Zevachim 228

Kapitel 228

א מילקי נמי לילקי אלמה אמר רבי זירא הכתוב נתקו לעשה

1 sollte darauf auch die Geißelung gesetzt sein, während doch R. Zera sagte, die Schrift habe es zu den Gebotengesetzt!? –

ב הני מילי לרבנן לרבי שמעון הכי נמי

2 Vielleicht nur nach den Rabbanan, nach R. Šimo͑n aber ist dem auch so.

ג רב נחמן בר יצחק אמר פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי

3 R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Innerhalbin Gilgal gilt Šilo gegenüber als außerhalb.

ד רבה אמר טעמיה דרבי שמעון כדתניא רבי שמעון אומר מנין לזובח פסח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא בלא תעשה ת"ל (דברים טז, ה) לא תוכל לזבוח את הפסח

4 Rabba erwiderte: Der Grund R. Šimo͑ns befindet sich in folgender Lehre. R. Šimo͑n sagte: Woher, daß man ein Verbot übertreten hat, wenn man zur Zeit, wo Privataltäre verboten waren, das Pesaḥopfer auf einem Privataltar geschlachtet hat? Es heißt:du darfst das Pesaḥopfer nicht schlachten.

ה יכול אף בשעת היתר הבמות כן ת"ל באחד שעריך לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד

5 Man könnte glauben, dies gelte auch von der Zeit, wo Privataltäre erlaubt waren, so heißt es: in einer deiner Ortschaften, ich sagte es dir nur von einer Zeit, wo ganz Jisraél in einer Ortschaft zusammenkommt.

ו אימת אי נימא אחר חצות כרת נמי מחייב אלא לאו קודם חצות

6 Wann, wollte man sagen, nach Mittag, so ist man ja auch der Ausrottung schuldig; doch wohl vor Mittag. –

ז לעולם לאחר חצות ובשעת היתר הבמות קאי

7 Tatsächlich nach Mittag, nur gilt dies von der Zeit, wo Privataltäre erlaubt waren. – Er spricht ja aber von der Zeit, wo Privataltäre verboten waren!? –

ח והא בשעת איסור הבמות קאמר איסור במה לו היתר במה לחבירו:

8 Wo Privataltäre für diesesverboten, für anderesaber erlaubt waren.

ט מחוסר זמן כו': והני בני אשמות נינהו אמר זעירי תני מצורע בהדייהו:

9 DEM DIE [DARBRINGUNGS]ZEIT NOCH FEHLT &C. Haben diesedenn Schuldopfer darzubringen!? Zee͑ri erwiderte: Man zähle den Aussätzigenmit.

י עולותיהן ושלמיהן: והני בני שלמים נינהו אמר רב ששת תני נזיר דזעירי קבעוה תנאי דרב ששת לא קבעוה תנאי

10 IHRE BRANDOPFER UND IHRE HEILSOPFER. Haben diese denn Heilsopfer darzubringen!? R. Šešeth erwiderte: man zähle den Nazirmit. Die Erklärung Zee͑ris haben Tannaím bestätigt, die des R. Šešeth haben Tannaím nicht bestätigt.

יא א"ר חלקיה (דבי) רב טובי לא שנו אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב הואיל וראוי לשלא לשמו בפנים

11 R. Ḥilqija b. Tobi sagte: Diesgilt nur von dem Falle, wenn es auf den richtigen Namen erfolgt ist, ist es aber auf einen anderen Namen erfolgt, so ist man schuldig, da es auf einen anderen Namen innerhalb geeignet ist. –

יב אי הכי לשמו נמי ניחייב הואיל וראוי לשלא לשמו בפנים בעי עקירה

12 Demnach sollte man doch schuldig sein, auch wenn es auf den richtigen Namen erfolgt ist, da es innerhalb auf einen anderen Namen geeignet ist!? – Es ist dann die Entnennungerforderlich.

יג מתקיף לה רב הונא וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו ולא והרי

13 R. Hona wandte ein: Gibt es denn etwas, das auf den richtigen Namen untauglich und auf einen anderen Namen tauglich wäre!? – Etwa nicht, dies ist ja

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel