Zevachim 11

Kapitel 11

א ושותפין לא מצו ממירין אלא אי אמרת לא קניא להו אמורי נמי לימרו

1 und Teilhaber können nichtumtauschen, wenn du aber sagst, daß sie es nicht eignen, so sollten sie es doch umtauschenkönnen!? –

ב שאני התם דאמר קרא (ויקרא כז, י) אם המר ימיר לרבות את היורש אחד ממיר ואין שנים ממירין

2 Anders ist es hierbei; die Schrift sagt:wenn aber umtauschen wird er umtauschen, diesschließt den Erben ein, daß nur einer umtauschen kann, zwei aber nicht.

ג מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד אלא מעתה גבי מעשר דכתיב (ויקרא כז, לא) ואם גאל יגאל לרבות את היורש הכי נמי אחד גואל ואין שנים גואלין

3 R. Ja͑qob aus Nehar-Peqod wandte ein: Beim Zehnten heißt es ja ebenfalls:wenn auslösen wird er auslösen, und dies schließt den Erben ein; demnach kann nur einer auslösen, nicht aber zwei!? –

ד שאני מעשר דגבי אבוהון נמי איתיה בשותפות

4 Anders verhält es sich beim Zehnten, an dem der Vater selber einen Teilhaber haben könnte.

ה אמר ליה רב אסי לרב אשי ומינה אי אמרת בשלמא קניא להו היינו דחד מיהא מימר אלא אי אמרת לא קניא להו היכי מימר

5 R. Asi sprach zu R. Aši: Hieraus: einleuchtend ist es, daß einer umtauschen kann, wenn du sagst, daß er es eigne, wieso aber kann er es umtauschen, wenn du sagst, er eigne es nicht,

ו והאמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן המקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה והתורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו

6 R. Abahu sagte ja im Namen R. Joḥanans: Der Weihende füge das Fünftelhinzu und der Sühnebedürftigedarf es umtauschen; und wenn jemand von seinem [Getreide] die Hebe für einen anderen entrichtet, so gehört der Dankihm!? –

ז מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא:

7 Die Sühne wird nicht mit der Absonderungerlangt, sondern die Personerlangt sie.

ח איבעיא להו כיפרו על מה שבאו או לא כיפרו

8 Sie fragten: Schaffen siedie Sühne, derentwegen sie dargebracht worden sind, oder nicht?

ט אמר רב ששת בריה דרב אידי מסתברא דלא כיפרו דאי סלקא דעתך כיפרו שני למה הוא בא

9 R. Šiša, Sohn des R. Idi, erwiderte: Es ist einleuchtend, daß sie keine Sühne schaffen, denn wozu ist, wenn du sagen wolltest, sie schaffen Sühne, ein anderes [Opfer] nötig? –

י ואלא מאי לא כיפרו למה הוא קרב

10 Wozu wird es, wenn du sagst, es schaffe keine Sühne, dargebracht!?

יא אמר רב אשי רב שישא בריה דרב אידי הכי קא קשיא ליה אי אמרת בשלמא לא כיפרו שלא לשמו מכח לשמו קאתי ושני למה הוא בא לכפר אלא אי אמרת כיפרו שני למה הוא בא:

11 R. Aši erwiderte: R. Šiša, Sohn des R. Idi, wandte folgendes ein: einleuchtend ist es, wenn du sagst, sie schaffen keine Sühne, denn das Opfer auf den anderen Namen wird wegen des richtigen Namensund das andere zur Sühneschaffung dargebracht, wozu aber wird das andere dargebracht, wenn du sagst, jenes schaffe Sühne!?

יב איבעיא להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרא או לא מכפרא

12 Sie fragten: Sühnt es[die Übertretung] eines Gebotes nach der Absonderung oder nicht?

יג מי אמרינן מידי דהוה אחטאת מה חטאת דקודם הפרשה אין דלאחר הפרשה לא אף הכא נמי דקודם הפרשה אין לאחר הפרשה לא

13 Sagen wir, es verhalte sich bei diesem wie beim Sündopfer, wie das Sündopfer nur [eine Sünde] vor der Absonderung, nicht aber eine nach der Absonderung sühnt, ebenso sühne auch dieses nur eine [Übertretung] vor der Absonderung, nicht aber eine nach der Absonderung,

יד או דלמא לא דמיא לחטאת דחטאת על כל חטא וחטא בעי לאיתויי חדא חטאת והכא כיון דאיכא כמה עשה גביה מכפרא אעשה דלאחר הפרשה נמי מכפרא

14 oder gleicht es nicht dem Sündopfer, denn ein Sündopfer wird wegen jeder Sünde besonders dargebracht, dieses hingegen sühnt auch [die Übertretung] vieler Gebote, somit sühnt es auch [die Übertretung] eines Gebotes nach der Absonderung. –

טו תא שמע (ויקרא א, ד) וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם שנאמר (ויקרא יז, יא) כי הדם הוא בנפש יכפר אלא מה תלמוד לומר וסמך ונרצה לכפר שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר

15 Komm und höre:Er soll stützen, und es wird ihn wohlgefällig machen; sühnt denn das Stützen, die Sühne erfolgt ja nur durch das Blut, wie es heißt:denn das Blut sühnt mit dem Leben!? [Die Worte:] er soll stützen, und es wird ihn wohlgefällig machen, ihm Sühne zu schaffen, lehren vielmehr, daß, wenn er das Stützen nur als Bleibsel des Gebotesbehandelt hat, die Schrift es ihm anrechnet, als hätte er keine Sühne erlangt und Sühne erlangt.

טז מאי לאו דכיפר עשה דקודם הפרשה לא כיפר אעשה דסמיכה דהוה ליה עשה דלאחר הפרשה

16 Es sühnt wohl [die Übertretung] eines Gebotes vor der Absonderung, sühnt aber nicht die [Unterlassung] des Stützens, weil es ein Gebot nach der Absonderung ist.

יז אמר רבא עשה דסמיכה קאמרת שאני התם דכל כמה דלא שחיט בעמוד וסמוך קאי אימת קא הוי עשה לאחר שחיטה לאחר שחיטה לא קא מיבעיא לן

17 Raba erwiderte: Das Gebot des Stützens beweist nichts, denn bei diesem verhält es sich anders; solange [das Opfer] nicht geschlachtet wird, besteht die Pflicht des Stützens und wird erst nach dem Schlachten unterlassen, und hinsichtlich solcher nach dem Schlachten ist es uns nicht fraglich.

יח א"ל רב הונא בר יהודה לרבא אימא כיפר גברא

18 R. Hona, Sohn des R. Jehuda, sprach zu Raba: Vielleicht: Sühne erlangt, der Person gegenüber,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel