Zevachim 171

Kapitel 171

א יכול יחלוץ גידין ועצמות ויעלה בשר לגבי מזבח ת"ל והקטיר הכהן את הכל הא כיצד מחוברין יעלו פירשו אפי' הן בראש המזבח ירדו

1 so könnte man glauben, man löse die Sehnen und die Knochen ab und lege das Fleisch auf den Altar, so heißt es: der Priester soll alles auf dem. Altar aufräuchern. Wie ist dies nun zu erklären? Anhaftend kommen sie mit hinauf, getrennt werden sie, selbst wenn sie bereits auf dem Altar sind, herabgenommen. –

ב מאן תנא דשמעת ליה דאמר פירשו ירדו רבי היא דתניא (ויקרא א, ט) והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים אפילו פירשו

2 Wer ist der Autor, welcher sagt, getrennt werden sie herabgenommen? Es ist Rabbi, denn es wird gelehrt: Der Priester soll alles auf dem Altar aufräuchern, dies schließt die Knochen, die Sehnen, die Hörner und die Klauen ein, auch wenn sie getrennt sind.

ג ואלא מה אני מקיים (דברים יב, כז) ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות

3 Wie erkläre ich aber [die Worte] du sollst deine Brandopfer Herrichten, das Fleisch und das Blut? Dies besagt, die angebrannten Stücke des Brandopfers lege manzurück hinauf, nicht aber lege man die angebrannten Sehnen und Knochen zurück hinauf.

ד רבי אומר כתוב אחד אומר והקטיר הכהן את הכל המזבחה ריבה וכתוב אחד אומר ועשית עולותיך הבשר והדם מיעט הא כיצד מחוברין יעלו פירשו אפי' הן בראש המזבח ירדו:

4 Rabbi sagte: Ein Schriftvers lautet: der Priester soll alles auf dem Altar aufräuchern, einschließend, und ein Schriftvers lautet: du sollst deine Brandopfer herrichten, das Fleisch und das Blut, ausschließend, wie ist dies nun zu erklären? Anhaftend kommen sie mit hinauf, getrennt werden sie, selbst wenn sie sich bereits auf dem Altar befinden, herabgenommen.

ה פירשו לא יעלו [וכו']: אמר רבי זירא לא שנו אלא שפירשו כלפי מטה אבל כלפי מעלה קרובי הוא דאקריבו לעיכול ואפילו פירשו

5 «Getrennt werden sie &c. herabgenommen.» R. Zera sagte: Dieslehrten sie nur von dem Falle, wenn sie nach untengetrennt sind, wenn aber nach oben, so sind sie der Verbrennung näher gekommen. – Selbst wenn sie getrenntsind?

ו אמר רבה הכי קאמר לא שנו אלא שפירשו לאחר זריקה אבל פירשו קודם זריקה אתאי זריקה ושריתינהו אפי' למעבד מינייהו קתא דסכיני

6 Rabba erwiderte: Er meint es wie folgt: dies lehrten sie nur von dem Falle, wenn sie nach dem Blutsprengen getrennt wordensind, sind sie aber vor dem [Blut]sprengen getrennt worden, so werden sie durch das [Blut]sprengenerlaubt, selbst aus ihnen Messergriffe zu fertigen.

ז סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר (ויקרא ז, ז) לו יהיה בעולה ונאמר (ויקרא ז, ז) לו יהיה באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמות מותרין

7 Er ist der Ansicht R. Jišma͑éls, in dessen Namen R. Joḥanan sagte: Beim Brandopfer heißt es:ihm gehöre es, und beim Schuldopfer heißt es:ihm gehöre es, wie die Knochen des Schuldopfers erlaubtsind, ebenso sind auch die Knochen des Brandopfers erlaubt.

ח מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה לאשם שכן בשרו מותר לו יהיה יתירא כתיב

8 Siesind entbehrlich, denn wenn sie nicht entbehrlich wären, könnte man entgegnen: wohl gilt dies vom Schuldopfer, dessen Fleisch erlaubt ist; aber [die Worte] ihm gehöre es sind überflüssig.

ט מתיב רב אדא בר אהבה עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהן

9 R. Ada b. Ahaba wandte ein: Bei den Knochen der Opfer gibt es eine Veruntreuung vor dem [Blut]sprengen,

י לאחר זריקה אין מועלין בהן ושל עולה מועלין בהן לעולם

10 nicht aber nach dem [Blut]sprengen, bei denen des Brandopfers aber gibt es [stets] eine Veruntreuung!?–

יא אימא ושל עולה פירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה מועלין בהן לעולם

11 Lies: bei denen des Brandopfers gibtes, wenn sie vor dem [Blut]sprengen getrennt worden sind, eine Veruntreuung, und wenn nach dem [Blut]sprengen, ewig eine Veruntreuung.

יב ופליגא דר"א דא"ר אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהם לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין:

12 Er streitet somit gegen R. Elie͑zer, denn R. Elie͑zer sagte: Sind sie vor dem Sprengen getrennt worden, so gibt es bei ihnen eine Veruntreuung, und wenn nach dem Sprengen, so darf man sie nicht nutznießen, jedoch gibt es bei ihnen keine Veruntreuung.

יג <big>מתני׳</big> וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר איברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר ומועלין בהן לאחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהם

13 DIESE ALLESIND, WENN SIE VOM ALTAR HERABGEFALLEN SIND, NICHT WIEDER HINAUFZULEGEN; EBENSO LEGE MAN EINE KOHLE, DIE VOM ALTAR HERABGEFALLEN IST, NICHT WIEDER HINAUF. SIND OPFERGLIEDER VOR MITTERNACHT VOM ALTAR ABGESPRUNGEN, SO LEGE MAN SIE ZURÜCK HINAUF, UND ES GIBT BEI IHNEN EINE VERUNTREUUNG, WENN NACH MITTERNACHT, SO BRAUCHT MAN SIE NICHT ZURÜCK HINAUFZULEGEN, UND ES GIBT BEI IHNEN KEINE VERUNTREUUNG.

יד כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש מקדש כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין:

14 WIE DER ALTAR DAS FÜR IHN GEEIGNETE HEILIGT, EBENSO HEILIGT AUCH DIE ALTARRAMPE, UND WIE DER ALTAR UND DIE ALTARRAMPE DAS FÜR SIE GEEIGNETE HEILIGEN, EBENSO HEILIGEN AUCH DIE GEFÄSSE DAS FÜR SIE GEEIGNETE.

טו <big>גמ׳</big> ה"ד אי דאית בהו ממש אפילו לאחר חצות נמי אי דלית בהו ממש אפי' קודם חצות נמי לא לא צריכא

15 GEMARA. In welchem Falle: ist daran noch etwasvorhanden, so sollte diesauch nach Mitternacht erfolgen, und ist daran nichts vorhanden, so sollte dies auch vor Mitternacht nicht erfolgen!? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel