Yoma 68

Kapitel 68

א רבי אומר ערבית משל שחרית

1 Rabbi sagt, hinsichtlich des Abend[opfers] vom Morgenopfer. –

ב בשלמא לרבנן האי בתמיד של בין הערבים כתיב אלא ר' מ"ט אמר רבה בר עולא אמר קרא (במדבר כח, ז) לכבש האחד איזהו כבש שנאמר בו אחד הוי אומר זה תמיד של שחר

2 Einleuchtend ist die Ansicht der Rabbanan, denn dies steht ja beim beständigen Abendopfer, was aber ist der Grund Rabbis!? Rabba b.U͑la erwiderte: Die Schrift sagt: zu dem einen Lamme, und das Lamm des beständigen Morgenopfers ist es, bei dem es eines heißt. –

ג ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי (דברים יב, יא) מומבחר נדריך נפקא ורבנן חד בחובה וחד בנדבה וצריכי

3 Und die Rabbanan!? – Eines heißt das vortrefflichste einzige der Herde. – Und Rabbi!? – Dies geht hervor aus: das beste eurer Gelübdeopfer. – Und die Rabbanan!? – Eines spricht von Pflichtopfem und eines von freiwilligen Opfern. Und beides ist nötig.

ד אם היה כ"ג זקן או איסטניס וכו' תניא א"ר יהודה עששיות של ברזל היו מחמין מערב יוה"כ ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן והלא מצרף אמר רב ביבי שלא הגיע לצירוף אביי אמר אפי' תימא שהגיע לצירוף דבר שאין מתכוין מותר

4 WAR DER HOCHPRIESTER ALT ODER EMPFINDLICH &C. Es wird gelehrt: R. Jehuda sagte: Man erhitzte Eisenblöcke am Vorabend des Versöhnungstages und legte sie in das kalte Wasser, um die Kälte zu mildern. – Man härtete sie ja!? R. Bebaj erwiderte: [Die Erhitzung] reichte nicht zum Härten. Abajje erwiderte: Du kannst auch sagen, sie reichte zum Härten, denn, was unbeabsichtigt erfolgt, ist erlaubt. –

ה ומי אמר אביי הכי והתניא (ויקרא יב, ג) בשר ערלתו אפי' במקום שיש שם בהרת יקוץ דברי ר' יאשיה והוינן בה קרא ל"ל ואמר אביי לר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור

5 Kann Abajje dies denn gesagt haben, es wird ja gelehrt: Das Fleisch seiner Vorhaut, es ist zu beschneiden, auch wenn ein Aussatzfleck daran ist – so R. Jošija. Hierzu fragten wir, wozu denn der Schriftvers nötig sei, und Abajje erwiderte, nach R. Jehuda, der sagt, was unbeabsichtigt erfolgt, sei erlaubt!? –

ו הני מילי בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן הוא

6 Dies gilt nur von [Verboten] der ganzen Tora, während das Härten [am Feiertage] nur rabbanitisch [verboten] ist.

ז <big>מתני׳</big> הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט ר"מ אומר פשט קדש ידיו ורגליו ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן לבש וקדש ידיו ורגליו

7 MAN BRACHTE IHN IN DIE PARVAKAMMER, DIE AUF HEILIGEM GEBIETE LAG, UND BREITETE ZWISCHEN IHM UND DEM VOLKE EIN LAKEN AUS BYSSUS AUS; HIERAUF WUSCH ER SICH HÄNDE UND FÜSSE UND ZOG SICH AUS. R. MEÍR SAGT, ER ZOG SICH AUS UND WUSCH SICH HÄNDE UND FÜSSE. SODANN STIEG ER HINAB UND TAUCHTE UNTER, STIEG HERAUF UND TROCKNETE SICH AB, UND MAN BRACHTE IHM DIE WEISSEN GEWÄNDER; ER ZOG SIE AN UND WUSCH SICH HÄNDE UND FÜSSE.

ח בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה אלו משל ציבור ואם רצה להוסיף מוסיף משלו

8 MORGENS LEGTE ER PELUSISCHES IM WERTE VON ZWÖLF MINEN AN, ABENDS INDISCHES IM WERTE VON ACHTHUNDERT ZUZ – SO R. MEÍR. DIE WEISEN SAGEN: MORGENS LEGTE ER SOLCHE IM WERTE VON ACHTZEHN MINEN AN, ABENDS IM WERTE VON ZWÖLF MINEN, ZUSAMMEN ALSO DREISSIG MINEN. DIESE WAREN AUS GEMEINDEMITTELN; WOLLTE ER MEHR, SO FÜGTE ER AUS EIGNEM HINZU.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel