Zevachim 229

Kapitel 229

א פסח בשאר ימות השנה דאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו

1 beim Pesaḥopfer während der übrigen Tage des Jahresder Fall, es ist auf den richtigen Namen untauglich und auf einen anderen Namen tauglich!? – Das Pesaḥopfer während der übrigen Tage des Jahres ist ein Heilsopfer. –

ב לימא מסייע ליה יכול שאני מוציא אף עולת מחוסר זמן בבעלים ואשם נזיר ואשם מצורע

2 Ihm wäre eine Stütze zu erbringen: Man könnte glauben, auch das Brandopfer, dessen Eigentümer die [Darbringungs]zeit fehlt, das Schuldopfer des Nazirs und das Schuldopfer des Aussätzigenseien auszuschließen,

ג ת"ל (ויקרא יז, ג) שור מ"מ כשב מ"מ עז מ"מ ואילו חטאת שיירא

3 so heißt esRind, in jedem Falle, Lamm, in jedem Falle, Ziege, in jedem Falle; das Sündopfer aber läßt er fort.

ד במאי עסקינן אילימא בזמנו מאי איריא אשם אפילו חטאת נמי אלא שלא לזמנו

4 In welchem Falle: wenn zur Zeit, wieso lehrt er dies nur vom Schuldopfer, dies gilt ja auch vom Sündopfer; doch wohl vor der Zeit.

ה ובמאי אילימא לשמו אשם אמאי חייב אלא לאו שלא לשמו לעולם בזמנו ושלא לשמו

5 Ferner: wenn auf den richtigen Namen, wieso ist man wegen eines Schuldopfersschuldig; doch wohl auf einen anderen Namen. – Tatsächlich zur Zeit und auf einen anderen Namen,

ו ורבי אליעזר היא דאמר מקשינן אשם לחטאת

6 nur ist hier die Ansicht R. Elie͑zers vertreten, welcher sagt, man vergleiche das Schuldopfermit dem Sündopfer;

ז ותנא טפל וה"ה עיקר

7 er lehrt dies vom Angewandten und dasselbe gilt auch von der Hauptsache. –

ח ת"ש יכול שאני מרבה עולת מחוסר זמן בגופה וחטאת בין בגופה בין בבעלים

8 Komm und höre: Man könnte glauben, auch ein Brandopfer, dem die [Darbringungs]zeit noch fehlt, und ein Sündopfer, dem oder dessen Eigentümer die [Darbringungs]zeit noch fehlt, seien einzuschließen,

ט ת"ל (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד כל שאינו ראוי לבא בפתח אהל מועד אין חייבין עליהן ואילו אשם שיירא

9 so heißt es: und zum Eingange des Offenbarungszeltes, wegen dessen, das zum Eingänge des Offenbarungszeltes gebracht zu werden nicht geeignet ist, ist man nicht schuldig. Das Schuldopfer aber läßt er fort.

י במאי עסקינן אילימא לשמו אשם נמי ליפטריה אלא לאו שלא לשמו

10 In welchem Falle: wenn auf den richtigen Namen, so sollte man auch wegen eines Schuldopfers frei sein; doch wohl auf einen anderenNamen!? –

יא לעולם שלא לשמו ור"א היא דמקיש אשם לחטאת תנא עיקר וכ"ש לטפל

11 Allerdings auf den richtigen Namen, nur ist hier die Ansicht R. Elie͑zers vertreten, der das Schuldopfer mit dem Sündopfer vergleicht; er lehrt dies von der Hauptsache und dasselbe gilt auch vom Angewandten. –

יב ת"ש דכי אתא רב דימי אמר תנא דבי ר' ליואי יכול שאני מוציא אף עולת מחוסר זמן בבעלים אשם נזיר ואשם מצורע (מנין ונסיב להו תלמודא לחיובא ולא ידענא מאי היא)

12 Komm und höre: Als R. Dimi kam, sagte er, in der Schule R. Livajs wurde gelehrt: Man könnte glauben, auch das Brandopfer, dessen Eigentümer die [Darbringungs]zeit fehlt, das Schuldopfer des Nazirs und das Schuldopfer des Aussätzigen seien auszuschließen. Es gibt eine Lehre, daß man derentwegen schuldig sei, und ich weiß nicht, was dies für eine Lehre ist.

יג מאי תלמודא אמר רבינא שור מכל מקום כשב מכל מקום עז מכל מקום הא מאי רומיא כדאמרת

13 Was ist diesfür eine Lehre? Rabina erwiderte: Rind, in jedem Falle, Lamm, in jedem Falle, Ziege, in jedemFalle. – Was ist dies für ein Einwand, es ist ja erklärtworden!?

יד אמר ר"נ משום [דרמי] דתנא דבי ר' ליואי אדתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשירין ולא עלו לבעלים לשום חובה

14 R. Naḥman erwiderte: Diese Lehre der Schule R. Livajs widerspricht einer anderen Lehre Levis: Wenn man das Schuldopfer des Nazirs oder das Schuldopfer des Aussätzigen auf einen anderen Namen geschlachtet hat, so sind sie tauglich und sie werden dem Eigentümer nicht als Pflichtopfer angerechnet;

טו שחטן מחוסר זמן בבעלים או שהיו בני שתי שנים ושחטן פסולין

15 hat man sie geschlachtet als noch dem Eigentümer die [Darbringungs]zeit fehlte oder als sie bereits zweijährig waren, so sind sie untauglich.

טז ומשני רב דימי לא קשיא כאן לשמו כאן שלא לשמו

16 Aber dies ist kein Einwand; eines, wenn es auf den richtigen Namen erfolgt, und eines, wenn es auf einen anderen Namenerfolgt.

יז רב אשי רמי מתני' אברייתא ומשני כאן לשמו וכאן שלא לשמו

17 R. Aši wies auf einen Widerspruch zwischen unserer Mišna und der Barajthahin, und erklärte: eines, wenn es auf den richtigen Namen erfolgt, und eines, wenn es auf einen anderen Namen erfolgt.

יח לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא

18 Dies wäre also eine Widerlegung R. Honas!? –

יט אמר לך רב הונא הכא במאי עסקינן כגון שהפריש שתי אשמות לאחריות דחד מינייהו מעיקרא עולה היא

19 R. Hona kann dir erwidern: hier handelt es sich um den Fall, wenn man zur Sicherheit zwei Sündopfer abgesonderthat, in welchem Falle das eine von ihnen von vornherein als Brandopfer gilt.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel