Zevachim 238

Kapitel 238

א שילה נחלה זו ירושלים אי נמי איפכא היינו דכתיב (דברים יב, ט) אל המנוחה ואל הנחלה אלא למאן דאמר זו וזו שילה או זו וזו ירושלים מנוחה נחלה מיבעי ליה קשיא

1 das sei Šilo, und Erbbesitz, das sei Jerušalem, oder auch umgekehrt, daß es heißt: zur Ruhe und zum Erbbesitze, nach demjenigen aber, welcher sagt, beides beziehe sich auf Silo, und welcher sagt, beides beziehe sich auf Jerušalem, sollte es doch Ruhe und Erbbesitzheißen!? – Dies ist ein Einwand. –

ב בשלמא למ"ד זו וזו שילה מנוחה דנחו מכיבוש נחלה (זו) דפלגו התם נחלות דכתיב (יהושע יח, י) ויחלק להם יהושע ויפל להם גורל בשילה על פי ה'

2 Einleuchtend ist die Ansicht desjenigen, welcher sagt, beides beziehe sich auf Šilo; Ruhe, weil sie da von der Eroberung ruhten, Erbbesitz, weil sie da den Erbbesitz verteilten, wie es heißt:Jehošua͑ verteilte es ihnen und warf ihnen das Los in Šilo gemäß der Bestimmung des Herrn,

ג אלא למ"ד זו וזו ירושלים בשלמא נחלה נחלת עולמים אלא מנוחה מאי מנוחה מנוחת ארון דכתיב ויהי כנוח הארון

3 nach der Ansicht desjenigen aber, welcher sagt, beides beziehe sich auf Jerušalem, ist zwar [die Benennung] Erbbesitz erklärlich, weil es ein Besitz für die Ewigkeit war, weshalb aber [heißt es] Ruhestätte!? – Die Ruhestätte der Lade, wie es heißt:und es geschah als die Lade ruhte. –

ד בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוה שריא במות היינו דכתיב (שופטים יג, יט) ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה'

4 Einleuchtend ist es nach demjenigen, welcher sagt, beides beziehe sich auf Jerušalem, wonach in Šilo Privataltäre erlaubt waren, daß es heißt:da nahm Manoaḥ das junge Zicklein und das Speisopfer und brachte sie dem Herrn auf dem Felsen dar,

ה אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוה אסירן מאי ויקח מנוח הוראת שעה היתה

5 wieso aber tat Manoaḥ dies nach demjenigen, welcher sagt, beides beziehe sich auf Šilo, wonach Privataltäre da verboten waren!? – Es war eine Entscheidung pro praesenti.

ו תנא דבי רבי ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי דאמר זו וזו ירושלים וסימניך משכי גברא לגברי:

6 In der Schule R. Jišma͑éls wurde übereinstimmend mit R. Šimo͑n b. Joḥaj gelehrt, welcher sagt, beides beziehe sich auf Jerušalem. Als Merkzeichen diene dir: der Mann zog die Männer heran.

ז כל הקדשים [וכו']: אמר רב כהנא לא שנו אלא בשחיטה אבל בהעלאה כרת נמי מיחייב

7 HAT MAN [EINES VON] ALL DEN OPFERN &C. R. Kahana sagte: Diesgilt nur vom Schlachten, wegen der Opferung aber ist man auch der Ausrottung schuldig. –

ח מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא יז, ח) ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר

8 Aus welchem Grunde? – Die Schrift sagt:und zu ihnen sprich, sprich dies hinsichtlich des vorangehenden.

ט מתקיף לה רבה מי כתיב ועליהם תאמר אליהם כתיב (ואליהם קרינן)

9 Rabba wandte ein: Es heißt ja nicht: über ihnen, sondern: zuihnen!?

י ועוד תניא ארבעה כללות היה רבי שמעון אומר בקדשים הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ הרי הן בעשה ולא תעשה ויש בהן כרת הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות הרי הן בעשה ולא תעשה ואין בהן כרת

10 Ferner wird auch gelehrt: Vier Regeln sagte R. Šimo͑n hinsichtlich der Opfer. Hat man es zur Zeit, wo Privataltäre verboten waren, geweiht und zur Zeit, wo diese verboten waren, außerhalb geschlachtet und geopfert, so hat man ein Verbot und ein Gebot übertreten, und man verfällt der Ausrottung. Hat man es zur Zeit, wo Privataltäre erlaubt waren, geweiht, und zur Zeit, wo diese verboten waren, [außerhalb] geschlachtet und geopfert, so hat man ein Gebot und ein Verbot übertreten und man verfällt nicht der Ausrottung.

יא הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות הרי הן בעשה ואין בהן בלא תעשה

11 Hat man es zur Zeit, wo Privataltäre verboten waren, geweiht und zur Zeit, wo diese erlaubt waren, außerhalb geschlachtet und geopfert, so hat man nur ein Gebot und kein Verbot übertreten.

יב הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת היתר הבמות פטור מכלום תיובתא דרב כהנא תיובתא:

12 Hat man es zur Zeit, wo Privataltäre erlaubt waren, geweiht und zur Zeit, wo diese erlaubt waren, geschlachtet und geopfert, so ist man vollständig frei. Dies ist eine Widerlegung des R. Kahana. Eine Widerlegung.

יג ואלו קדשים [וכו']: סמיכה דכתיב (ויקרא א, ג) לפני ה' וסמך

13 FOLGENDE OPFER &C. Das Stützen, denn es heißt:vor demHerrn. Und er stütze.

יד שחיטת צפון דכתיב צפונה לפני ה' מתנות סביב דכתיב (ויקרא א, ה) וזרק על המזבח סביב (סביב)

14 Das Schlachten in der Nordseite, denn es heißt:in der Nordseite vor dem Herrn. Die Sprengungen rings um [den Altar], denn es heißt:er sprenge auf den Altarringsum.

טו תנופה דכתיב (ויקרא יד, יב) והניף הכהן לפני ה' הגשה דכתיב (ויקרא ב, ח) והגישה אל המזבח:

15 Das Schwingen, denn es heißt: der Priester schwinge vor dem Herrn. Das Heranbringen, denn es heißt: er bringe es zum Altar heran.

טז רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה: אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה

16 R. JEHUDA SAGT, BEI DEN PRIVATALTÄREN GAB ES KEINE SPEISOPFER. R. Šešeth sagte: Nach demjenigen, welcher sagt, bei den Privataltären gab es Speisopfer, gab es bei diesen auch Geflügelopfer, und nach demjenigen, welcher sagt, bei den Privataltären gab es keine Speisopfer, gab es bei diesen auch keine Geflügelopfer.

יז (ויקרא יז, ה) זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות

17 [Es heißt:]Schlachtopfer, aber keine Speisopfer, Schlachtopfer, aber keineGeflügelopfer.

יח וכהן דכתיב (ויקרא יז, ו) וזרק הכהן בגדי שרת (שמות כח, מג) לשרת בקדש

18 Priesterdienst, denn es heißt:der Priester sprenge. Amtskleidung, [denn es heißt:]im Heiligtume, um Dienst zu tun.

יט וכלי שרת (במדבר ד, יב) אשר ישרתו בם בקודש: לריח ניחוח דכתיב (ויקרא א, ט) לריח ניחוח לה':

19 Dienstgeräte, [denn es heißt:]mit welchen sie im Heiligtume Dienst verrichten. Der angenehme Duft, denn es heißt: zum angenehmen Dufte für den Herrn.

כ מחיצה בדמים דכתיב (שמות כז, ה) והיתה הרשת עד חצי המזבח: ריחוץ ידים דכתיב (שמות מ, לב) ובקרבתם אל המזבח ירחצו

20 Die Teilung für die Blutsprengung, denn es heißt:das Netzwerk soll bis zur Mitte des Altars reichen. Waschen der Hände und Füße, denn es heißt:wenn sie an den Altar herantreten, sollen sie waschen.

כא אמר רמי בר חמא לא שנו אלא בקדשי במה קטנה והקריבום בבמה קטנה אבל בקדשי במה קטנה דקרבינהו בבמה גדולה יש חיצוי

21 Rami b. Ḥama sagte: Diesgilt nur von dem Falle, wenn man Opfer eines kleinen Privataltarsauf einem kleinen Privataltar dargebracht hat, hat man aber Opfer eines kleinen Privataltars auf einem großen dargebracht, so ist die Teilung erforderlich.

כב מותיב רבה חזה ושוק תרומת לחמי תודה נוהגין בקדשי במה גדולה ואין נוהגין בקדשי במה קטנה אימא נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה

22 Rabba wandte ein: [Die Vorschrift von] Brust und Schenkel und die Abhebung der Dankopferbrote haben Geltung nur bei Opfern eines großen Privataltars, nicht aber bei Opfern eines kleinen Privataltars!? – Lies: sie haben Geltung bei einem großen Privataltar, nicht aber bei einem kleinen Privataltar.

כג איכא דאמרי אמר רמי בר חמא לא שנו אלא בקדשי במה גדולה והקריבן בבמה גדולה אבל בקדשי במה קטנה אף על גב דקרבינהו בבמה גדולה אין חיצוי

23 Manche lesen: Rami b. Ḥama sagte: Dies gilt nur von Opfern eines großen Privataltars, die man auf einem großen Privataltar dargebracht bat, bei Opfern eines kleinen Privataltars aber ist, auch wenn man sie auf einem großen Privataltar dargebracht hat, die Teilung nicht erforderlich.

כד לימא מסייע ליה חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בקדשי במה גדולה ואין נוהגין בקדשי במה קטנה

24 Ihm wäre eine Stütze zu erbringen: [Die Vorschrift von] Brust und Schenkel und die Abhebung der Dankopferbrote haben Geltung bei Opfern eines großen Privataltars, nicht aber bei Opfern eines kleinen Privataltars. –

כה אימא נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה ופליגא דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר עולת במת יחיד שהכניסה בפנים קלטוה מחיצות לכל דבר

25 Lies: sie haben Geltung bei einem großen Privataltar, nicht aber bei einem kleinen Privataltar. Er streitet somit gegen R. Elea͑zar, denn R. Elea͑zar sagte: Hat man ein Brandopfer eines Privataltars nach innengebracht, so haben die Wände es in jeder Beziehung auf genommen.

כו בעי רבי זירא עולת במת יחיד

26 R. Zera fragte: Wie ist es, wenn man das Brandopfer eines Privataltars

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel