Zevachim 169

Kapitel 169

א לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ
1 denn dies ist nicht geringer, als wenn man außerhalb schlachtet und außerhalb darbringt.
ב מתיב רב חייא בר אבין השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ פטור שחט בחוץ ומעלה בחוץ חייב נימא לא תהא פחותה משוחט ומעלה בחוץ
2 R. Ḥija b. Abin wandte ein: Wer Geflügel innerhalb schlachtet und außerhalb darbringt, ist frei, wenn außerhalb und außerhalb darbringt, so ist er schuldig. Man sollte doch sagen, es sei nicht geringer, als wenn man außerhalb schlachtet und darbringt!? –
ג תיובתא איבעית אימא שחיטת העוף בפנים מיקטל קטליה
3 Dies ist eine Widerlegung. Wenn du aber willst, sage ich: mit dem Schlachten eines Geflügels innerhalb hat man es nur getötet.
ד אמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן לא ירדו נעשו לחמו של מזבח
4 U͑la sagte: Waren die Opferteile minderheiliger Opfer vor dem Blutsprengen hinaufgekommen, so werden sie nicht herabgenommen, denn sie sind Nahrung des Altars geworden.
ה א"ר זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם דאם בא לזרוק אין לו לזרוק אמרת אם עלו לא ירדו הכא דאם בא לזרוק זורק לא כל שכן
5 R. Zera sagte: Auch wir haben demgemäß gelernt: dessen Blut ausgeschüttet oder außerhalb der Vorhänge gebracht worden ist; wenn sie nun da, wo man, wenn man es auch will, nicht sprengen kann, falls sie hinauf gekommen sind, nicht herabgenommen werden, um wieviel weniger hierbei, wo man, wenn man es will, sprengen kann. –
ו תרגמא אקדשי קדשים
6 Dies ist auf hochheilige Opferzu beziehen. –
ז הרי פסח דקדשים קלים הוא תרגמא בשלא לשמן
7 Das Pesaḥopferist ja minderheilig!? – Diesist auf den Fall zu beziehen, wenn es auf einen anderen Namen hergerichtet worden ist. –
ח תנן וכולן שעלו חיין לגבי מזבח ירדו הא שחוטין לא ירדו מאי לאו ל"ש קדשי קדשים לא שנא קדשים קלים
8 Wir haben gelernt: Diese alle werden, wenn sie lebend auf den Altar gekommen sind, herabgenommen. Demnach werden geschlachtete nicht herabgenommen; doch wohl einerlei, ob hochheilige oder minderheilige Opfer!? –
ט לא הא שחוטין מהן ירדו מהן לא ירדו והא כולן קתני כולם אחיין
9 Nein, von geschlachteten werden manche herabgenommen und manche nicht. – Es heißt ja aber alle!? – Das ‘alle’ bezieht sich auf das lebende. –
י פשיטא לעולם אחיין ובדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו
10 Selbstverständlich!? – Tatsächlich auf geschlachtete, wenn sie nämlich ein Häutchen am Augehaben, und zwar nach R. A͑qiba, welcher sagt, wenn solche hinaufgekommen sind, werden sie nicht herabgenommen. –
יא במאי אוקימתא בפסולין אימא סיפא וכן עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה ואי פסולה בת הפשט ונתוח היא (ויקרא א, ו) ונתח אותה אמר רחמנא אותה כשרה ולא פסולה
11 Wie ist, wenn du es auf untaugliche beziehst, der Schlußsatz zu erklären: ebenso ist ein Brandopfer, das lebend auf den Altar gekommen ist, herabzunehmen; hat man es auf dem Altar geschlachtet, so enthäute und zerlege man es an Ort und Stelle. Ist etwa ein untaugliches zu enthäuten und zu zerlegen, der Allbarmherzige sagt ja:<i>er zerlege es, es</i>, nur ein taugliches und kein untaugliches!? –
יב סיפא אתאן לכשרה ומאי קמשמע לן דיש הפשט ונתוח בראש המזבח
12 Der Schlußsatz bezieht sich auf ein taugliches. – Was lehrt er uns damit? – Daß das Enthäuten und das Zerlegen auf dem Altar erfolgen dürfe. –
יג ולמאן דאמר אין הפשט ונתוח בראש המזבח מאי איכא למימר הכא במאי עסקינן כגון שהיתה לו שעת הכושר ונפסלה ורבי אלעזר ברבי שמעון היא דאמר כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנה ועורה לכהנים
13 Wie ist es aber nach demjenigen zu erklären, welcher sagt, das Enthäuten und das Zerlegen dürfen auf dem Altar nicht erfolgen!? – Hier handelt es sich um den Fall, wenn es tauglich war, und untauglich gewordenist. Dies nach R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n, welcher sagt, wenn das Blut gesprengt worden ist und das Fleisch nur eine Stunde tauglich war, enthäute man es und das Fell gehöre den Priestern. –
יד ואלא דקתני כיצד עושה מוריד את הקרבים למטה ומדיחן למה לי
14 Wieso wird demnach hierzu gelehrt, daß mandas Eingeweide herabnehme und abspüle!? –
טו היכי נעביד נקרבינהו בפרתייהו (מלאכי א, ח) הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך
15 Wie sollte man denn anders verfahren, es etwa mit dem Miste darbringen!? [Es heißt ja]:<i>bringe es doch einmal deinem Statthalter zum. Geschenke, ob er dir günstig gesinnt sein oder dir Huld erweisen wird</i>. –
טז אנן הכי קאמרינן מדיחן למה לי דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע נסקינהו
16 Wir meinen es wie folgt: wozu braucht man es abzuspülen? – Weil ein anderer Priester, der esnicht weiß, es finden und darbringen kann. –
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel