Yoma 151

Kapitel 151

א זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל כתיב הכא איש וכתיב התם (במדבר כז, יח) קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו ואימא משה דכתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה ענו מאד דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש

1 das ist Jehošua͑, dem das Manna besonders herabfiel, wie ganz Jisraél, denn hier heißt es: aß ein Mann, und dort heißt es: nimm dir Jehošua͑, den Sohn Nuns, einen Mann, in dem Geist. ist. – Vielleicht ist es Moše, denn es heißt:und der Mann Moše war sehr sanftmütig!? – Man deduziert [durch Vergleichung] von Mann mit Mann, nicht aber von Mann mit und der Mann.

ב שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום

2 Die Schüler fragten R. Šimo͑n b.Joḥaj: Weshalb fiel das Manna für Jisraél nicht mit einem Male für das ganze Jahr? Dieser erwiderte ihnen: Ich will euch ein Gleichnis sagen. Dies ist mit einem Könige aus Fleisch und Blut zu vergleichen, der einen einzigen Sohn hatte, dem er seinen Unterhalt in einmaligen Jahres[raten] aussetzte. Da aber der Sohn seinen Vater nur einmal jährlich zu besuchen pflegte, überlegte er es sich und setzte ihm seinen Unterhalt täglich aus, sodaß er seinen Vater täglich besuchte.

ג אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים

3 Ebenso verhielt es sich mit Jisraél; wer vier oder fünf Kinder hatte, war stets besorgt, indem er dachte: wenn morgen kein Manna fällt, sterben sie alle vor Hunger! So richteten sie alle ihr Herz auf ihren Vater im Himmel.

ד דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם דבר אחר מפני משאוי הדרך

4 Eine andere Erklärung: Sie aßen es noch warm. Eine andere Erklärung: Wegen der Last des Transportes.

ה וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו

5 R. Tryphon, R. Jišma͑él und die Ältesten saßen einst und befaßten sich mit dem Abschnitte vom Manna, und auch R. Elea͑zar aus Modai͑m befand sich unter ihnen. Da begann R. Elea͑zar aus Modai͑m und sprach: Das Manna, das Jisraél herabfiel, lag sechzig Ellen hoch. Da sprach R. Tryphon zu ihm: Modäer, wie lange noch wirst du uns mit Faseleien kommen!?

ו אמר לו רבי מקרא אני דורש (בראשית ז, כ) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים וכי חמש עשרה אמה בעמק (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים וכי מיא שורי שורי קיימי ועוד תיבה היכי סגיא אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים

6 Jener erwiderte: Meister, ich lege einen Schriftvers aus: Fünfzehn Ellen hoch stiegen die Gewässer, so daß die Berge überschwemmt wurden; fünfzehn Ellen im Tale, fünfzehn Ellen in der Niederung und fünfzehn Ellen auf den Bergen: stand denn das Wasser wie eine Mauer!? Und wie kam da ferner die Arche hinauf!? Vielmehr brachen zuerst alle Quellen der großen Meerestiefe auf, bis das Wasser gleich hoch mit den Bergen war, dann stieg es noch fünfzehn Ellen darüber.

ז וכי אי זה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה ממדת פורענות במדת פורענות הוא אומר (בראשית ז, יא) וארובות השמים נפתחו במדה טובה הוא אומר (תהלים עח, כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו

7 Welches Maß ist nun reichlicher, das Maß der Güte oder das Maß der Heimsuchung? Du mußt wohl sagen, das Maße der Güte sei reichlicher als das Maß der Heimsuchung. Nun heißt es beim Maße der Heimsuchung: Wie Luken des Himmels öffneten sich, beim Maße der Güte aber heißt es: er gebot den Wolken droben und öffnete die Türen des Himmels, ließ Manna auf sie regnen, daß sie zu essen hätten, und gab ihnen Himmelskorn.

ח כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע הרי כאן שמונה ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה

8 Da aber gelehrt wird, eine Tür habe vier Luken, so waren es acht [Luken], mithin lag das Manna, das Jisraél herabfiel, sechzig Ellen hoch.

ט תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (תהלים כג, ה) תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו' כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנא' כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי

9 Es wird gelehrt: Isi b.Jehuda sagte: Das Manna, das Jisraél herabfiel, stieg so hoch, daß alle Könige im Osten und im Westen es sehen konnten, denn es heißt: du bereitest vor mir einen Tisch im Angesichte meiner Bedränger. Abajje sagte: Hieraus ist zu entnehmen, daß der Becher Davids in der zukünftigen Welt zweihunderteinundzwanzig Log fassen wird, denn es heißt: mein Becher hat Überfluß [revaja], und dies ist der Zahlenwert [des Wortes] revaja. –

י הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכ"ע הכא לישראל לחודיה ונפיש להו טפי ר' אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר

10 Es ist ja aber nicht gleich, da erfolgte es in vierzig Tagen, hierbei aber in einer Stunde. [Oder entgegengesetzt:] da für die ganze Welt, hierbei aber nur für Jisraél, somit kann es ja noch höher gewesen sein!? – R. Elea͑zar folgert dies aus [dem Ausdrucke] ‘öffnen’.

יא אסור באכילה הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד ה' ענויין שבתורה (במדבר כט, ז) ובעשור (ויקרא כג, כז) ואך בעשור (ויקרא כג, לב) שבת שבתון (ויקרא טז, לא) ושבת שבתון (ויקרא טז, כט) והיתה לכם

11 IST DAS ESSEN VERBOTEN. Wem entsprechend sind diese fünf Kasteiungen? R. Ḥisda erwiderte: Entsprechend den fünf [Versen von der] Kasteiung in der Tora: am zehnten, aber am zehnten, ein Ruhetag, ein Ruhetag, und: es soll euch gelten. –

יב הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר (דברים יד, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת

12 Es sind ja fünf, während wir von sechs [Kasteiungen] gelernt haben!? – Das Trinken gehört zum Essen. Reš Laqiš sagte nämlich: Woher, daß das Trinken im Essen einbegriffen ist? Es heißt: du sollst vor dem Herrn, deinem Gotte, essen &c., den Zehnten deines Getreides, Mostes und Öls; Most ist ja Wein, und er nennt es ‘essen’. –

יג ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו שלקי

13 Wieso denn, vielleicht in dem Falle, wenn man ihn in Inogaron ißt!? Rabba b.Šemuél sagte nämlich: Inogaron ist eine Sauce aus Mangold, Oxigaron ist eine Sauce aus allen anderen gekochten Kräutern.

יד אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (דברים יד, כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר שכר שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת

14 Vielmehr, erklärte R. Aḥa b. Ja͑qob, hieraus: kaufe für das Geld, was du irgend begehrst, Rinder und Schafe, Wein und Rauschtrank; Rauschtrank ist ja ein Getränk, und der Allbarmherzige nennt es ‘essen’ –

טו ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון שכר כתב מידי דמשכר ודילמא דבילה קעילית דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש

15 Wieso denn, vielleicht ebenfalls in dem Falle, wenn man ihn in Inogaron ißt!? – Es heißt Rauschtrank, was berauscht. – Vielleicht ist hier die qei͑lische Feige gemeint!? Es wird nämlich gelehrt: Wer eine qei͑lische Feige gegessen oder Honig und Milch getrunken hat und in den Tempel eingetreten ist,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel