Yoma 91

Kapitel 91

א אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא אימא לא צריכא

1 aber von der einen Seite oder der anderen Seite. Daher ist beides nötig.

ב א"ר אלעזר משום בר קפרא אומר היה רבי מאיר איברי עולה שנתותרו עושה להן מערכה בפני עצמה וסודרן ואפילו בשבת

2 R. Elea͑zar sagte im Namen Bar Qapparas: R. Meír sagte, wenn Opferglieder eines Brandopfers zurückbleiben, so richte man für sie eine besondere Brandstätte her, selbst am Šabbath. –

ג מאי קמ"ל תנינא בכל יום היו שם ארבע מערכות א"ר אבין לא נצרכה אלא לפסולין

3 Was lehrt er uns da, wir haben ja gelernt, daß da täglich vier Brandstätten waren!? R. Abin erwiderte: Dies ist hinsichtlich der untauglichen nötig;

ד ודוקא שמשלה בהן האור אבל לא משלה בהן האור לא

4 nur wenn das Feuer sie bereits erfaßt hat, nicht aber, wenn das Feuer sie noch nicht erfaßt hat.

ה איכא דאמרי אחד כשירין ואחד פסולין אי משלה בהן האור אין ואי לא לא

5 Manche sagen: Einerlei ob taugliche oder untaugliche, nur wenn das Feuer sie erfaßt hat, sonst aber nicht.

ו ואפילו בשבת תנינא והיום חמש

6 Selbst am Šabbath, dies haben wir ja gelernt: an diesem Tage fünf!?

ז אמר רב אחא בר יעקב איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דחל יום הכפורים להיות אחר השבת דחלבי שבת קרבין ביוה"כ אבל באמצע שבת לא קמ"ל

7 R. Aḥa b.Ja͑qob erwiderte: Dies ist nötig; man könnte glauben, nur wenn der Versöhnungstag auf einen Šabbath folgt, weil nämlich das Fett des Šabbathopfers am Versöhnungstage dargebracht wird, nicht aber wenn auf [einen Tag] in der Mitte der Woche, so lehrt er uns.

ח אמר רבא מאן האי דלא חייש לקמחיה הא בכל יום תנן קשיא

8 Raba sprach: Wer ist es, der auf sein Mehl nicht achtet: wir haben ja gelernt, an jedem Tage!? – Dies ist ein Einwand.

ט ופליגא דרב הונא דאמר תחילתו דוחה סופו אינו דוחה

9 Er streitet also gegen R. Hona, welcher sagt, das beständige Opfer verdränge [den Šabbath] nur zu Beginn, nicht aber am Schlusse.

י גופא אמר רב הונא תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה

10 Der Text, R. Hona sagte: Das beständige Opfer verdrängt nur zu Beginn, nicht aber am Schlusse. –

יא מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה (ורבא) אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת

11 Was verdrängt es nicht? – R. Ḥisda sagt, es verdränge den Šabbath und nicht die Unreinheit, und Rabba sagt, es verdränge die Unreinheit und nicht den Šabbath.

יב אמר ליה אביי (לרבא) לדידך קשיא ולרב חסדא קשיא לדידך קשיא מאי שנא טומאה דכתיב במועדו ואפי' בטומאה שבת נמי במועדו ואפי' בשבת

12 Abajje sprach zu Raba: Gegen Dich ist ein Einwand zu erheben und gegen R. Ḥista ist ein Einwand zu erheben. Gegen dich ist einzuwenden: die Unreinheit wohl deshalb, weil es heißt: zur festgesetzten Zeit, auch in Unreinheit, ebenso auch hinsichtlich des Šabbaths: zur festgesetzten Zeit, auch am Šabbath.

יג ולרב חסדא קשיא מאי שנא שבת דכתי' במועדו אפי' בשבת טומאה נמי במועדו ואפי' בטומאה

13 Gegen R. Ḥista ist ebenfalls einzuwenden: den Šabbath wohl deshalb, weil es heißt: zur festgesetzten Zeit, selbst am Šabbath, ebenso auch hinsichtlich der Unreinheit: zur festgesetzten Zeit, auch in Unreinheit!?

יד אמר ליה לא לדידי קשיא ולא לרב חסדא קשיא לדידי לא קשיא סופו כתחילתו

14 Dieser erwiderte: Dies ist kein Einwand gegen mich, und dies ist kein Einwand gegen R. Ḥista. Gegen mich ist nichts einzuwenden, denn der Schluß gleicht dem Beginne:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel