Zevachim 104

Kapitel 104

א ושאינו נשאר לא ימצה תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל

1 bleibt nichts zurück, so ist nichts auszupressen!? – Zwei Tannaím streiten über die Ansicht R. Jišma͑éls.

ב אמר רמי בר חמא האי תנא סבר שירים מעכבי דתניא (ויקרא ו, יט) הכהן המחטא אותה אותה שניתן דמה למעלה ולא אותה שניתן דמה למטה

2 Rami b. Ḥama sagte: Folgender Autor ist der Ansicht, das Fortgießen sei unerläßlich, denn es wird gelehrt:Der Priester, der es als Sündopfer darbringt, dessenBlut obengesprengt wird, nicht aber, dessen Blut unten gesprengt wird.

ג אמרת וכי מאין באתה מכלל שנאמר (דברים יב, כז) ודם זבחיך ישפך על מזבח וגו' למדנו לניתנין במתן ארבע שאם נתנן במתנה אחת כיפר יכול אף הניתנין למעלה שנתנן למטה כיפר

3 Ich will dir sagen, wieso kommst du darauf!? Es heißt:das Blut deiner Schlachtopfer soll ausgegossen werden auf den Altar &c.; wir lernen also, daß, wenn man das in vier Sprengungen aufzutragende [Blut] in einer Sprengung auf getragen hat, man Sühne erlangthabe. Man könnte nun glauben, man habe Sühne erlangt, auch wenn man das oberhalb zu sprengende unterhalb gesprengt hat, und zwar wäre dies aus einem Schluß zu folgern.

ד ודין הוא נאמרו דמים למעלה ונאמרו דמים למטן מה דמים האמורים למטן שנתנן למעלן לא כיפר אף דמים האמורים למעלן אם נתן למטה לא כיפר

4 Obenwird vom Blute gesprochen und untenwird vom Blute gesprochen, wie man keine Sühne erlangt hat, wenn man das unterhalb genannte Blut oberhalb gesprengt hat, ebenso hat man keine Sühne erlangt, wenn man das oberhalb genannte Blut unterhalb gesprengt hat.

ה לא אם אמרת בתחתונים שניתנין בנתינה למעלה שאין סופן למעלן לא כיפר תאמר בעליונים שנתנן למטה שיש מהן קרב למטה

5 Aber nein, wenn man keine Sühne erlangt, falls man das unterhalb zu sprengende oberhalb gesprengt hat, wo davon später nichts nach oben gelangt, sollte dies auch von dem Falle gelten, wenn man das oberhalb zu sprengende unterhalb gesprengt hat, wo es später untengelangt!?

ו דמים (שיריים) הפנימיים יוכיחו שיש מהן קרב בחוץ ואם נתנן בתחלה בחוץ לא כיפר

6 Vom innerhalb zu sprengenden Blut ist [das Entgegengesetzte] zu beweisen: es gelangt später auf den äußeren [Altar], dennoch hat man keine Sühne erlangt, wenn man es anfangs auf den äußeren aufgetragen hat.

ז לא אם אמרת בדמים הפנימיים שאין מזבח הפנימי ממרקן תאמר בעליונים שהרי קרנות ממרקות אותן אם נתנן למטה כשרים

7 Aber nein, wenn dies vom auf den inneren zu sprengenden Blute gilt, bei dem die Vollendung nicht durch den inneren Altarerfolgt, sollte dies auch vom oberhalb zu sprengendengelten, bei dem die Vollendung durch die Hörnererfolgt!? [Man könnte somit glauben,] es sei tauglich, wenn man [das Blut] unterhalb gesprengt hat,

ח ת"ל אותה אותה שניתן דמים למעלה ולא שניתן דמה למטה

8 so heißt es es, dessen Blut oberhalb gesprengt worden ist, und nicht dessen Blut unterhalb gesprengt worden ist.

ט מאי שאין מזבח הפנימי ממרקן לאו אלו שיריים

9 Was heißt: die Vollendung nicht durch den inneren Altar erfolgt? Doch wohl wegen des zurückbleibendenBlutes.

י א"ל רבא אי הכי תיתי בק"ו

10 Raba sprach zu ihm: Demnach sollte esdoch [durch einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere gefolgert werden:

יא מה שיריים הפנימיים שסופן חובה בחוץ עשאן בתחלה בחוץ לא כיפר הניתנין למעלה שאין סופן חובה למטה ועשאן בתחלה למטה אינו דין שלא כיפר

11 wenn man beim auf den inneren [Altar zu sprengenden Blute], bei dem das zurückbleibende nachher auf den äußeren [zu gießen] Pflicht ist, keine Sühne erlangt, wenn man es anfangs auf den äußeren aufgetragen hat, um wieviel weniger hat man Sühne erlangt, wenn man das oberhalb zu sprengende, das später unten zu sprengen keine Pflicht ist, anfangs unterhalb auf getragen hat!?

יב אלא אין מזבח הפנימי ממרקן בלבד אלא פרוכת

12 Vielmehr, die Vollendung erfolgt nicht durch den inneren Altar allein, sondern auch durch den Vorhang.

יג תנו רבנן (ויקרא טז, כ) וכלה מכפר אם כיפר כלה ואם לא כיפר לא כלה דברי ר' עקיבא אמר לו רבי יהודה מפני מה לא נאמר אם כלה כיפר אם לא כלה לא כיפר שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום

13 Die Rabbanan lehrten:Wenn er vollendet hat die Sühne; er hat gesühnt, so hat er vollendet, hat er nicht gesühnt, so hat er nicht vollendet – so R. A͑qiba. R. Jehuda sprach zu ihm: Weshalb sollten wir nicht auslegen: hat er vollendet, so hat er gesühnt, und hat er nicht vollendet, so hat er nicht gesühnt; wenn er nämlich eine von den Sprengungen unterlassen hat, so hat er nichts getan. –

יד מאי בינייהו רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו וחד אמר שיריים מעכבין איכא בינייהו

14 Welche Meinungsverschiedenheit gibt es zwischen ihnen? R. Joḥanan und R. Jehošua͑ b. Levi [streiten hierüber]; einer sagt, eine Meinungsverschiedenheit bestehe zwischen ihnen nur über die Artder Auslegung, und einer sagt, eine Meinungsverschiedenheit bestehe zwischen ihnen, ob das Ausgießen unerläßlich ist.

טו תסתיים דר' יהושע בן לוי הוא דאמר שיריים דמעכבי דא"ר יהושע בן לוי לדברי האומר שיריים מעכבין מביא פר אחד ומתחיל בתחלה בפנים

15 Es ist zu beweisen, daß R. Jehošua͑ b. Levi es ist, welcher sagt, ob das Ausgießen unerläßlich ist, denn R. Jehošua͑ b. Levi sagte: Nach demjenigen, welcher sagt, das Ausgießen sei unerläßlich, bringe maneinen Farren und beginne [die Sprengungen] auf den inneren von vorne. –

טז אטו ר' יוחנן לית ליה הא סברא והאמר ר' יוחנן תנא ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבין

16 Hält denn R. Joḥanan nicht von dieser Ansicht, R. Joḥanan sagte ja, R. Neḥemja lehre nach der Ansicht desjenigen, welcher sagt, das Ausgießen sei unerläßlich!?

יז אלא כדברי האומר ולאו להני תנאי הכא נמי כדברי האומר ולאו להני תנאי:

17 Du mußt also erklären: nach der Ansicht desjenigen, ohne jene Autorenzu meinen, ebenso spricht auch jener nach der Ansicht desjenigen, ohne jene Autoren zu meinen.

יח <big>מתני׳</big> חטאות הצבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור שעירי ראשי חדשים ושל מועדות שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות כיצד

18 DIE GEMEINDE- UND DIE PRIVATEN SÜNDOPFER. FOLGENDE SIND GEMEINDE-SÜNDOPFER: DIE ZIEGENBÖCKE DER NEUMONDE UND DER FESTE; IHRE SCHLACHTUNG ERFOLGT AUF DER NORDSEITE, DIE BLUTAUFNAHME IN EINEM DIENSTGEFÄSSE AUF DER NORDSEITE, IHR BLUT BENÖTIGT VIER SPRENGUNGEN AUF DIE VIER HÖRNER. UND ZWAR:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel