Zevachim 12

Kapitel 12

א לא כיפר קמי שמיא

1 keine Sühne erlangt, dem Himmelgegenüber?

ב מי לא תנן (ויקרא יד, יח) והנותר בשמן אשר על כף וגו' לכפר עליו לפני ה' אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר דברי ר"ע ר' יוחנן [בן נורי] אומר שירי מצוה הן בין ניתן בין שלא ניתן כיפר ומעלין עליו כאילו לא כיפר

2 Es wird nämlich gelehrt:<i>Was zurückbleibt vom Öl auf der Hand &c. Sühne zu schaffen;</i> hat er eshinaufgetan, so erlangt [der Aussätzige] Sühne, hat er es nicht hinauf getan, so erlangt er keine Sühne – Worte R. A͑qibas; R. Joḥanan sagt, dies sei nur ein Bleibsel des Gebotes, und er erlange Sühne, einerlei ob jener es aufgetragen hat oder nicht, nur werde es ihm angerechnet, als hätte er keine Sühne erlangt.

ג מאי כאילו לא כיפר אילימא דמבעי לאיתויי קרבן אחרינא האמרת בין ניתן בין לא ניתן כיפר אלא כיפר גברא לא כיפר קמי שמיא הכא נמי כיפר כו'

3 Was heißt: als hätte er keine Sühne erlangt; wollte man sagen, er müsse ein anderes Opfer darbringen, so sagst du ja, er habe Sühne erlangt, einerlei ob er es aufgetragen hat oder nicht. Vielmehr hat er Sühne erlangt der Person gegenüber und keine Sühne erlangt dem Himmel gegenüber; ebenso ist auch hierbei zu erklären: Sühne erlangt &c. –

ד התם נמי כיפר מתן בהונות לא כיפר מתנות הראש

4 Da ist ebenfalls zu erklären: Sühne erlangt, hinsichtlich des Auftragens auf die Daumen, keine Sühne erlangt, hinsichtlich des Auftragens auf das Haupt. –

ה ת"ש ר' שמעון אומר כבשי עצרת למה הן באין

5 Komm und höre: R. Šimo͑n sagte: Wozu werden die Lämmer des Wochenfestesdargebracht? –

ו כבשי עצרת שלמים נינהו אלא שעירי עצרת למה הן באין

6 Die Lämmer des Wochenfestes sind ja Heilsopfer!? – Vielmehr, wozu werden die Böcke des Wochenfestesdargebracht?

ז על טומאת מקדש וקדשיו

7 Wegen Verunreinigung des Heiligtumsund seiner heiligen Opfer.

ח נזרק דמו של ראשון שני למה קרב על טומאה שאורעה בין זה לזה אמור מעתה ראויין היו ישראל להקריב קרבנותיהן בכל עת ובכל שעה אלא שחיסך הכתוב

8 Wozu wird, wenn das Blut des ersten gesprengt wordenist, der zweite dargebracht? Wegen der zwischen dem einen und dem andereneintretenden Unreinheit. Demnach sollten die Jisraéliten eigentlich Opfer zu jeder Zeit und jeder Stundedarbringen, nur hat die Schrift sie geschont.

ט והא הכא דעשה דלאחר הפרשה וקא מכפרא

9 Hierbei handelt es sich ja um ein Gebotnach der Absonderung, und dennoch schafft es Sühne. –

י אי דאפרשינהו בבת אחת הכי נמי הכא במאי עסקינן דאפרשינהו בזה אחר זה

10 Wenn beide gleichzeitig abgesondert werden, ist dem auch so, hier aber wird von dem Fall gesprochen, wenn man sie nacheinander abgesonderthat. –

יא וליקו ולימא ליה לקרא דכי כתיבא בזה אחר זה כתיבא

11 Sollte denn die Schrift durchaus von dem Fall sprechen, wenn sie nacheinander abgesondert wordensind!?

יב אמר רב פפא קרבנות צבור קאמרת שאני קרבנות צבור דלב בית דין קמתנה עליהן כדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן

12 R. Papa erwiderte: Von Gemeindeopfern ist nichts zu beweisen; anders verhält es sich bei Gemeindeopfern, da das Gericht diesbestimmt hat. Dies nach R. Jehuda im Namen Šemuéls, denn R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Gemeindeopfer werden durch das Messerdas, was sie sein sollen.

יג אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמואל לרב פפא ומי אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה עליהן והאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן תמידין שלא הוצרכו לצבור

13 R. Joseph, Sohn des R. Šemuél, sprach zu R. Papa: Ist R. Šimo͑n denn der Ansicht, das Gericht habe dies bestimmt, R. Idi b. Abin sagte ja im Namen R. A͑mrams im Namen R. Jiçḥaqs im Namen R. Joḥanans, daß [Tiere, die für] das beständige Opferbestimmt waren und nicht verwandt wordensind,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel