Zevachim 215

Kapitel 215

א ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו

1 den Kopf einer Taube opfert, der nicht olivengroß ist und durch das Salzzur Olivengröße ergänzt wird?

ב א"ל רבא מפרזקיא לרב אשי לאו היינו פלוגתייהו דר' יוחנן ור"ל תיבעי לרבי יוחנן ותיבעי לר"ל

2 Raba aus Parziqa sprach zu R. Aši: Ist dies nicht identisch mit dem Falle, worüber R. Joḥanan und Reš Laqiš streiten, und die Frage besteht sowohl nach R. Joḥanan als auch nach Reš Laqiš.

ג תיבעי לר' יוחנן ע"כ לא קאמר ר' יוחנן התם אלא עצם דמינא דבשר הוא אבל מלח דלאו מינא דבר יונה הוא לא תיבעי לר"ל ע"כ לא קאמר ר"ל התם אלא דאי פריש מינה לאו מצוה לאסוקי אבל הכא דאי פריש מצוה לאסוקי לא או דלמא ל"ש

3 Es ist nach R. Joḥanan fraglich, denn R. Joḥanan vertritt seine Ansicht vielleicht nur bei einem Knochen, der zur Art des Fleisches gehört, nicht aber beim Salz, das nicht zur Art der Taube gehört; nach Reš Laqiš ist es ebenfalls fraglich, denn Reš Laqiš vertritt seine Ansicht vielleicht nur da, weil [ein Knochen] getrennt nicht darzubringen ist, während hierbei [das Salz] auch getrennt darzubringen ist. Oder aber gibt es dabei keinen Unterschied? –

ד תיקו:

4 Dies bleibt unentschieden.

ה ר' יוסי הגלילי אומר כו':

5 R. JOSE DER GALILÄER SAGT &C.

ו השיב רבי תחת רבי יוסי הגלילי מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שהיתה לו שעת הכושר תאמר בשוחט חוץ ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר

6 Rabbi erwiderteanstelle R. Jose des Galiläers: Wohl gilt diesvon dem Falle, wenn man innerhalb schlachtet und außerhalb opfert, weil [das Opfer] vorher tauglich war, während es in dem Falle, wenn man außerhalb schlachtet und außerhalb opfert, niemals tauglich war.

ז השיב ר"א בר' שמעון תחת ר"י הגלילי מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קודש מקבלו תאמר בשוחט בחוץ שאין קודש מקבלו

7 R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n erwiderte anstelle R. Jose des Galiläers: Wohl gilt dies von dem Falle, wenn man innerhalb schlachtet und außerhalb opfert, weil das Heiligtum [das Opfer] aufgenommen hat, während in dem Falle, wenn man es außerhalb schlachtet [und außerhalb opfert], das Heiligtum es nicht aufgenommen hat. –

ח מאי בינייהו אמר זעירי שחיטת לילה איכא בינייהו

8 Welchen Unterschied gibt es zwischen ihnen? Zeeri erwiderte: Einen Unterschied gibt es zwischen ihnen beim Schlachten zur Nachtzeit.

ט רבה אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו:

9 Rabba erwiderte: Einen Unterschied gibt es zwischen ihnen bei der [Blut]aufnahme in ein profanes Gefäß.

י טמא שאכל בין קודש כו':

10 HAT EIN UNREINER HEILIGES GEGESSEN, EINERLEI OB &C.

יא שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי הגלילי

11 Die Rabbanan erwiderten ja R. Jose dem Galiläer treffend!?

יב אמר רבא כל היכא דנטמא טומאת הגוף ואחר כך נטמא בשר דכולי עלמא לא פליגי דחייב שכן טומאת הגוף בכרת

12 Raba erwiderte: In dem Falle, wenn zuerst die Person unrein war und nachher das Fleisch unrein geworden ist, stimmen alle überein, daß er schuldig sei, denn bei Unreinheit der Person ist daraufdie Ausrottung gesetzt,

יג כי פליגי בשנטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף

13 sie streiten nur über den Fall, wenn zuerst das Fleisch unrein war und nachher die Person unrein geworden ist.

יד דרבנן סברי אמרינן מיגו ור' יוסי הגלילי סבר לא אמרינן מיגו

14 Die Rabbanan sind der Ansicht, wir sagen ‘weil’, und R. Jose der Galiläer ist der Ansicht, wir sagen nicht ‘weil’. –

טו ורבי יוסי נהי דמיגו לא אמרינן תיתי טומאת הגוף דחמירא ותחול על טומאת בשר

15 Aber nach R. Jose sollte doch, wenn wir auch nicht ‘weil’ sagen, die strengere Unreinheit des Körpers die leichtere Unreinheit des Fleisches erfassen!?

טז אמר רב אשי ממאי דטומאת הגוף חמורה דלמא טומאת בשר חמורה שכן אין לה טהרה במקוה:

16 R. Aši erwiderte: Woher, daß die Unreinheit des Körpers strenger ist, vielleicht ist die Unreinheit des Fleisches strenger, denn für dieses gibt es keine Reinigung durch das Tauchbad.

יז <big>מתני׳</big> חומר בשחיטה מבעלייה ובעלייה מבשחיטה

17 IN MANCHER HINSICHT IST DAS SCHLACHTEN STRENGER ALS DIE OPFERUNG UND IN MANCHER HINSICHT DIE OPFERUNG ALS DAS SCHLACHTEN.

יח חומר בשחיטה שהשוחט להדיוט חייב והמעלה להדיוט פטור חומר בעלייה שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורים אחזו באבר והעלו חייבין

18 DAS SCHLACHTEN IST STRENGER, DENN, WER FÜR EINEN GEMEINENSCHLACHTET, IST SCHULDIG, WER ABER FÜR EINEN GEMEINEN OPFERT, ISTFREI. DIE OPFERUNG IST STRENGER, DENN, WENN ZWEI DAS MESSER HALTEN UND SCHLACHTEN, SIND SIE FREI, WENN ABER ZWEI EIN GLIED HALTEN UND ES OPFERN, SIND SIE SCHULDIG.

יט העלה חזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עלייה דברי ר"ש ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת

19 WER ETWAS EINMAL GEOPFERT, WIEDERUM GEOPFERT UND WIEDERUM GEOPFERTHAT, IST WEGEN JEDER OPFERUNG SCHULDIG – SO R. JIŠMA͑ÉL; R. JOSE SAGT, ER SEI NUR EINMAL SCHULDIG.

כ ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח ר"ש אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב:

20 MAN IST NUR DANN SCHULDIG, WENN MAN ES AUF EINEM ALTAR GEOPFERT HAT; R. JIŠMA͑ÉL SAGT, AUCH WENN MAN ES AUF EINEM FELSEN ODER EINEM STEIN GEOPFERT HAT, SEI MAN SCHULDIG.

כא <big>גמ׳</big> מאי שנא המעלה להדיוט דפטור דכתיב (ויקרא יז, ד) לה' בשחיטה נמי הכתיב לה'

21 GEMARA. Wer für einen Gemeinen opfert, ist wohl deshalb frei, weil es für den Herrn heißt, aber auch beim Schlachten heißt es ja für den Herrn!? –

כב שאני התם דאמר קרא (ויקרא יז, ג) איש איש גבי העלאה נמי כתיב איש איש מיבעי ליה לשנים שהעלו באבר חייבין

22 Anders ist es hierbei, denn die Schrift sagt jeder Mann. – Bei der Opferung heißt es ja ebenfalls jeder Mann!? – Hierbei deutet dies darauf, daß, wenn zwei ein Glied halten und es opfern, sie schuldig sind. –

כג אי הכי ה"נ מיבעי ליה לשנים שאחזו בסכין ושחטו שחייבין שאני התם דאמר קרא ההוא אחד ולא שנים

23 Demnach sollte dies doch auch bei jenem darauf deuten, daß, wenn zwei das Messer halten und schlachten, sie schuldig sind!? – Anders ist es da, die Schrift sagt jener, nur einer und nicht zwei. –

כד אי הכי גבי העלאה נמי הא כתיב ההוא מיבעי ליה

24 Bei der Opferung heißt es ja ebenfalls jener!? – Dies schließt

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel