Yoma 48

Kapitel 48

א ולמבית לפרוכת ועבדתם אל מבית לפרוכת הוא דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק הא בחוץ אפילו עבודת סילוק

1 (von) innerhalb des Vorhanges, und ihr sollt Dienst tun; innerhalb des Vorhanges muß es ein Dienst des Gebens und kein Dienst der Fortnahme sein, außerhalb aber auch ein Dienst der Fortnahme. –

ב אי הכי ועבדתם נמי אל מבית לפרוכת הוא דעבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה הא בחוץ אפילו עבודה שיש אחריה עבודה

2 Demnach ist ja auch hinsichtlich [der Auslegung], es müsse ein abschließender Dienst sein, zu folgern: nur innerhalb des Vorhanges muß es ein abschließender Dienst sein, nicht aber ein Dienst, dem ein anderer noch folgt, außerhalb aber auch ein Dienst, dem ein anderer noch folgt!? –

ג ועבדתם הדר ערביה קרא

3 Und ihr sollt Dienst tun, die Schrift hat sie wieder vereinigt.

ד בעי רבא עבודת סילוק בהיכל מהו לפנים מדמינן ליה או לחוץ מדמינן ליה

4 Raba fragte: Ist der Dienst der Fortnahme innerhalb des Tempels mit dem inneren oder mit dem äußeren Dienste zu vergleichen?

ה הדר פשטא מבית ולמבית

5 Später beantwortete er es: Und von innerhalb. –

ו אלא מעתה זר שסידר את השלחן ליחייב איכא סידור בזיכין סידר בזיכין ליחייב איכא סילוק והקטרה

6 Demnach müßte ein Gemeiner schuldig sein, wenn er [die Schaubrote] auf dem Tische ordnet!? – Dem folgt noch das Ordnen der Schalen [Weihrauch]. –

ז זר שסידר את המנורה ליחייב איכא נתינת פתילה נתן פתילה ליחייב איכא נתינת שמן

7 Er müßte somit schuldig sein, wenn er die Schalen [Weihrauch] ordnet!? – Dem folgt noch die Fortnahme [der Schaubrote] und das Aufräuchern [des Weihrauchs], – Ein Gemeiner müßte also schuldig sein, wenn er die Leuchte zusammensetzt!? – Dem folgt noch das Hineintun des Dochtes. – Er müßte somit schuldig sein, wenn er den Docht hineintut!? – Dem folgt noch das Hineingießen des Öls. – Er müßte somit schuldig sein, wenn er das Öl hineingießt!? – Dem folgt noch das Anstecken. –

ח נתן שמן ליחייב איכא הדלקה הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה היא

8 Er müßte somit schuldig sein, wenn er sie ansteckt!? – Das Anstecken ist keine Dienstverrichtung. –

ט ולא והתניא (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת הצתת אליתא עבודה היא הדלקה לאו עבודה היא

9 Etwa nicht, es wird ja gelehrt: Die Söhne Ahrons, des Priesters, sollen Feuer auf den Altar tun Und Holzscheite über dem Feuer aufschichten; dies lehrt, daß das Anzünden der Späne nur durch einen tauglichen Priester und mit einem Dienstgeräte erfolgen müsse!? – Das Anzünden der Späne ist eine Dienstverrichtung, das Anstecken [der Leuchte] ist keine Dienstverrichtung. –

י אלא מעתה זר שסידר את המערכה ליחייב איכא סידור שני גזירי עצים סידר שני גזירין ליחייב איכא סידור אברים

10 Demnach müßte ein Gemeiner schuldig sein, wenn er den Holzstoß herrichtet!? – Dem folgt noch das Auflegen der zwei Holzscheite. – Er müßte also schuldig sein, wenn er die zwei Holzscheite auflegt!? – Dem folgt noch das Auflegen der Opferstücke. –

יא והא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן זר שסידר שני גזירי עצים חייב בהא פליגי מר סבר עבודה תמה היא ומר סבר לאו עבודה תמה היא

11 R. Asi sagte ja aber im Namen R. Joḥanans, ein Gemeiner, der die zwei Holzscheite auflegt, sei schuldig!? – Darin streiten sie eben; einer ist der Ansicht, dies sei eine abschließende Dienstverrichtung, und einer ist der Ansicht, dies sei keine abschließende Dienstverrichtung.

יב תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דלוי תניא כוותיה דרב עבודות שזר חייב עליהם מיתה זריקת דם בין לפנים בין לפני ולפנים והמזה בחטאת העוף והממצה והמקטיר בעולת העוף והמנסך שלשה לוגין מים ושלשה לוגין יין

12 Es gibt eine Lehre übereinstimmend mit Rabh, und es gibt eine Lehre übereinstimmend mit Levi. Es gibt eine Lehre übereinstimmend mit Rabh: Folgende sind die Dienst Verrichtungen, derentwegen ein Gemeiner sich des Todes schuldig macht: das Sprengen des Blutes, ob innerhalb [des Tempels] oder innerhalb des Allerinnersten, das Besprengen beim Geflügel-Sündopfer, das Auspressen [des Blutes], das Aufräuchern des Geflügel-Brandopfers und das Gießen der drei Log Wasser oder Wein.

יג תניא כוותיה דלוי עבודות שזר חייב עליהן מיתה המרים את הדשן ושבע הזאות שבפנים ושבמצורע והמעלה על גבי המזבח בין דבר כשר בין דבר פסול

13 Übereinstimmend mit Levi wird gelehrt: Folgende sind die Dienstverrichtungen, derentwegen ein Gemeiner sich des Todes schuldig macht: das Abheben der Asche, die sieben Sprengungen innerhalb des [Allerheiligsten], [die Besprengung] des Aussätzigen und das Auflegen [eines Opferstückes] auf den Altar, ob ein brauchbares oder ein unbrauchbares.

יד למה מפיסין למה מפיסין כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין

14 Wozu wurde gelost? – Wozu gelost wurde, wie wir erklärt haben!? – Vielmehr wozu wurde gelost und abermals gelost?

טו אמר רבי יוחנן כדי להרגיש כל העזרה שנאמר (תהלים נה, טו) אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש

15 R. Joḥanan erwiderte: Um den ganzen Tempelhof vorübertummeln zu lassen, denn es heißt: zusammen pflegen wir unsere Gemeinschaft, zum Hause Gottes gehen wir im Getümmel. –

טז במה מפיסין רב נחמן אמר בבגדי חול ורב ששת אמר בבגדי קדש

16 In welchen [Kleidern] wurde gelost? – R. Naḥman sagt, in profanen Kleidern; R. Šešeth sagt, in heiligen Kleidern.

יז רב נחמן אמר בבגדי חול דאי אמרת בבגדי קדש איכא בעלי זרועות דחמסי ועבדי רב ששת אמר בבגדי קדש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותיה מיקרו ועבדי

17 R. Naḥman sagt, in profanen Kleidern, denn wenn man sagen wollte, in heiligen Kleidern, so könnten ja die Kräftigen gewaltsam den Dienst verrichten. R. Šešeth sagt, in heiligen Kleidern, denn wenn man sagen wollte, in profanen Kleidern, so könnten manche aus Liebe [zum Dienste vergessentlich in diesen] den Dienst verrichten.

יח אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתנן מסרון לחזנין והיו מפשיטין אותן את בגדיהן ולא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד

18 R. Naḥman sprach: Dies entnehme ich aus dem, was wir gelernt haben: Man übergab sie den Tempeldienern, und diese zogen ihnen die Kleider aus und ließen ihnen nur die Beinkleider.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel