Zevachim 237

Kapitel 237

א דכתיב (מלכים א ב, יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל מ' שנה בחברון מלך ז' שנים [וגו']

1 denn es heißt:die Zeit, die David über Jisraél geherrscht hat, betrug vierzig Jahre, zu Ḥebron regierte er sieben Jahre &c.,

ב ובשלמה כתיב (דברי הימים ב ג, ב) ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת:

2 und bei Šelomo heißt es: er fing an zu bauen &c im vierten Jahre seiner Regierung. Es bleiben somit für Šilo dreihundertsiebzig Jahre weniger eines zurück.

ג באו לנוב וגבעון [וכו']: מנא ה"מ דת"ר (דברים יב, ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה

3 ALS SIE NACH NOBH UND GIBEO͑N KAMEN &C. Woher dies? – Die Rabbanan lehrten:Denn bis jetzt seid ihr noch nicht zur Ruhe und zum Erbbesitz gelangt;

ד אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלי' למה חלקן כדי ליתן היתר בין זה לזה

4 die Ruhestätte, das ist Šilo, der Erbbesitz, das ist Jerušalem. Die Schrift teilt sie deshalb, um zwischen dem einen und dem anderen eine Zeit, der Erlaubniseintreten zu lassen.

ה א"ל ריש לקיש לר' יוחנן מעשר שני נמי ליתני א"ל מעשר שם שם מארון קא ילפי כיון דארון לא הוה מעשר נמי לא הואי

5 Reš Laqiš sprach zu R. Joḥanan: Demnach sollte er es auch vom zweiten Zehntenlehren!? Dieser erwiderte: Hinsichtlich des Zehnten ist es aus [dem Worte] dort, das auch bei der Lade gebrauchtwird, zu entnehmen; da die Lade nicht vorhanden war, so war auch der Zehnt nicht vorhanden. –

ו אי הכי פסח וקדשים נמי דשם שם מארון ילפי דכיון דארון לא הוה אינהו נמי לא הוו

6 Demnach ist es ja auch hinsichtlich des Pesaḥopfers und der übrigen heiligen Opferaus [dem Worte] dort, das auch bei der Lade gebraucht wird, zu entnehmen; da die Lade nicht vorhanden war, so waren auch diese nicht vorhanden!?

ז א"ל [דאמר לך] הא מני ר"ש היא דאמר אף צבור לא הקריבו אלא פסח וחובות הקבוע להן זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב מעשר בהמה חובות שאין קבוע להן זמן הוא ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמה

7 Dieser erwiderte: Der dies lehrt, ist R. Šimo͑n, der der Ansicht ist, daß auch die Gemeinde nur das Pesaḥopfer und Opfer, für die eine Zeit festgesetzt ist, dargebrachthabe, Pflichtopfer aber, für die keine Zeit festgesetzt ist, wurden weder auf diesen noch auf jenem dargebracht, somit gehört der Viehzent zu den Pflichten, für die keine Zeit festgesetzt ist, und der Getreidezehnt ist mit dem Viehzehnten zu vergleichen. –

ח מכלל דלרבי יהודה קרב אין דהאמר רב אדא בר מתנה מעשר שני ומעשר בהמה נאכלין בנוב וגבעון לדברי רבי יהודה והא בעי בירה ולאו תני רב יוסף שלש בירות הן שילה ונוב וגבעון ובית עולמים הוא תני לה והוא אמר לה לאכילת מעשר שני ואליב' דרבי יהודה:

8 Demnach wurde es nach R. Jehuda dargebracht? – Freilich, denn R. Ada b. Mathna sagte, nach R. Jehuda mußten der zweite Zehnt und der Viehzehnt in Nobh und Gibeo͑n gegessen werden. – Hierzu ist ja aber der Tempel erforderlich!? – R. Joseph lehrte ja, daß es drei Tempel gegeben habe: zu Silo, zu Nobh und Gibeo͑n und den ewigen Tempel. Er lehrte es, und er selber erklärte es auch: hinsichtlich des Essens des zweiten Zehnten, nach R. Jehuda.

ט באו לירושלים [וכו']: ת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים

9 ALS SIE NACH JERUŠALEM KAMEN &C. Die Rabbanan lehrten: Denn bis jetzt seid ihr noch nicht zur Ruhe und zum Erbbesitze gelangt; die Ruhestätte, das ist Šilo, und der Erbbesitz, das ist Jerušalem,

י ואומר (ירמיהו יב, ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר (ירמיהו יב, ט) העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה דברי רבי יהודה

10 wie es heißt: mein Erbbesitz ward für mich gleich einem Löwen im Walde. Ferner heißt es:mein Erbbesitz ist für mich wie ein Raubvogel, der Raubvogel umgibt es – so R. Jehuda.

יא ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר (תהלים קלב, יד) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ואומר (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו

11 R. Šimo͑n erklärte: Ruhestätte, das ist Jerušalem, und der Erbbesitz, das ist Silo, denn es heißt:dies ist meine Ruhestätte für immer, hier will ich weilen, denn nach ihr begehre ich. Ferner heißt es:denn der Herr hat Çijon erwählt, zum Wohnsitze hat er es begehrt. –

יב בשלמא למ"ד מנוחה זו שילה היינו דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה אלא למ"ד מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה אל הנחלה ואל המנוחה מיבעי ליה הכי קאמר לא מיבעיא מנוחה דלא מטיתו אלא אפילו לנחלה נמי לא מטיתו

12 Richtig ist es nach demjenigen, welcher sagt, Ruhestätte, das sei Šilo, daß es heißt: zur Ruhe und zum Erbbesitze, nach demjenigen aber, welcher sagt, Ruhestätte, das sei Jerušalem, und Erbbesitz, das sei Šilo, sollte es doch heißen: zum Erbbesitze und zur Ruhe!? – Er meint es wie folgt: nicht nur zur Ruhe, sondern nicht einmal zum Erbbesitze seid ihr gelangt.

יג תנא דבי רבי ישמעאל זו וזו שילה רבי שמעון בן יוחי אומר זו וזו ירושלים בשלמא למאן דאמר מנוחה זו

13 In der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt, beides bezieht sich auf Šilo; R. Šimo͑n b. Joḥaj sagte, beides bezieht sich auf Jerušalem. Richtig ist es nach demjenigen, welcher sagt, Ruhestätte,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel