Zevachim 20

Kapitel 20

א חוזרני חלילה

1 So beginne ich dasselbewiederum!

ב חזר רבי אליעזר ודנו דין אחר חטאת נאמר בה היא בשחיטה היא לשמה כשירה שלא לשמה פסולה ופסח נאמר בו הוא בזביחה הוא לשמו כשר שלא לשמו פסול

2 Da trat R. Elie͑zer zurück und deduzierte anders: vom Sündopfer heißt es beim Schlachten es, es ist nur dann tauglich, wenn dies auf den richtigen Namen erfolgt ist, nicht aber wenn auf einen anderen Namen; vom Pesaḥopfer heißt es beim Opfern es, es ist nur dann tauglich, wenn dies auf den richtigen Namen erfolgt ist, nicht aber, wenn auf einen anderen Namen;

ג אף אשם נאמר בו הוא הוא לשמו כשר שלא לשמו פסול

3 ebenso heißt es auch beim Schuldopfer es, es ist nur dann tauglich, wenn es auf den richtigen Namen hergerichtet worden ist, nicht aber, wenn auf einen anderen Namen.

ד אמר לו רבי יהושע חטאת נאמר בה היא בשחיטה היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה פסח נאמר בו הוא בזביחה הוא לשמו כשר שלא לשמו פסול אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר

4 R. Jehošua͑ erwiderte: Vom Sündopfer heißt es es beim Schlachten, es ist nur dann tauglich, wenn dies auf den richtigen Namen erfolgt ist, nicht aber, wenn auf einen anderen Namen; vom Pesaḥopfer heißt es es beim Opfern, es ist nur dann tauglich, wenn dies auf den richtigen Namen erfolgt ist, nicht aber, wenn auf einen anderen Namen; beim Schuldopfer aber heißt es es erst nach der [Vorschrift von der] Aufräucherung der Opferteile, und dieses ist tauglich, auch wenn die Opferteile überhaupt nicht auf geräuchert wordensind!?

ה אמר לו ר' אליעזר הרי אומר (ויקרא ו, י) כחטאת כאשם מה חטאת שלא לשמו פסול אף אשם שלא לשמו פסול

5 R. Elie͑zer entgegnete: Es heißt:gleich dem Sündopfer und dem Schuldopfer, wie das Sündopfer auf einen anderen Namen untauglich ist, ebenso ist auch das Schuldopfer auf einen anderen Namen untauglich.

ו אמר מר אמר לו ר' יהושע חוזרני חלילה ולמיהדר דינא ולייתי במה הצד

6 Der Meister sagte: R. Jehošua͑ erwiderte: So beginne ich dasselbe wiederum. Sollte er es doch wiederholt und durch Analogiededuziert haben!? –

ז משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת

7 Man könnte entgegnen: das Gemeinsame bei ihnenist, daß bei ihnen die Ausrottungsstrafe zu berücksichtigen ist.

ח אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בחטאת שכן דמה למעלה ולימא ליה לא אם אמרת בחטאת שכן נכנס דמה לפני ולפנים

8 «R. Jehošua͑ erwiderte ihm: Nein, dies gilt nur vom Sündopfer, dessen Blut oberhalb gesprengt wird.» Sollte er ihm erwidert haben: Nein, dies gilt nur vom Sündopfer, dessen Blut in das Allerinnerstegebracht wird!? –

ט בחטאות החיצונות קאמרינן

9 Wir sprechen von den außerhalb herzurichtenden Sündopfern. –

י שאם נכנס דמה [לפני] ולפנים פסולה

10 Weiles untauglich ist, wenn das Blut in das Allerinnerste gebracht wird!? –

יא אית ליה לרבי אליעזר אף האשם

11 R. Elie͑zer ist der Ansicht, dies gelte auch vom Schuldopfer. –

יב שכן מכפרת על חייבי כריתות

12 Weiles die Ausrottungsstrafe sühnt!? –

יג מחטאת דשמיעת הקול

13 Vom Sündopfer wegen des Zeugeneides. –

יד שכן טעונה ארבע מתנות

14 Weiles vier Sprengungenbedarf!? –

טו כרבי ישמעאל דאמר כל הדמים טעונה ארבע מתנות

15 Nach R. Jišma͑él, welcher sagt, bei jedem [Opfer]blut seien vier Sprengungen erforderlich. –

טז (שכן טעונה) על ארבע קרנות

16 Aufalle vier Ecken!? –

יז וליטעמיך האיכא אצבע האיכא קרן האיכא חודה אלא חד מתרי תלת טעמי נקט

17 Auch nach deiner Auffassung [ist ja einzuwenden:] esmuß ja mit dem Finger, auf das Horn, auf die Kante erfolgen!? Vielmehr führt er nur eine von zwei oder drei Entgegnungen an.

יח אמר מר אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת לימא ליה רבי אליעזר אשם נמי דמו למעלה

18 Der Meister sagte: R. Jehošua͑ erwiderte: Nein, dies gilt nur &c. Sollte R. Elie͑zer ihm doch erwidert haben, auch das Blut des Schuldopfers sei oberhalbzu sprengen!?

יט אמר אביי אשם דמו למעלה לא מצית אמרת ק"ו מעולה ומה עולה שהיא כליל דמה למטה אשם שאינו כליל לא כל שכן

19 Abajje erwiderte: Du kannst nicht sagen, das Blut des Schuldopfers sei oberhalb zu sprengen, denn es ist [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere vom Brandopfer zu folgern: wenn das Blut des Brandopfers, das vollständig [verbrannt wird], unterhalb gesprengt wird, um wieviel mehr gilt dies vom Schuldopfer, das nicht vollständig [verbrannt wird.

כ מה לעולה שכן אינה מכפרת

20 Entgegnet man:] wohl gilt dies vom Brandopfer, weil es keine Sühne schafft,

כא חטאת העוף תוכיח

21 so ist vom Geflügel-Sündopfer[das Entgegengesetzte] zu beweisen.

כב מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח

22 [Entgegnet man:] wohl gilt dies vom Geflügel-Sündopfer, weil es kein Schlachtopferist,

כג עולה תוכיח לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן קדשי קדשים ודמן למטה אף אני אביא אשם שהוא קודש קדשים ודמו למטה

23 so ist vom Brandopfer [das Entgegengesetzte] zu beweisen. Die Eigenheit des einen gleicht also nicht der Eigenheit des anderen und die Eigenheit des anderen gleicht nicht der Eigenheit des einen; das Gemeinsame bei ihnen ist, daß sie Hochheiliges sind, und ihr Blut wird unterhalb gesprengt, somit schließe man auch das Schuldopfer ein, es ist ebenfalls Hochheiliges, und sein Blut ist unterhalb zu sprengen.

כד א"ל רבא מפרזקיא לרב אשי ולפרוך מה להצד השוה שבהן שכן אין להן קצבה תאמר באשם שיש לו קצבה

24 Raba aus Parziqa sprach zu R. Aši: Es ist ja zu entgegnen: das Gemeinsame bei ihnen ist, daß für sie keine Geldsumme festgesetzt ist, während für das Schuldopfer eine Geldsumme festgesetztist!? –

כה אלא היינו טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא (ויקרא ו, יט) הכהן המחטא אותה אותה דמה למעלה ואין דמו של אחר למעלה

25 Vielmehr, folgendes ist der Grund R. Elie͑zers: Die Schrift sagt:der Priester, der es herrichtet; das Blut von diesemist oberhalb zu sprengen, nicht aber ist das Blut von einem anderen oberhalb zu sprengen. –

כו אי הכי חטאת נמי נימא אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה הא שאר זבחים בין לשמן בין שלא לשמן כשרין

26 Demnach ist ja auch hinsichtlich des Sündopfers auszulegen: nur dieses ist auf den richtigen Namen tauglich und auf einen anderen Namen untauglich, andere Opfer aber sind sowohl auf den richtigen Namen als auch auf einen anderen Namen tauglich!?

כז ההוא אותה לאו דוקא דהא שייר פסח

27 Diesbezüglich ist das es nicht genau zu nehmen, denn es bleibt ja noch das Pesaḥopfer zurück. –

כח הכא נמי לאו דוקא דהא שייר עולת העוף

28 Auch in jener Beziehung ist es ja nicht genau zu nehmen, denn es bleibt ja noch das Geflügel-Brandopferzurück!? –

כט בזביחה מיהא לא שייר מידי

29 Von Schlachtopfern aber bleibt nichts zurück.

ל ואי בעית אימא הא מני רבי אלעזר ברבי שמעון היא דאמר האי מקום לחוד והאי מקום לחוד

30 Wenn du aber willst, sage ich: hier ist die Ansicht des R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n vertreten, welcher sagt, für das einewar ein Platz besonders und für das anderewar ein Platz besonders bestimmt.

לא דתניא דמים התחתונים ניתנין מחוט הסיקרא ולמטה והעליונים מחוט הסיקרא ולמעלה אמר רבי אלעזר ברבי שמעון במה דברים אמורין בעולת העוף אבל בחטאת בהמה היא עצמה אין נעשה אלא על גופה של קרן:

31 Es wird nämlich gelehrt: Das unterhalb zu sprengende Blut wird unterhalb des roten Striches und das oberhalb zu sprengende oberhalb des roten Striches gesprengt. R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n sagte: Dies gilt nur vom Geflügel-Brandopfer, das des Vieh-Sündopfers aber wird direkt auf das Horngesprengt.

לב תנן התם שהיה רבי עקיבא אומר כל דמים שנכנסו להיכל לכפר פסולים וחכמים אומרים חטאת בלבד רבי אליעזר אומר אף האשם שנאמר כחטאת כאשם

32 Dort haben wir gelernt: R. A͑qiba sagt, jedes Blut, das zum Sühnen in den Tempel gebracht worden ist, ist untauglich; die Weisen sagen, nur das des Sündopfers; R. Elie͑zer sagt, auch das des Schuldopfers, denn es heißt: gleich dem Sündopfer und dem Schuldopfer.

לג בשלמא רבי אליעזר כדקאמר טעמא אלא רבנן מאי טעמא

33 Erklärlich ist die Ansicht R. Elie͑zers, die er auch begründet, was aber ist der Grundder Rabbanan?

לד אמר רבא אשם נכנס דמו לפנים פסול לא מצית אמרת קל וחומר מעולה מה

34 Raba erwiderte: Du kannst nicht sagen, daß das Schuldopfer, dessen Blut innerhalb gebracht worden ist, untauglich sei, denn es ist [ein Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere vom Brandopfer zu folgern:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel