק לאיגרא שמעיה לינוקא דקאמר (חבקוק ג, טז) שמעתי ותרגז בטני אמר שמע מניה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא

8 R. Jehuda pflegte sie zwischen den Fässern zu finden; R. Ḥisda pflegte sie zwischen dem Holze zu finden. Der Gartenpächter Rabas pflegte sie ihm jeden Tag zu bringen, und als er sie ihm eines Tages nicht brachte, sprach er: Was bedeutet dies? Hierauf ging er auf den Söller und hörte, wie ein Kind las. Als ich hörte, erbebte mein Leib. Da rief er: Es scheint wohl, daß die Seele R. Ḥisdas zur Ruhe eingekehrt ist. Durch das Verdienst des Lehrers aß sie nämlich der Schüler.

ט כתיב (שמות טז, יד) ותעל שכבת הטל וכתיב (במדבר יא, ט) וברדת הטל אמר רבי יוסי ברבי חנינא טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמו שמונח בקופסא

9 Es heißt: wenn die Tauniederlassung verschwand, und es heißt: wenn der Tau fiel? R. Jose b. R. Ḥanina erklärte: Tau oben und Tau unten, und [das Manna] war wie in einem Behälter eingeschlossen.

י דק מחוספס אמר ר"ל דבר שנימוח על פיסת היד רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים מחוספס טובא הוי אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב

10 Feines körniges. Res Laqiš sagte: Etwas, das auf der Handfläche schmolz. R. Joḥanan sagte: Etwas, das von den zweihundertachtundvierzig Gliedern [des Menschen] auf gesogen wurde. – [Der Zahlenwert des Wortes] meḥuspas [körniges] beträgt ja mehr!? R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Die Schreibweise ist meḥspas.

יא תנו רבנן (תהלים עח, כה) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר"ע וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר (דברים ט, ט) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים

11 Die Rabbanan lehrten: Brot der Vornehmen aß ein Mann; das Brot, das die Dienstengel essen – so R. A͑qiba. Als dies R. Jišmaél vorgetragen wurde, sprach er zu ihnen: Geht und sagt A͑qiba: A͑qiba, du hast dich geirrt; essen etwa die Dienstengel Brot, es heißt ja: Brot aß ich nicht und Wasser trank ich nicht!? Vornehmen [abirim] bedeutet vielmehr, Brot, das von den Zweihundertachtundvierzig Gliedern [ebarim] aufgesogen wurde. –

יב אלא מה אני מקיים (דברים כג, יד) ויתד תהיה לך על אזניך (ויצאת שמה חוץ) דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם

12 Wieso heißt es demnach: unter deinen Geräten sollst du einen Pflock haben!? – Wegen der Dinge, die ihnen Händler von den weltlichen Völkern verkauften.

יג ר"א בן פרטא אומר אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך לאחר שסרחו אמר הקב"ה אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות

13 R. Elea͑zar b. Proto sagte: Auch Dinge, die ihnen Händler von den weltlichen Völkern verkauften, läuterte das Manna und [der Schriftvers]: unter deinen Geräten sollst du einen Pflock haben, kam zur Anwendung, nachdem sie gesündigt hatten. Der Heilige, gepriesen sei er, sprach: Ich sagte, sie sollen den Dienstengeln gleichen, nun aber will ich sie drei Parasangen bemühen.

יד דכתיב (במדבר לג, מט) ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא תלתא פרסי ותנא כשנפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדדיהן אלא לאחוריהן

14 Es heißt nämlich: sie lagerten am Jarden von Beth Haješimoth bis Abel Hašiṭṭim, und Rabba b. Bar Ḥana erzählte, er habe diesen Ort gesehen und er umfasse drei Parasangen, und ferner wird gelehrt, daß sie, wenn sie zur Notdurft gingen, nicht nach vorn, noch nach der Seite gingen, sondern nach hinten.

טו (במדבר יא, ו) ועתה נפשנו יבשה אין כל אמרו עתיד מן זה שתיפח במעיהם כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא

15 Jetzt aber ist unser Leib ausgetrocknet, denn es ist gar nichts da. Sie sprachen: Das Manna wird in unserem Leibe aufdunsen; gibt es denn einen Weibesgeborenen, der aufnimmt und nicht ausscheidet!?

טז וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להם אל תקרי אבירים אלא איברים דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה איברים אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך בדברים שבאין להם ממדינת הים

16 Als dies R. Jišma͑él vorgetragen wurde, sprach er zu ihnen: Man lese nicht abirim [Vornehme] sondern ebarim [Glieder]; etwas, das von den zweihundertachtundvierzig Gliedern aufgesogen wird, und [der Schriftvers]: unter deinen Geräten sollst du einen Pflock haben, gilt von dem, was sie aus überseeischen Ländern erhalten haben.

יז דבר אחר לחם אבירים אכל איש

17 Eine andere Auslegung: Brot der Vornehmen aß ein Mann,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel