Zevachim 214

Kapitel 214

א תיתי מבינייא

1 Es sollte von beidenentnommen werden!? –

ב א"כ לא יאמר בזריקה ותיתי מבינייא

2 Demnach brauchte dies auch vom [Blut]sprengen nicht gelehrt zu werden, denn man könnte es von beidenentnehmen.

ג ותיתי משחיטה מה לשחיטה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח תיתי מהעלאה מה להעלאה שכן ישנה במנחה ותיתי מבינייא

3 Wenn man es vom Schlachten entnehmen will, [und man erwidert,] wohl gilt dies vom Schlachten, weil es das Pesaḥopfer untauglich macht, wenn es für Personen erfolgt, die davon nicht essen, so entnehme man es von der Opferung, [und erwidert man:] wohl gilt dies von der Opferung, weil es beim Speisopfer vorkommt, so entnehme man es von beiden.

ד להכי כתיב קרא למימר דלא אתא מבינייא

4 Vielmehr ist der Schriftvers deshalb niedergeschrieben worden, um zu lehren, daß man es von beiden nicht entnehme.

ה אמר ר' אבהו שחט וזרק לדברי ר' ישמעאל חייב אחת לדברי ר"ע חייב שתים

5 R. Abahu sagte: Hat man geschlachtet und gesprengt, so ist man nach R. Jišma͑éleinmal und nach R. A͑qiba zweimalSchuldig.

ו אביי אמר אפי' [לדברי] ר"ע אינו חייב אלא אחת דאמר קרא שם תעשה הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת

6 Abajje aber sagte,

ז זרק והעלה לדברי ר' ישמעאל חייב שתים לדברי ר"ע אינו חייב אלא אחת

7 auch nach R. Jišma͑él sei man zweimal schuldig, denn deshalb hat die Schrift sie geteilt:dort sollst du darbringenund dort sollst du herrichten.

ח אביי אמר אפי' [לדברי] ר"ע חייב שתים להכי פלגינהו קרא (דברים יב,, יד) שם תעלה ושם תעשה

ט שחט וזרק והעלה לדברי הכל חייב שתים

9 Hat man geschlachtet, gesprengt und geopfert, so ist man nach aller Ansicht zweimal schuldig.

י ת"ר (במחנה יכול השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל אל) מחוץ למחנה

10 Die Rabbanan lehrten:Im Lager, man könnte glauben, man sei schuldig, wenn man ein Brandopfer in der Südseiteschlachtet, so heißt es: außerhalb des Lagers.

יא יכול חוץ לשלש מחנות [ת"ל (ויקרא יז, ג) או עז במחנה] (מנין אף במחנה לוייה ת"ל במחנה)

11 Man könnte glauben, außerhalb der drei Lager, woher dies von dem Falle, wenn im levitischenLager? Es heißt im Lager.

יב אי במחנה יכול השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל או אל מחוץ למחנה

12 Aus [dem Worte] im Lager könnte man entnehmen, man sei schuldig, wenn man ein Brandopfer in der Südseite schlachtet, so heißtes: oder außerhalb des Lagers,

יג מה חוץ למחנה מיוחד שאין ראוי לשחיטת קדשים ולשחיטת כל זבח יצא דרום שאע"פ שאין ראוי לשחיטת קדשי קדשים ראוי לשחיטת קדשים קלים

13 [eine Stelle, die] wie außerhalb des Lagers zur Schlachtung von Heiligem und Schlachtopfern nicht geeignet ist; ausgenommen ist die Südseite, die zwar nicht zur Schlachtung von Hochheiligem geeignet ist, wohl aber zur Schlachtung von Minderheiligem.

יד אמר עולא השוחט על גגו של היכל חייב הואיל ואין ראוי לשחיטת כל זבח מתקיף לה רבא א"כ ניכתוב קרא (אל) מחוץ למחנה ולא בעי אל פתח אהל מועד אל פתח אהל מועד ל"ל לאו למעוטי גגו

14 U͑la sagte: Wer auf dem Dache des Tempels schlachtet, ist schuldig, da dieses zur Schlachtung von irgend welchem Opfer nicht geeignet ist. Raba wandte ein: Demnach sollte es in der Schrift nur heißen: außerhalb des Lagers, und nicht auch: zum Eingänge des Offenbarungszeltes, und wenn es auch heißt: zum Eingänge des Offenbarungszeltes, so schließt dies wohl das Dachaus!? –

טו ולרבא א"כ נכתוב אל פתח אהל מועד במחנה (ואל) מחוץ למחנה ל"ל לאו לאתויי גגו

15 Aber nach Raba sollte es ja nur heißen: zum Eingänge des Offenbarungszeltes, und wenn es auch heißt: außerhalb des Lagers, so schließt dies wohl das Dach ein!?

טז אמר רב מרי לאיתויי כולה בפנים וצוארה בחוץ

16 R. Mari erwiderte: Dies schließt den Fall ein, wenn das ganze [Vieh] innerhalb und der Hals außerhalb sich befindet. –

יז [צוארה] בחוץ פשיטא אמאי קפיד רחמנא אשחיטה ושחיטה בחוץ היא אלא לאיתויי כולה בחוץ וצוארה בפנים

17 Wenn außerhalb, so ist dies ja selbstverständlich; der Allbarmherzige hat ja auf das Schlachten geachtet, und dies erfolgt dann außerhalb!? – Dies schließt vielmehr den Fall ein, wenn das ganze [Vieh] außerhalb und der Hals innerhalb sich befindet.

יח איתמר המעלה בזמן הזה ר' יוחנן אמר חייב ריש לקיש אמר פטור

18 Es wurde gelehrt: Wer in der JetztzeitOpfer darbringt, ist, wie R. Joḥanan sagt, schuldig, und wie Reš Laqiš sagt, frei,

יט ר' יוחנן אמר חייב קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ריש לקיש אמר פטור קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא

19 R. Joḥanan sagt, er sei schuldig, denn die erste Heiligunghatte Geltung für die damalige Zeit und für die Zukunft; Reš Laqiš sagt, er sei frei, denn die erste Heiligung hatte Geltung nur für die damalige Zeit und nicht für die Zukunft. –

כ נימא דבפלוגתא דר"א ור' יהושע קמיפלגי דתנן א"ר אליעזר כשהיו בונין בהיכל היו עושים קלעים בהיכל קלעים בעזרות אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים

20 Es wäre anzunehmen, daß sie denselben Streit führen, wie R, Elie͑zer und R. Jehošua͑. Wir haben nämlich gelernt: R. Elie͑zer sagte: Bei der Erbauung des Tempelszogen sie Vorhänge um den Tempel und Vorhänge um die Vorhöfe, nur bauten sie [die Wände] des Tempels außerhalb derselben und die der Vorhöfe innerhalb derselben.

כא א"ר יהושע שמעתי שהיו מקריבין אע"פ שאין בית ואוכלים קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חומה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא

21 R. Jehošua͑ sagte: Ich hörte, daß man Opfer darbringe, auch wenn der Tempel nicht besteht, daß man Hochheiligesesse, auch wenn die Hofmauer nicht vorhanden ist, und den zweiten Zehnten, auch wenn die [Stadt]mauer nicht vorhanden ist, weil die erste Heiligung sowohl für die damalige Zeit als auch für die Zukunftgalt.

כב לאו מכלל דר"א סבר לא קידשה

כג א"ל רבינא לרב אשי ממאי דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר וכי תימא קלעים לר' אליעזר למה לי לצניעותא בעלמא

23 Rabina sprach zu R. Aši: Wieso denn, vielleicht sind alle der Ansicht, daß die erste Heiligung sowohl für die damalige Zeit als auch für die Zukunft galt, nur berichtet jeder das, was er gehört hat. Wolltest du erwidern, wozu nach R. Elie͑zer demnach die Vorhänge nötig waren, [so ist zu erwidern:] als Aufbewahrungsort.

כד איתמר המעלה ואין בו כזית ועצם משלימו לכזית רבי יוחנן אמר חייב ריש לקיש אמר פטור

24 Es wurde gelehrt: Wer ein nicht olivengroßes [Glied], das durch einen Knochenzur Olivengröße ergänzt wird, [außerhalb] opfert, ist, wie R. Joḥanan sagt, schuldig, und wie Reš Laqiš sagt, frei.

כה ר' יוחנן אמר חייב חיבורי עולין כעולין דמי ריש לקיש אמר פטור חיבורי עולין לאו כעולין דמו

25 R. Joḥanan sagt, er sei schuldig, denn das, was am Darzubringenden haftet, gleicht dem Darzubringenden; Reš Laqiš sagt, er sei frei, denn das, was am Darzubringenden haftet, gleicht nicht dem Darzubringenden.

כו בעי רבא המעלה

26 Raba fragte: Wie ist es, wenn jemand

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel