Zevachim 201

Kapitel 201

א וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה

1 nur haben die Weisen für ihre Worte eine größere Festigung getroffen als für die der Tora.

ב תנו רבנן (ויקרא י, יג) כי כן צויתי כאשר צויתי כאשר צוה ה' כי כן צויתי באנינות יאכלוה כאשר צויתי בשעת מעשה אמר להן כאשר צוה ה' לא מאליי אני אומר

2 Die Rabbanan lehrten:Denn so wurde mir befohlen;wie ich befohlen hatte;wie der Herr befohlen hat. Denn so wurde mir befohlen, daß sie es in Trauer essen. Wie ich befohlen hatte, dies sagte er ihm beim Ereignisse. Wie der Herr befohlen hat, ich sage es nicht von mir aus.

ג ורמינהי מפני אנינות נשרפה לכך נאמר כאלה

3 Ich will auf einen Widerspruch hinweisen: Eswar wegen der Trauer verbrannt worden, deshalb heißt essolches.

ד אמר שמואל לא קשיא הא ר"י הא ר"נ

4 Šemuél erwiderte: Das ist kein Widerspruch, eines nach R. Jehuda und eines nach R. Neḥemja,

ה דתניא מפני אנינות שרפוה לכך נאמר כאלה דברי רבי נחמיה רבי יהודה ור"ש אומרים מפני טומאה נשרפה שאם אתה אומר מפני אנינות נשרפה היו לשלשתן שישרפוה ד"א היו ראוי לאוכלן לערב ד"א והלא פינחס היה עמהן

5 denn es wird gelehrt: Es war wegen der Trauer verbrannt worden, deshalb heißt es solches – so R. Neḥemja; R. Jehuda und R. Šimo͑n sagen, es sei wegen Unreinheitverbrannt worden, denn wenn man sagen wollte, es sei wegen der Trauer verbrannt worden, so sollten ja alle dreiverbrannt worden sein. Eine andere Begründung: so konnte man es ja abendsessen. Eine andere Begründung: Pinḥaswar ja bei ihnen.

ו רבא אמר אידי ואידי רבי נחמיה ולא קשיא כאן בקדשי שעה כאן בקדשי דורות

6 Raba erklärte: Beide nach R. Neḥemja, dennoch besteht hier kein Widerspruch; eines gilt vom Heiligen des damaligen Tagesund eines gilt vom Heiligen für spätere Generationen. –

ז רבי נחמיה היכי מתריץ להני קראי ורבנן היכי מתרצי להו להני קראי

7 Wie erklärt R. Neḥemja diese Schriftverse und wie erklären die Rabbanandiese Schriftverse!? –

ח רבי נחמיה מתריץ להו הכי מדוע לא אכלתם אמר לו משה לאהרן שמא נכנס דמה לפני ולפנים אמר לו (ויקרא י, יח) הן לא הובא את דמה שמא חוץ למחיצתה יצאת אמר לו בקדש היתה

8 R. Neḥemja erklärt sie wie folgt: Weshalb habt ihr nicht gegessen. Moše sprach zu Ahron: Ist das Blut vielleicht in das Allerheiligste gebrachtworden? Dieser erwiderte ihm: Das Blut ist nicht hineingebracht worden. – Ist es vielleicht außerhalb des Gebietesgekommen? Dieser erwiderte: Es war im Heiligtume. –

ט ודלמא באנינות אקריבתוה ופסלתוה אמר לו משה וכי הם הקריבו אני הקרבתי וא"ל הן לא הובא את דמה ובקדש היתה אכול תאכלו אותה כאשר צויתי באנינות יאכלוה

9 Ist es vielleicht in Trauer dargebracht und untauglich geworden? Dieser erwiderte: Moše, haben siees denn dargebracht, ichhabe es ja dargebracht. Hierauf sprach jener: Wenn das Blut nicht hineingebracht worden und auch im Heiligtume geblieben ist, so solltet ihr es gegessen haben, wie mir befohlen wurde, daß es in Trauer gegessen werde.

י אמר לו (ויקרא י, יט) ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה

10 Dieser erwiderte:Mich hat solches betroffen; hätte ich heute vom Sündopfer gegessen, würde es in den Augen des Herrn recht sein? Vielleicht hast du esvom Heiligen für diese Stunde gehört,

יא דאי בקדשי דורות ק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כו, יד) לא אכלתי באוני ממנו בקדשי דורות לא כל שכן

11 denn für alle Generationen ist hinsichtlich des Heiligen [ein Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere, vom leichteren Zehnten, zu folgern: wenn die Tora vom Zehnten sagt:ich habe nichts davon in Trauer gegessen, um wieviel mehr gilt dies von den heiligen Opfern für alle Generationen.

יב מיד (ויקרא י, כ) וישמע משה וייטב בעיניו הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי אלא אמר שמעתי ושכחתי

12 Hierauf:Moše hörte dies und es war recht in seinen Augen. Moše sagte nicht, er habe es nicht gehört, sondern schämte sich nicht zuzugeben, daß er es gehört und vergessen habe. –

יג ור"י ור"ש היכי מתרצי להו הכי מתרצי להו (ויקרא י, יז) מדוע לא אכלתם את החטאת במקום [הקודש] שמא נכנס דמה לפני ולפנים אמר לו (ויקרא י, יח) הן לא הובא את דמה (אל הקדש פנימה)

13 Wie erklären sie R. Jehuda und R. Šimo͑n? – Sie erklären sie wie folgt: Weshalb habt ihr das Sündopfer nicht gegessen; ist das Blut vielleicht in das Allerheiligste gebracht worden? Er erwiderte: Das Blut ist nicht hineingebracht worden. –

יד שמא חוץ למחיצתה יצאת אמר לו הן בקודש היתה ודילמא באנינות אקריבתוה ופסלתוה אמר לו משה הן הקריבוה דפסלה בהו אנינות אני הקרבתיה

14 Ist es vielleicht außerhalb des Gebietes gekommen? – Es war im Heiligtume. – Ist es vielleicht in Trauer dargebracht und untauglich geworden? Er erwiderte: Moše, haben sie es denn dargebracht, daß es durch die Trauer untauglich geworden sein sollte, ichhabe es ja dargebracht. –

טו ודילמא אגב מררייכו פשעתו בה ואיטמאי אמר לו משה כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי שמים ותקראנה אותי כאלה ואפילו אלה וכאלה אין אני מבזה קדשי שמים

15 Vielleicht habt ihr infolge eurer Zerstreutheiteine Fahrlässigkeit begangen und es untauglich gemacht? Er erwiderte: Moše, so stehe ich in deinen Augen, daß ich das Heilige des Himmels schänden könnte!?

טז אמר לו ואי הן לא הובא את דמה ובקודש היתה אכול תאכלו אותה בקודש כאשר צויתי באנינות יאכלוה

16 Mich hat solches betroffen; ich würde auch wegen eines solchen Falles das Heilige des Himmels nicht schänden. Hierauf sprach jener: Wenn das Blut nicht hinausgebracht worden und im Heiligtum geblieben ist, so solltet ihr es im Heiligtume gegessen haben, wie mir befohlen wurde, daß es in Trauer gegessen werde.

יז אמר לו שמא לא שמעת אלא בלילה דאי ביום ק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כו, יד) לא אכלתי באוני ממנו קודש חמור לא כל שכן

17 Er erwiderte: Vielleicht hast du es nur hinsichtlich der Nacht gehört, denn hinsichtlich des Tages ist [ein Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere, vom leichteren Zehnten, zu folgern: wenn die Tora vom leichteren Zehnten sagt: ich habe nichts davon in Trauer gegessen, um wieviel mehr gilt dies von den strengeren heiligen Opfern.

יח מיד וישמע משה

18 Hierauf: Moše hörte dies,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel