Zevachim 202

Kapitel 202

א וייטב בעיניו לא בוש משה לומר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי

1 und es war recht in seinen Augen. Moše sagte nicht, er habe es nicht gehört, sondern schämte sich nicht zuzugeben, daß er es gehört und vergessen habe. –

ב איבעי להו לשהוייה ולמיכלא באורתא טומאה באונס באתה

2 Sollten sie es doch verwahrt und [abends] gegessen haben!? – Es hatte sich unverschuldet eine Unreinheit ereignet. –

ג בשלמא לרבנן היינו דכתיב היום אלא לרבי נחמיה מאי היום חובת היום

3 Einleuchtend ist es nach den Rabbanan, daß es diesen Tag heißt, wieso aber heißt es diesen Tag nach R. Neḥemja!? – Die Opfer des Tages. –

ד בשלמא לרבי נחמיה היינו דכתיב הן היום אלא לרבנן מאי הן היום ה"ק הן הקריבו אני הקרבתי

4 Einleuchtend ist es nach R. Neḥemja, daß es siehe, diesen Tagheißt, wozu aber heißt es nach den Rabbanan siehe, diesen Tag!? – Er meint es wie folgt: haben siees denn dargebracht, ich habe es ja dargebracht.

ה אמר מר היו לשלשתן שישרפו מאי שלשתן

5 Der Meister sagte: So sollten ja alle drei verbrannt worden sein. Welche drei? –

ו דתניא (ויקרא י, טז) ואת שעיר החטאת דרש דרש משה שעיר זו שעיר נחשון חטאת זו חטאת שמיני דרש שעיר של ראש חודש

6 Es wird gelehrt:Und nach dem Ziegenbocke des Sündopfers forschte Moše, Ziegenbock, das ist der Ziegenbock Naḥšons; Sündopfer, das ist das Sündopfer des achten Tages; forschte, das ist der Ziegenbock des Neumondes.

ז יכול שלשתן נשרפו ת"ל והנה שורף אחד נשרף ולא שלשתן נשרפו דרש דרש שתי דרישות למה אמר להו מפני מה חטאת זו נשרפה ואלו מונחות ואיני יודע איזהו כשהוא אומר (ויקרא י, יז) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה הוי אומר זה שעיר של ראש חודש

7 Man könnte glauben, alle drei seien verbrannt worden, so heißt es:und siehe, er war verbrannt worden, eines war verbrannt worden, nicht alle drei. Forschenforschte, worauf deuten diese zwei Forschungen? Er sprach zu ihnen: Weshalb ist dieses Sündopfer verbrannt worden, während die anderen noch daliegen. Ich würde nicht gewußt haben, welches [verbrannt worden] war, wenn es aber heißt: und dieses hat er euch gegeben, um die Sünde der Gemeinde fortzuschaffen, so sage man, daß es der Ziegenbock des Neumondeswar. –

ח שפיר קאמרי ליה רבי נחמיה לטעמיה דאמר קדשי שעה לא פסלה בהו אנינות

8 Sie haben ihmja treffend erwidert!? – R. Neḥemja vertritt hierbei seine Ansicht, denn er sagt, die heiligen Opfer der damaligen Stunde waren durch die Trauer nicht untauglich geworden.

ט אמר מר היה לו לאכלה לערב שפיר קאמרי ליה קסבר אנינות לילה דאורייתא

9 Der Meister sagte: So konnte man es ja abends essen. Sie haben ihm ja treffend erwidert!? – Er ist der Ansicht, die Trauer während der Nacht sei aus der Tora. –

י דבר אחר והלא פינחס היה עמהן שפיר קאמרי ליה סבר לה כרבי אלעזר דאר"א א"ר חנינא לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי דכתיב (במדבר כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם

10 «Eine andere Begründung: Pinḥas war ja bei ihnen.» Sie haben ihm ja treffend erwidert!? – Er ist der Ansicht R. Elie͑zers, denn R. Elie͑zer sagte im Namen R. Ḥaninas, Pinḥas sei in die Priesterschaft eingesetzt worden, erst nachdem er Zimri getötethatte, denn es heißt:es soll ihm und seinen Nachkommen nach ihm eine Zusicherung ewiger Priesterschaft sein.

יא רב אשי אמר עד ששם שלום בין השבטים שנאמר (יהושע כב, ל) וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל וגו'

11 R. Aši sagte: Erst nachdem er Frieden zwischen den Stämmen gestiftet hatte, denn es heißt:und es hörten Pinḥas, der Priester, und die Fürsten der Gemeinde, die Häupter der Tausendschaften in Jisraél&c. –

יב ואידך נמי והכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו כי כתיב ההוא בברכה הוא דכתיב

12 Es heißt ja aber: es soll ihm und seinen Nachkommen &c. sein!? – Dies war nur ein Segen. –

יג ואידך נמי הא כתיב וישמע פינחס הכהן ההוא ליחס זרעו אחריו

13 Und jener, es heißt ja auch: und es hörten Pinḥas, der Priester!? – Dies zur Legitimierung seiner Nachkommen nach ihm.

יד אמר רב משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה שנאמר (ויקרא ח, כט) מאיל המלואים למשה היה למנה

14 Rabh sagte: Unser Meister Moše war Hochpriester und erhielt einen Anteil vom Heiligen des Himmels, denn es heißt:vom Widder der Einweihung war sie Moše zuteil.

טו מיתיבי והלא פינחס היה עמהן ואם איתא לימא והלא משה רבינו היה עמהן דילמא שאני משה דטריד בשכינה דאמר מר משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד

15 Man wandte ein: [Wieso sagten sie demnach:] Pinḥas war bei ihnen, sie sollten doch sagen: unser Meister Moše war bei ihnen!? – Vielleicht verhielt es sich bei Moše anders, da er mit der Göttlichkeit beschäftigt war. Der Meister sagte nämlich: Moše kam nur bei Morgenanbruchherunter.

טז מיתיבי (ויקרא כא, כב) לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אם נאמרו קדשי קדשים למה נאמר קדשים קלים ואם נאמרו קדשים קלים למה נאמר קדשי קדשים

16 Man wandte ein:Die Speise seines Gottes, vom Hochheiligen und vom Heiligen darf er essen. Wozu wird dies vom Minderheiligen gesagt, wenn es vom Hochheiligen gesagt wird, und wozu vom Hochheiligen, wenn dies vom Minderheiligen gesagt wird?

יז אילו לא נאמר קדשים קלים הייתי אומר קדשי קדשים הוא דאוכל . שהרי הותרו לזר ולהן קדשים קלים לא יאכל ואילו לא נאמרו קדשי קדשים הייתי אומר בקדשים קלים יהא אוכל שהן קלים בקדשי קדשים לא יהא אוכל לכך נאמרו קדשי קדשים ולכך נאמר קדשים קלים

17 Würde es vom Minderheiligen nicht gesagt worden sein, so könnte man glauben, er dürfe nur Hochheiliges essen, da es einem Gemeinenund ihnen erlaubt ist, Minderheiliges aber dürfe er nicht essen. Und würde es vom Hochheiligen nicht gesagt worden sein, so könnte man glauben, er dürfe nur Minderheiliges essen, weil sie weniger heilig sind, Hochheiliges aber dürfe er nicht essen. Daher wird es sowohl vom Hochheiligen als auch vom Minderheiligen gesagt.

יח קתני מיהא שהרי הותרו לזר ולהן לאו משה אמר רב ששת לא בבמה לזר וכדברי האומר יש מנחה בבמה

18 Hier lehrt er also: da es einem Gemeinen und ihnen erlaubt ist, worunter wohl Moše zu verstehen ist!? R. Šešeth erwiderte: Nein, bei einem Privataltar, und zwar nach demjenigen, welcher sagt, auf den Privataltären wurden Speisopferdargebracht.

יט מיתיבי מרים מי הסגירה א"ת משה הסגירה משה זר הוא

19 Man wandte ein: Wer hatte die Mirjamabgeschlossen: wollte man sagen, Moše hatte sie abgeschlossen, so war er ja Gemeiner,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel