Zevachim 216

Kapitel 216

א למעוטי שוגג אנוס ומוטעה אי הכי הכא נמי מיבעי למעוטי אנוס שוגג ומוטעה

1 Unvorsätzlichkeit, Zwang und Irrtumaus. – Demnach sollte es auch bei jenem Zwang, Unvorsätzlichkeit und Irrtum ausschließen!? –

ב תרי ההוא כתיבי

2 Hierbei heißt es zweimal jener. –

ג ואלא לה' למה לי להוציא שעיר המשתלח:

3 Wozu heißt es demnach für den Herrn!? – Dies schließt den fortzuschickenden [Sühne]bockaus.

ד חומר בהעלאה כו':

4 DIE OPFERUNG IST STRENGER &C.

ה ת"ר (ויקרא יז, ג) איש איש מה ת"ל לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבין שיכול והלא דין הוא ומה השוחט להדיוט שחייב שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין המעלה להדיוט שפטור אינו דין ששנים שאחזו פטורין ת"ל איש איש דברי ר"ש

5 Die Rabbanan lehrten: Jeder Mann, dies schließt den Fall ein, wenn zwei ein Glied halten und es opfern, daß sie schuldig sind. Man könnte nämlich einen Schluß folgern: wenn einer für einen Gemeinen schlachtet, ist er schuldig, wenn aber zwei ein Messer halten und schlachten, sind sie frei, um wieviel mehr sind zwei frei, wenn sie [ein Glied] halten und es opfern, wo sogar einer, der für einen Gemeinen opfert, frei ist; daher heißt es jeder Mann – so R. Šimo͑n.

ו רבי יוסי אומר ההוא אחד ולא שנים א"כ מה ת"ל איש איש דברה תורה כלשון בני אדם

6 R. Jose erklärte: Jener, einer und nicht zwei. – Wozu heißt es jeder Mann!? – Die Schrift gebraucht die übliche Redewendung der Menschen. –

ז ור"ש האי ההוא מיבעי ליה למעוטי שוגג אנוס מוטעה ורבי יוסי מהוא ההוא ור"ש הוא ההוא לא דריש

7 Wofür verwendet R. Šimo͑n [das Wort] jener? – Dies schließt Unvorsätzlichkeit, Zwang und Irrtum aus. – Und R. Jose!? – Dies geht aus der jenerhervor. – Und R. Šimón!? – Er legt [das Wort] der jener nichtaus.–

ח ורבי יוסי מדהאי איש איש דברה תורה כלשון בני אדם ההוא איש איש נמי דברה תורה כלשון בני אדם ואלא השוחט להדיוט מנא ליה דחייב נפקא ליה (ויקרא יז, ד) מדם יחשב לאיש ההוא דם שפך ואפילו השוחט לאיש:

8 Wenn nach R. Jose [die Worte] jeder Mann eine übliche Redewendung der Menschen ist, so sind sie ja auch dortnur eine übliche Redewendung der Menschen, woher entnimmt er nun, daß man wegen des Schlachtens für einen Gemeinen schuldig ist!? – Er entnimmt es aus folgendem:als Blutschuld soll es jenem Manne angerechnet werden, Blut hat er vergossen, auch wenn man für einen Menschen schlachtet.

ט העלה וחזר והעלה כו':

9 HAT MAN ETWAS EINMAL GEOPFERT, WIEDERUM GEOPFERT &C.

י אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמר סבר כי כתיב לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב ומר סבר אכל אבר ואבר כתיב אבל אבר אחד דברי הכל אינו חייב אלא אחת

10 Reš Laqiš sagte: Sie streiten nur über vier oder fünfGlieder; einer ist der Ansicht, die Wortees herzurichten, [woraus entnommen wird,] daß man nur wegen des vollständigen schuldig ist und nicht wegen des unvollständigen, beziehen sich auf das ganzeVieh, und einer ist der Ansicht, sie beziehen sich auf das einzelneGlied; hinsichtlich eines Gliedes aber stimmen alle überein, daß er nur einmal schuldig ist.

יא ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דמר סבר מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב ומר סבר פטור אבל בד וה' איברין דברי הכל חייב על כל אבר ואבר

11 R. Joḥanan aber sagte: Sie streiten nur über ein einzelnes Glied; einer ist der Ansicht, wer Unvollständiges von innerhalb Geschlachtetem außerhalb opfert, sei schuldig, und einer ist der Ansicht, er sei frei; hinsichtlich vier oder fünf Gliedern aber stimmen alle überein, daß er wegen jedes Gliedes besonders schuldig ist.

יב ופליגא דעולא דאמר עולא הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ שחייב לא נחלקו אלא במוקטרי בחוץ שחסרו והעלו בחוץ דמר סבר פטור ומ"ס חייב

12 Er streitet somit gegen U͑la, denn U͑la sagte: Alle stimmen überein, daß man schuldig ist, wenn man Unvollständiges von innerhalb Geschlachtetem außerhalb geopfert hat, sie streiten nur über den Fall, wenn man Unvollständiges von außerhalb Geschlachtetem außerhalb geopfert hat; einer ist der Ansicht, man sei frei, und einer ist der Ansicht, man sei schuldig.

יג איכא דאמרי אמר עולא הכל מודים במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ שהוא פטור לא נחלקו אלא במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דמ"ס פטור ומ"ס חייב

13 Manche lesen: U͑la sagte: Alle stimmen überein, daß man frei ist, wenn man Unvollständiges vom außerhalb Geschlachteten außerhalb geopfert hat, sie streiten nur über den Fall, wenn man Unvollständiges vom innerhalb Geschlachteten außerhalb geopfert hat; einer ist der Ansicht, man sei frei, und einer ist der Ansicht, man sei schuldig.

יד ופליגי דאבוה דשמואל אלישנא קמא דעולא דאמר אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח כמאן דלא כר' יוסי:

14 Der Vater Šemuéls streitet gegen die erste Lesart der Ansicht U͑las, denn der Vater Šemuéls sagte: Nach wessen Ansicht lege man die vom Altar abspringenden Stücke zurück hinauf? Nicht nach der Ansicht R. Joses.

טו ואינו חייב עד שיעלה כו': אמר רב הונא מאי טעמא דרבי יוסי דכתיב (בראשית ח, כ) ויבן נח מזבח לה'

15 MAN IST NUR DANN SCHULDIG, WENN MAN &C. GEOPFERT HAT &C. R. Hona sagte: Was ist der Grund R. Joses? Es heißt:Noaḥ baute einen Altar für den Herrn,

טז א"ר יוחנן מ"ט דר"ש דכתיב (שופטים יג, יט) ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה'

16 R. Joḥanan sagte: Was ist der Grund R. Šimo͑ns? Es heißt: da nahm Manoaḥ das junge Zicklein und das Speisopfer und brachte sie dem Herrn auf dem Felsen dar. –

יז ואידך נמי והכתיב ויבן מזבח לה' ההוא גובהה בעלמא ואידך נמי הא כתיב ויקח מנוח הוראת שעה היתה

17 Und jener, es heißt ja: Noaḥ baute einen Altar für den Herrn!? – Dies war nur eine Anhöhe. – Und der andere, es heißt ja: da nahm Manoaḥ!? – Dies galt nur pro praesenti.

יח ואיבעית אימא ה"ט דר"ש כדתניא ר"ש אומר (ויקרא יז, ו) מזבח פתח אהל מועד ואין מזבח בבמה לפיכך העלה על הסלע או על האבן חייב

18 Wenn du aber willst, sage ich: folgendes ist der Grund R. Šimo͑ns, wie gelehrt wird: R. Šimo͑n sagte:an den Altar am Eingange des Offenbarungszeltes, ein Privataltar aber gilt nicht als Altar; daher ist man schuldig, wenn manauf einem Felsen oder einem Steine opfert.

יט יצא מיבעי ליה ה"ק לפיכך בשעת איסור הבמות העלה על הסלע או על האבן חייב

כ בעי רבי יוסי בר' חנינא קרן וכבש ויסוד וריבוע מהו שיעכבו בבמה

20 R. Jose b. R. Ḥanina fragte: Sind das Horn, die Rampe und die Viereckigkeitbei einem Privataltar unerläßlich?

כא א"ל רבי ירמיה תניא קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה:

21 R. Jirmeja erwiderte ihm: Es wird gelehrt: Das Horn, die Rampe, die Viereckigkeit und das Fundament sind bei einem großen Privataltar unerläßlich, nicht aber bei einem kleinen Privataltar.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel