Zevachim 153

Kapitel 153

א לשם עצים

1 wohl aber darfst du es als Brennholz hinaufbringen. –

ב והא איכא שיריים דבעי מילינהו ואיכא הך פורתא דלא קמיץ עילויה דפריק ליה

2 Das Zurückbleibende muß ja gegessen werden, und darin ist ja noch das wenigeenthalten, wovon der Haufe nicht abgehoben wordenist!? –

ג דפריק ליה היכא אי גוואי קא מעייל חולין לעזרה אי אבראי איפסיל ליה ביוצא לעולם גוואי וחולין ממילא הויין

3 Dieses ist auszulösen. – Wo ist es auszulösen, wenn innerhalb, so bringt man ja Profanesin den Tempelhof, und wenn außerhalb, so wird esja durch das Hinausbringen untauglich!? – Tatsächlich innerhalb, denn profan wird es von selber. –

ד והא אמר רבי שמעון אין מתנדבין שמן תקוני גברא שאני

4 B. Šimo͑n sagte ja aber, daß man kein Öl spenden könne!? – Anders verhält es sich bei einem Mittel für die Person.

ה יתיב רב רחומי קמיה דרבינא ויתיב וקאמר משמיה דרב הונא בר תחליפא ונימא אשם זה יהא אשם תלוי

5 R. Riḥumi saß vor Rabina und trug im Namen des R. Hona b. Taḥlipha vor: Er kann jasagen: dieses Schuldopfer seiein Schwebe-Schuldopfer!?

ו ש"מ מאן תנא דפליג עליה דר' אליעזר רבי שמעון הוא דאמר אין מתנדבין אשם תלוי אמר ליה תורה תורה אימרי בדיכרי מיחלפי לך:

6 Hieraus ist also zu entnehmen, daß R. Šimo͑n es ist, der gegen R. Elie͑zer streitet und sagt, daß man ein Schwebe-Schuldopfer nicht spenden könne. Dieser erwiderte: O Tora, du verwechselst zwischen Schaf und Widder.

ז <big>מתני׳</big> איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאילו הן עצים וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה:

7 SIND GLIEDER VON EINEM SÜNDOPFER MIT GLIEDERN VON EINEM BRANDOPFER VERMISCHT WORDEN, SO LEGE MAN SIE, WIE R. ELIE͑ZER SAGT, OBENUND BETRACHTE DAS FLEISCH VOM SÜNDOPFER ALS BRENNHOLZ; DIE WEISEN SAGEN, MAN LASSE SIE VERDERBEN, UND SIE KOMMEN IN DEN VERBRENNUNGSRAUM.

ח <big>גמ׳</big> מ"ט דרבי אליעזר אמר קרא (ויקרא ב, יב) ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים

8 GEMARA. Was ist der Grund R. Elie͑zers? - Die Schrift sagt:und auf den Altar sollen sie nicht kommen zum wohlgefälligen Gerüche; zum wohlgefälligen Gerüche darfst du es nicht hinaufbringen, wohl aber darfst du es als Brennholz hinaufbringen. –

ט ורבנן מיעט רחמנא אותם אותם הוא דאי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים אבל מידי אחרינא לא

9 Und die Rabbanan!? – Der Allbarmherzige hat durch [das Wort]sie eingeschränkt, siedarfst du nicht als solches hinaufbringen, wohl aber als Brennholz, anderes aber nicht. –

י ורבי אליעזר אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח אבל מידי אחריני לא

10 Und R. Elie͑zer!? – Sie, nur bei diesen gleicht die Altarrampe dem Altar selbst, bei anderem aber nicht. –

יא ורבנן תרתי שמע מינה

11 Und die Rabbanan!? – Hieraus ist beides zu entnehmen.

יב מתניתין דלא כי האי תנא דתניא אמר רבי יהודה לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקרבו ברובע ונרבע שלא יקרבו

12 Unsere Mišna vertritt nicht die Ansicht des Autors der folgenden Lehre: R. Jehuda sagte: R. Elie͑zer und die Weisen stimmen überein über den Fall, wenn Glieder von einem Sündopfer mit Gliedern von einem Brandopfer vermischt worden sind, daß sie darzubringen sind, und wenn mit einem aktiv oder passiv zur Bestialität verwandten [Tiere], daß sie nicht darzubringen sind,

יג על מה נחלקו על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי בעלת מום שרבי אליעזר אומר יקרבו ורואה אני למעלה כאילו הן עצים וחכמים אומרים לא יקרבו

13 sie streiten nur über den Fall, wenn Glieder eines fehlerfreien Brandopfers mit Gliedern eines fehlerbehafteten verwechselt worden sind. R. Elie͑zer sagt, sie seien darzubringen und man betrachte sieals Brennholz, und die Weisen sagen, sie seien nicht darzubringen. –

יד ורבי אליעזר מאי שנא רובע ונרבע דלא חזו בעלת מום נמי לא חזי

14 Nach R. Elie͑zer gilt dies von einem aktiv oder passiv zur Bestialität verwandten [Tiere] wohl deshalb, weil es [zur Opferung] nicht tauglich ist, und auch das fehlerbehaftete ist ja nicht tauglich!?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel