Zevachim 17

Kapitel 17

א דוחין קדשים הנאכלים אצל קדשים הנאכלין ואין דוחין קדשים הנאכלין אצל קדשים שאינן נאכלין

1 Man schiebe Opfer, die gegessen werden, zu Opfern, die gegessen werden, nicht aber schiebe man Opfer, die gegessen werden, zu Opfern, die nicht gegessen werden. –

ב אטו חטאת ואשם מי לא מיתאכלי

2 Werden etwa Sündopfer und Schuldopfer nicht gegessen!? –

ג אלא דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים הנאכלין לכל אדם ואין דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים שאין נאכלין לכל אדם

3 Vielmehr, man schiebe Opfer, die von jedem Menschen gegessen werden, zu Opfern, die von jedem Menschen gegessen werden, nicht aber schiebe man Opfer, die von jedem Menschen gegessen werden, zu Opfern, die nicht von jedem Menschen gegessenwerden.

ד רבי יוסי ברבי אבין אמר דוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים ואין דוחין קדשים קלים אצל קדשי קדשים

4 R. Jose b. Abin erwiderte: Man schiebe minderheilige Opfer zu minderheiligen Opfern, nicht aber schiebe man minderheilige Opfer zu hochheiligen Opfern.

ה מתקיף לה רב יצחק ברבי סבריו אימא שחטיה לשם מעשר ליהוי מעשר למאי הילכתא דלא ליבעי נסכים ולמלקא עליה (בלא ימכר) (ויקרא כז, לג) בלא יגאל

5 R. Jiçḥaq b. R. Sabrin wandte ein: Vielleicht gilt es, wenn es als Zehnt geschlachtet worden ist, als Zehnt!? Dies ist insofern von Bedeutung, als nämlich dazu kein Gußopfer erforderlich ist, und daß wegen [Verkaufs und] Auslösenszu geißelnist. –

ו אמר קרא (ויקרא כז, לב) העשירי יהיה קודש זה מעשר ואין אחר מעשר

6 Die Schrift sagt:das zehnte soll heilig sein, nur dieses gilt als Zehnt, nicht aber gilt ein anderes als Zehnt. –

ז אימא שחטיה לשם בכור ליהוי כבכור למאי הילכתא דלא ליבעי נסכים אי נמי דליתביה לכהנים

7 Vielleicht gilt es, wenn es als Erstgeborenes geschlachtet worden ist, als Erstgeborenes!? Dies ist insofern von Bedeutung, als nämlich dazu kein Gußopfer erforderlich ist, oder auch, daß man es einem Priester gebe. –

ח בכור נמי עברה עברה ממעשר גמר

8 Auch hinsichtlich des Erstgeborenen wird diesvom Zehnten gefolgert, durch den bei beiden gebrauchten [Ausdruck] vorübergehen. –

ט ואימא שחטיה לשם תמורה ליהוי תמורה למאי הילכתא למלקא עליה אי נמי למיקם עליה (ויקרא כז, כח) בלא ימכר ולא יגאל

9 Vielleicht gilt es, wenn es als Umgetauschtesgeschlachtet worden ist, als Umgetauschtes!? Dies ist insofern von Bedeutung, als dieserhalb zu geißelnist.

י אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן אמר קרא (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו זו תמורה ואין אחר תמורה

10 Mar-Zuṭra, Sohn des R. Naḥman, erwiderte: Die Schrift sagt: so soll dieses und das Umgetauschte [heilig] sein, dieses kann Umgetauschtes sein, nicht aber kann ein anderes Umgetauschtes sein. –

יא ואימא שחטיה לשם תודה ליהוי כי תודה למאי הילכתא להטעינו לחם

11 Vielleicht gilt es, wenn es als Dankopfer geschlachtet worden ist, als Dankopfer!? Dies ist insofern von Bedeutung, als nämlich dazu die Broteerforderlich sind!? –

יב מי איכא מידי דפסח גופיה לא בעי לחם ומותרו בעי לחם

12 Sollten denn, während zum Pesaḥopfer selbst die Brote nicht erforderlich sind, zum Zurückbleibenden desselben die Brote erforderlich sein!? –

יג אי הכי השתא נמי מי איכא מידי דפסח גופיה לא בעי נסכים ומותרו בעי נסכים

13 Demnach ist ja auch jetzt einzuwenden: sollte denn, während zum Pesaḥopfer selbst das Gußopfer nicht erforderlich ist, zum Zurückbleibenden desselbendas Gußopfer erforderlich sein!? –

יד אנן הכי קאמרינן מי איכא מידי דמותר תודה עצמה לא בעי לחם ואילו מותר דאתיא להו מעלמא בעיא לחם

14 Wir meinen es wie folgt: sollten denn, während zum Zurückbleibenden des Dankopfersselbst die Brote nicht erforderlich sind, zu dem, das nur als solches dargebracht wird, die Brote erforderlich sein!?

טו מתקיף לה רב [יימר] בריה דרב הילל וממאי דבמותר פסח כתיב דילמא במותר אשם כתיב

15 Raba, Sohn des R. Hillel, wandte ein: Woher, daß jener Schriftversvom Zurückbleibenden des Pesaḥopfers spricht, vielleicht spricht er vom Zurückbleibenden des Schuldopfers!?

טז אמר רבא אמר קרא (ויקרא ג, ו) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים דבר השוה בכל הצאן

16 Raba erwiderte: Die Schrift sagt:ist sein Opfer vom Kleinvieh, zur Schlachtung eines Heilsopfers, das von jeder Art Kleinviehdargebracht wird.

יז מתקיף לה ר' אבין בר חייא ואיתימא ר' אבין בר כהנא בכל אתר את אמרת מן להוציא וכאן מן לרבות

17 R. Abin b. Ḥija, nach anderen R. Abin b. Kahana, wandte ein: Überallsagst du, [das Wort] von sei ausschließend, hier aber soll es einschließendsein!?

יח אמר ר' מני הכא נמי מן להוציא דלא אתי בן שתי שנים ולא אתי בנקיבה

18 R. Mani erwiderte: Hier ist das von ebenfalls ausschließend, denn als solcheswird kein zweijähriges und kein weibliches Vieh dargebracht.

יט מתקיף לה רב חנא בגדתאה ומי מצית אמרת דכי כתיב האי במותר פסח כתיב והא מדכתיב (ויקרא ג, ז) אם כשב (ויקרא ג, יב) אם עז מכלל דלאו במותר פסח כתיב

19 R. Ḥana aus Bagdad wandte ein: Wieso kannst du sagen, jener Schriftversspreche vom Zurückbleibenden des Pesaḥopfers, es heißt ja:wenn ein Lamm, wenn eine Ziege, somit spricht er ja nicht vom Zurückbleibenden des Pesaḥopfers!? –

כ ההוא מיבעי ליה לכדתניא כבש לרבות את הפסח לאליה

20 Diesist wegen der folgenden Lehre nötig: Lamm, dies schließt das Pesaḥopfer hinsichtlich des Fettschwanzesein;

כא כשהוא אומר אם כבש לרבות פסח שעיברה שנתה ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כשהוא אומר אם עז הפסיק הענין לימד על העז שאינה טעונה אליה

21 und da es heißt: wenn ein Lamm, so schließt dies auch das über ein Jahr alt gewordenePesaḥ[lamm] und das neben dem Pesaḥopfer dargebrachte Heilsopfer ein hinsichtlich aller für das Heilsopfer geltenden Vorschriften, daß nämlich diese des Stützens, des Gußopfers und des Schwingens von Brust und Schenkel benötigen. Wenn es nun weiter heißt: wenn ein Zicklein, so ist das Thema unterbrochen; dies lehrt, daß der Fettschwanz des Zickleins nicht dargebracht werde. –

כב והא מהכא נפקא מדאבוה דשמואל נפקא דאמר אבוה דשמואל ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים

22 Ist dies denn hieraus zu folgern, dies wird ja aus einer Lehre des Vaters Šemuéls gefolgert!? Der Vater Šemuéls sagte nämlich: Ist sein Opfer vom Kleinvieh, zur Schlachtung eines Heilsopfers, was vom Kleinvieh kommt, diene zur Schlachtung eines Heilsopfers!? –

כג ואכתי מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין למותר פסח שקרב שלמים שנאמר (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר ומאי ניהו שלמי

23 Dies ist ja auch aus einer Lehre R. Naḥmans im Namen des Rabba b. Abuha zu folgern!? R. Naḥman sagte nämlich im Namen des Rabba b. Abuha: Woher, daß das Zurückbleibende des Pesaḥopfers als Heilsopfer dargebracht wird? Es heißt:du sollst das Pesaḥopfer für den Herrn, deinen Gott, schlachten, Schafe und Rinder, und da das Pesaḥopfer nur von Lämmern und Ziegen dargebracht wird, so ist hieraus zu entnehmen, daß das Zurückbleibende des Pesaḥopfersals das zu verwendenist, was von Schafen und Rindern dargebracht wird, nämlich als Heilsopfer.

כד אלא תלתא קראי כתיבי

24 Vielmehr sind diesbezüglich drei Schriftverse vorhanden;

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel