Zevachim 21

Kapitel 21

א עולה שהיא כליל נכנס דמה לפנים כשרה אשם שאינו כליל לא כ"ש

1 wenn das Brandopfer, das vollständig [verbrannt wird], tauglichist, wenn dessen Blut innerhalb gebracht worden ist, um wieviel mehr gilt dies vom Schuldopfer, das nicht vollständig [verbrannt wird.

ב מה לעולה שכן אינה מכפרת

2 Entgegnet man:] wohl das Brandopfer, weil es keine Sühne schafft,

ג מנחת חוטא תוכיח

3 so ist vom Speisopfer wegen einer Sünde [das Entgegengesetzte] zu beweisen. –

ד ולימא חטאת העוף תוכיח חטאת העוף בעיא דרבי אבין היא

4 Sollte er doch sagen, vom Geflügel-Sündopfer sei [das Entgegengesetzte] zu beweisen!? – Hinsichtlich des Geflügel-Sündopfers besteht eine FrageR. Abins. –

ה ולפרוך מה למנחת חוטא שכן אינה מין זבח

5 [Entgegnet man:] wohl das Speisopfer wegen einer Sünde, weil es kein Schlachtopfer ist,

ו עולה תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן קדשי קדשים ונכנס (דמן) לפנים כשרין אף אני אביא אשם שהוא קודש קדשים ונכנס דמו לפנים כשר

6 so ist vom Brandopfer [das Entgegengesetzte]zu beweisen. Die Replikation wiederholt sich nun: die Eigenheit des einen gleicht nicht der Eigenheit des anderen und die Eigenheit des anderen gleicht nicht der Eigenheit des einen; das Gemeinsame bei ihnen ist, daß sie Hochheiliges sind, und wenn sieinnerhalb gebracht werden, sind sie tauglich, somit schließe man auch das Schuldopfer ein, es ist ebenfalls Hochheiliges, und wenn sein Blut innerhalb gebracht worden ist, ist es tauglich.

ז אמר ליה רבא מברניש לרב אשי ולפרוך מה להצד השוה שבהן שכן אין להן קצבה תאמר באשם שיש לו קצבה

7 Raba aus Barneš sprach zu R. Aši: Es ist ja zu entgegnen: das Gemeinsame bei ihnen ist, daß für sie keine Geldsumme festgesetzt ist, während für das Schuldopfer eine Geldsumme festgesetzt ist!? –

ח אלא היינו טעמייהו דרבנן דאמר קרא דמה דמה של זו ולא דמה של אחר

8 Vielmehr, folgendes ist der Grund der Rabbanan, die Schrift sagt:sein Blut, das Blut von diesem, nicht aber das Blut von einem anderen. –

ט ואידך דמה ולא בשרה

9 Und jener!? – Sein Blut, nicht aber sein Fleisch. –

י ואידך דם דמה

10 Und dieser!? – Blut, sein Blut.

יא ואידך דם דמה לא דריש

11 Und jener!? – Er hält nichts von [der Auslegung] Blut, sein Blut. –

יב בשלמא לרבנן דאמרי אשם ששחטו שלא לשמו כשר היינו דאיתקש מנחה לחטאת מנחה לאשם

12 Erklärlich ist es nach den Rabbanan, welche sagen, wenn ein Schuldopfer auf einen anderen Namen geschlachtet worden ist, sei es tauglich, daß manches Speisopfer mit dem Sündopfer und manches Speisopfer mit dem Schuldopfer verglichen wird,

יג דתניא רבי שמעון אומר (ויקרא ו, י) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם מנחת חוטא הרי היא כחטאת לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה מנחת נדבה הרי היא כאשם לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה

13 denn es wird gelehrt: R. Šimo͑n sagt:es ist hochheilig, gleich dem Sündopfer und dem Schuldopfer, das Speisopfer wegen einer Sünde gleicht dem Sündopfer, daher ist es, wenn der Haufe auf einen anderen Namen abgehoben worden ist, untauglich, und das freiwillige Speisopfer gleicht dem Schuldopfer, daher ist es, wenn der Haufe auf einen anderen Namen abgehoben worden ist, tauglich.

יד אלא לרבי אליעזר למאי הלכתא איתקש מנחה לחטאת ומנחה לאשם

14 In welcher Hinsicht aber wird nach R. Elie͑zer manches Speisopfer mit dem Sündopfer und manches Speisopfer mit dem Schuldopfer verglichen!? –

טו לכי אידך דרבי שמעון דתנן שלא בכלי שרת פסולה ורבי שמעון מכשיר

15 Hinsichtlich einer anderen Lehre R. Šimo͑ns, denn wir haben gelernt: Wenn nicht in einem Dienstgefäß, so ist es untauglich, und nach R. Šimo͑n tauglich.

טז ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא מ"ט דר"ש אמר קרא קדש קדשים היא כחטאת וכאשם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בכלי עובדה בשמאל כאשם

16 Hierzu sagte R. Jehuda, Sohn des R. Ḥija: Folgendes ist der Grund R. Šimo͑ns; die Schrift sagt: es ist hochheilig, gleich dem Sündopfer und dem Schuldopfer; erfolgt der Dienstmit der Hand, so muß es mit der rechten erfolgen, wie beim Sündopfer, und wenn mit einem Gefäß, so kann es auch mit der linken erfolgen, wie beim Schuldopfer. –

יז ור"ש האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי

17 R. Šimo͑n verwendet also diesen Schriftvers sowohl für das eine als auch für das andere!? –

יח עיקר קרא לכדרב יהודה בריה דרבי חייא הוא דאתא ומנחת חוטא דפסולה שלא לשמה [טעמא אחרינא הוא] חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא מנחת חוטא נמי כתיב בה היא

18 Hauptsächlich deutet der Schriftvers auf die Lehre R. Jehudas, Sohnes des R. Ḥija, und das auf einen anderen Namen hergerichtete Speisopfer wegen einer Sünde ist aus folgendem Grund untauglich: das Sündopfer ist es wohl deshalb, weil es bei diesem es heißt, und auch beim Speissündopfer heißt es es. –

יט ולרבנן למאי הלכתא איתקש אשם לחטאת לומר לך מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה:

19 In welcher Hinsicht ist nach den Rabbanandas Schuldopfer mit dem Sündopfer zu vergleichen!? – Dies lehrt dich, wie beim Sündopfer das Stützenerforderlich ist, ebenso ist auch beim Schuldopfer das Stützen erforderlich.

כ יוסף בן חוני אומר הנשחטין כו': א"ר יוחנן יוסף בן חוני ורבי אליעזר אמרו דבר אחד

20 JOSEPHB. ḤONI SAGT, WAS &C. GESCHLACHTET WORDEN IST &C. R. Joḥanan sagte: Joseph b. Ḥoni und R. Elie͑zer lehren dasselbe.

כא רבה אמר באחרים לשם חטאת פליגי

21 Rabba aber sagt, sie streiten über den Fall, wenn andere [Opfer] als Sündopfer hergerichtet wordensind.

כב דתניא הפסח שעברה שנתו ושחטו בזמנו לשמו וכן השוחט אחרים לשם פסח בזמנו רבי אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר

22 Es wird nämlich gelehrt: Wenn das Pesaḥlammüber ein Jahr alt geworden ist und man es zu seiner Zeitauf seinen Namen schlachtet, oder wenn man ein anderes [Opfer] als Pesaḥopfer zu seiner Zeit schlachtet, so ist es nach R. Elie͑zer untauglich und nach R. Jehošua͑ tauglich.

כג א"ר יהושע אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו אחרים כשרים לשמו בזמנו שהוא כשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו

23 R. Jehošua͑ sprach: Wenn andere [Opfer] auf seinen Namen an den übrigen Tagen des Jahres, wo es auf seinen eigenen Namen nicht tauglich ist, tauglich sind, um wieviel mehr sind andere auf seinen Namen zur richtigen Zeit, wo es auf seinen Namen tauglich ist, tauglich.

כד אמר לו רבי אליעזר או חילוף הדברים ומה אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים בזמנו שהוא כשר לשמו אינו דין שיוכשר לשם אחרים ויוכשר פסח בארבעה עשר שלא לשמו

24 R. Elie͑zer erwiderte ihm: Oderentgegengesetzt: wenn es an den übrigen Tagen des Jahres, wo es auf den eigenen Namen untauglich ist, auf den Namen eines anderen tauglich ist, um wieviel mehr ist es zur richtigen Zeit, wo es auf den eigenen Namen tauglich ist, auf den Namen eines anderen tauglich!?

כה וכך אתה אומר מה לי הוכשרו אחרים בשאר ימות השנה לשמו שכן הוא כשר לשם אחרים ויוכשרו אחרים בזמנו לשמו שכן הוא פסול לשם אחרים

25 Somit wäre das Pesaḥopfer auf einen anderen Namen am vierzehnten [Nisan] tauglich; willst du dies etwa behaupten!? Andere [Opfer] auf seinen Namen an den übrigen Tagen des Jahres sindtauglich, weil dann auch es auf den Namen anderer tauglich ist, sollten aber andere auf seinen Namen zur richtigen Zeit tauglich sein, wo es auf den Namen anderer untauglichist!?

כו אמר לו רבי יהושע אם כן הורעתה כח פסח ונתת כח בשלמים

26 R. Jehošua͑ entgegnete: Demnachhast du die Kraft des Pesaḥopfers vermindert und die Kraft des Heilsopfersgesteigert.

כז חזר רבי אליעזר ודנו דין אחר מצינו מותר פסח בא שלמים ואין מותר שלמים בא פסח

27 Da trat R. Elie͑zer zurück und deduzierte wie folgt: wir finden, daß das Zurückbleibende des Pesaḥopfers als Heilsopfer dargebracht wird, nicht aber wird das Zurückbleibende des Heilsopfers als Pesaḥopfer dargebracht;

כח ומה פסח שמותרו בא שלמים שחטו בזמנו לשום שלמים פסול שלמים שאין מותרן בא פסח אם שחטם לשם פסח בזמנו אינו דין שיהו פסולין

28 wenn nun das Pesaḥopfer, dessen Zurückbleibendes als Heilsopfer darzubringen ist, untauglich ist, falls esals Heilsopfer geschlachtet wird, um wieviel mehr ist das Heilsopfer, dessen Zurückbleibendes nicht als Pesaḥopfer darzubringen ist, untauglich, falls esals Pesaḥopfer geschlachtet wird.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel