Zevachim 24

Kapitel 24

א יש דחוי בדמים

1 daß es auch beim Geldwerteeine Verdrängung gebe.

ב אמר עולא אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר בו הואיל ונדחה ידחה

2 U͑la sagte im Namen R. Joḥanans: Wenn jemand Talg gegessen und dieserhalb ein Opfer abgesondert hat, dann abtrünnig geworden ist und sich darauf bekehrt hat, so bleibt [das Opfer], da es einmal verdrängtwar, verdrängt.

ג איתמר נמי אמר ר' ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה

3 Desgleichen wurde auch gelehrt: R. Jirmeja sagte im Namen R. Abahus im Namen R. Joḥanans: Wenn jemand Talg gegessen und dieserhalb ein Opfer abgesondert hat, dann irrsinnig geworden und darauf gesund geworden ist, so bleibt [das Opfer], da es einmal verdrängt war, verdrängt.

ד וצריכי דאי אשמעינן קמייתא משום דהוא דחי נפשיה בידים אבל הכא דממילא אידחי כישן דמי

4 Und beides ist nötig. Würde nur das erste gelehrt worden sein, so könnte man glauben, weil er sich absichtlich entzogen hat, nicht aber im anderen Falle, wo es von selber gekommen war und er somit einem Schlafenden glich.

ה ואי אשמעינן הכא משום דאין בידו לחזור אבל הכא דיש בידו לחזור אימא לא צריכא

5 Und würde nur das andere gelehrt worden sein, so könnte man glauben, weil die Rückkehr nicht in seiner Hand lag, nicht aber in dem Falle, wo die Rückkehr in seiner Hand lag. Daher ist beides nötig.

ו בעי רבי ירמיה אכל חלב והפריש קרבן והורו בית דין שחלב מותר וחזרו בהן מהו מי הוי דחוי או לא הוי דחוי

6 R. Jirmeja fragte: Wie ist es, wenn jemand Talg gegessen und dieserhalb ein Opfer abgesondert, und das Gericht darauf entschieden hat, Talg sei erlaubt, und später zurückgetreten ist: heißt dies eine Verdrängung oder heißt dies keine Verdrängung?

ז אמר ליה ההוא סבא כי פתח רבי יוחנן בדחויין מהא פתח מאי טעמא התם גברא אידחי קרבן לא אידחי הכא קרבן נמי אידחי:

7 Da sprach ein Greis zu ihm: Wenn R. Joḥanan über [Fälle von] Verdrängung sprach, begann er damit. – Weshalb? – In jenen Fällen ist nur die Person verdrängtworden, das Opfer aber nicht, in diesem aber ist das Opfer selbst verdrängt worden.

ח אמר שמעון בן עזאי מקובלני מפי שבעים ושנים זקן כו': למה לי למתנא שבעים ושנים זקן דכולהו בחדא שיטתא הוו קיימי:

8 ŠIMO͑N B. A͑ZAJ SPRACH: MIR IST ES VON DEN ZWEIUNDSIEBZIG ÄLTESTEN ÜBERLIEFERT &C. Weshalb heißt es zweiundsiebzig ‘Ältesten’? – Weil sie alle darin einig waren.

ט לא הוסיף בן עזאי אלא העולה:

9 BEN A͑ZAJ FÜGTE NUR DAS BRANDOPFER HINZU.

י אמר רב הונא מאי טעמא דבן עזאי (ויקרא א, יג) עולה הוא אשה ריח ניחוח לה' היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה

10 R. Hona sagte: Was ist der Grund des Ben A͑zaj?Ein Brandopfer ist es, ein Feueropfer lieblichen Geruches für den Herrn; es ist nur auf den eigenen Namen tauglich, auf einen anderen Namen aber untauglich.

יא אשם נמי כתיב ביה הוא

11 Beim Schuldopfer heißt es ja ebenfalls es!? –

יב ההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב

12 Bei diesem steht dies nach [der Vorschrift von] der Aufräucherung der Opferteile. –

יג האי נמי לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב

13 Bei jenem steht ja das es ebenfalls nach [der Vorschrift von] der Aufräucherung der Opferteile!? –

יד תרי הוא כתיבי

14 Bei jenem heißt es zweimal es. –

טו גבי אשם נמי תרי הוא כתיבי

15 Beim Schuldopfer heißt es ja ebenfalls zweimal es!? –

טז אלא בן עזאי בקל וחומר מייתי לה ומה חטאת שאינה כליל שחטה שלא לשמה פסולה עולה שהיא כליל לא כל שכן

16 Vielmehr, Ben A͑zaj folgert dies [durch einen Schluß] vom Geringeren auf das Schwerere: wenn das Sündopfer, das nicht vollständig verzehrt wird, untauglich ist, wenn es auf einen anderen Namen geschlachtet worden ist, um wieviel mehr ist es das Brandopfer, das vollständig verzehrt wird.

יז מה לחטאת שכן מכפרת

17 [Entgegnet man:] wohl das Sündopfer, weil es Sühne schafft,

יח פסח יוכיח

18 so ist vom Pesaḥopfer [das Entgegengesetzte] zu beweisen.

יט מה לפסח שכן זמנו קבוע

19 [Entgegnet man:] wohl das Pesaḥopfer, weil dafür eine Zeit festgesetzt ist,

כ חטאת תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן קדשים ושחטן שלא לשמן פסול אף אני אביא עולה שהיא קדשים ושחטה שלא לשמה פסולה

20 so ist vom Sündopfer [das Entgegengesetzte] zu beweisen. Die Replikation wiederholt sich nun: die Eigenheit des einen gleicht nicht der Eigenheit des anderen und die Eigenheit des anderen gleicht nicht der Eigenheit des einen; das Gemeinsame bei ihnen ist, daß sie heilige Opfer sind, und wenn man sie auf einen anderen Namen geschlachtet hat, sind sie untauglich, somit schließe man auch das Brandopfer ein, es ist ebenfalls ein heiliges Opfer, und wenn man es auf einen anderen Namen geschlachtet hat, ist es untauglich. –

כא מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד כרת

21 Das Gemeinsame bei ihnen ist ja aber, daß bei beiden die Ausrottungsstrafezu berücksichtigen ist!? –

כב בן עזאי

22 Ben A͑zaj

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel