Zevachim 55

Kapitel 55

א כאליה דמי והא קא מחשב מאכילת מזבח לאדם

1 gleiche dem Fettschwänze, demnach beabsichtigt man ja das zu verzehren, was der Altar zu verzehrenhat!?

ב אמר שמואל הא מני ר' אליעזר היא דאמר מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם ומאכילת אדם לאכילת מזבח

2 Šemuél erwiderte: Hier ist die Ansicht R. Elie͑zers vertreten, welcher sagt, die Beabsichtigung hinsichtlich des vom Altar zu Verzehrenden beim durch einen Menschen zu Verzehrenden und des von einem Menschen zu Verzehrenden beim durch den Altar zu Verzehrenden sei von Wirkung.

ג דתנן השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור"א פוסל

3 Wir haben nämlich gelernt: Hat man ein Opfer geschlachtet in der Absicht, das zu essen, was nicht zu essen ist, oder das aufzuräuchern, was nicht aufzuräuchernist, so ist es tauglich, nach R. Elièzer aber untauglich. –

ד במאי אוקימתא כר"א אימא סיפא זה הכלל כל השוחט והמקבל והמוליך והזורק לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר

4 Wie ist, wenn du dies R. Elie͑zer addizierst, der Schlußsatz zu erklären: die Regel hierbei ist: wenn man schlachtet, [das Blut] aufnimmt, hinbringt oder sprengt in der Absicht zu essen, was zu essen ist, oder aufzuräuchern, was aufzuräuchernist.

ה דבר שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא אתאן לרבנן רישא ר' אליעזר וסיפא רבנן אמר ליה אין

5 Nur was zu essen ist, nicht aber, was nicht zu essen ist, also nach den Rabbanan; der Anfangsatz nach R. Elie͑zer und der Schlußsatz nach den Rabbanan!? Jener erwiderte: Allerdings.

ו רב הונא אמר עור אליה לאו כאליה דמי אמר רבא מ"ט דרב הונא (ויקרא ג, ט) חלבו האליה ולא עור האליה

6 R. Hona aber sagt, die Haut des Fettschwanzes gleiche nicht dem Fettschwanze. Raba sagte: Folgendes ist der Grund R. Honas:das Fett, den Fettschwanz, nicht aber die Haut des Fettschwanzes.

ז רב חסדא אמר לעולם עור האליה כאליה דמי והכא במאי עסקינן באליה של גדי

7 R. Ḥisda erklärte: Tatsächlich gleicht die Haut des Fettschwanzes dem Fettschwanze, nur wird hier vom Fettschwanze einer Ziegegesprochen.

ח כולהו כשמואל לא אמרי רישא ר"א וסיפא רבנן לא מוקמי כרב הונא לא אמרי עור אליה כאליה דמי קא משמע להו

8 Die anderen erklären nicht wie Šemuél, denn sie wollen nicht den Anfangsatz R. Elie͑zer und den Schlußsatz den Rabbanan addizieren; wie R. Hona erklären sie nicht, denn sie sind der Ansicht, die Haut des Fettschwanzes gleiche dem Fettschwanze;

ט כרב חסדא מאי טעמא לא אמרי מאי קמ"ל עור אליה כאליה דמי תנינא ואלו שעורותיהן כבשרן עור שתחת האליה

9 weshalb aber erklären sie nicht wie R. Ḥisda!? – Nach ihm wird hier gelehrt, daß die Haut des Fettschwanzes dem Fettschwanzegleiche, und dies haben wir ja bereits gelernt: bei folgendem gleicht die Haut dem Fleische: die Haut unter dem Fettschwanze. –

י ורב חסדא איצטריך סד"א ה"מ לענין טומאה דרכיך מצטרף אבל הכא אימא (במדבר יח, ח) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ולא עבידי מלכים דאכלי הכי אימא לא קמ"ל

10 Und R. Ḥisda!? – Dies ist nötig; man könnte glauben, diesgelte nur hinsichtlich der Unreinheit, denn da sie weich ist, gehört sie dazu, nicht aber hierbei, wo es heißt:zum Salben, zur Würde, wie Königeessen, und Könige essen diese nicht, so lehrt er uns.

יא מיתיבי השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת

11 Man wandte ein: Hat man ein Brandopfer geschlachtet in der Absicht, eine Olive von der Haut unter dem Fettschwanze außerhalb des Raumes aufzuräuchern, so ist es untauglich, und man verfällt nicht der Ausrottung; wenn aber außerhalb der Frist, so ist es verwerflich und man verfällt der Ausrottung;

יב אלעזר בן יהודה איש אבלי' אומר משום רבי יעקב וכן היה רבי שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר משום ר' שמעון אחד עור בית הפרסות בהמה דקה ואחד עור הראש של עגל הרך ואחד עור שתחת האליה וכל שמנו חכמים גבי טומאה ואלו שעורותיהן כבשרן להביא עור של בית הבושת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת

12 Elea͑zar b. Jehuda aus Iblimsagte im Namen R. Ja͑qobs, und ebenso sagte R. Šimo͑n b. Jehuda aus Kephar I͑kus im Namen R. Šimo͑ns, dies gelte sowohl von der Haut an den Klauen bei einem Kleinvieh, als auch der Kopfhaut bei einem jungen Kalbe, sowie der Haut unter dem Fettschwanze, und von jeder anderen, von der die Weisen hinsichtlich der Unreinheit gesagt haben, die Haut gleiche dem Fleische, dies schließt die Haut an der Scham ein; außerhalb des Raumesist es untauglich, und man verfällt nicht der Ausrottung, außerhalb der Fristist es verwerflich und man verfällt der Ausrottung.

יג עולה אין אבל זבח לא בשלמא לרב הונא היינו דקתני עולה אלא לרב חסדא מאי איריא דתני עולה ליתני זבח

13 Dies gilt also nur vom Brandopfer, nicht aber von den übrigen Schlachtopfern. Erklärlich ist es nach R. Hona, daß dies nur vom Brandopfer gelehrt wird, weshalb aber lehrt er es nach R. Ḥisda nur vom Brandopfer, sollte er es doch von den Schlachtopfern allgemein lehren!? –

יד אמר לך רב חסדא איבעית אימא באליה של גדי ואיבעית אימא תני זבח:

14 R. Ḥisda kann dir erwidern: wenn du willst, sage ich, dies gelte vom Fettschwanze einer Ziege, und wenn du willst, sage ich, man lese Schlachtopfer.

טו פסול ואין בו כרת כו': מנה"מ אמר שמואל תרי קראי כתיבי

15 SO IST ES UNTAUGLICH UND MAN VERFÄLLT NIGHT DER AUSROTTUNG &C. Woher dies? Šemuél erwiderte: Es sind zwei Schriftverse vorhanden. –

טז מאי היא אמר רבה (ויקרא ז, יז) שלישי זהו חוץ לזמנו

16 Was heißt dies? Raba erwiderte:Am dritten, außerhalb der Frist;

יז פיגול זהו חוץ למקומו והנפש האוכלת ממנו אחד ולא שנים זהו חוץ לזמנו ולמעוטי חוץ למקומו

17 verwerflich, außerhalb des Raumes; die Person, die davon ißt, dies bezieht sich auf eines und nicht auf beides, nämlich auf [das Essen] außerhalb der Frist, und schließt [das Essen] außerhalb des Raumes aus. –

יח ואימא והנפש האוכלת ממנו זהו חוץ למקומו ולמעוטי חוץ לזמנו מסתברא חוץ לזמנו עדיף דפתח ביה אדרבה חוץ למקומו עדיף דסמיך ליה

18 Vielleicht aber: die Person, die davon ißt, dies bezieht sich auf [das Essen] außerhalb des Raumes, und auszuschließen ist [das Essen] außerhalb der Frist!? – Es ist einleuchtend, daß [das Essen] außerhalb der Frist bedeutender ist, denn [die Schrift] beginnt damit. – Im Gegenteil, [das Essen] außerhalb des Raumes ist bedeutender, denn dies ist demnäher!?

יט אלא אמר אביי כי אתא רב יצחק בר אבדימי [אמר רב] סמיך אדתני תנא כשהוא אומר שלישי בפרשת קדושים תהיו שאין ת"ל שהרי כבר נאמר (ויקרא ז, יח) ואם האכל יאכל מבשר זבח השלמים ביום השלישי

19 Vielmehr, sagte Abajje, als R. Jiçḥaq b. Evdämi kam, erklärte er es durch folgende Lehre: Es heißt [im Abschnitt] ‘Heilig sollt ihr sein’ dritter, und dies ist überflüssig, denn es heißt bereits:wenn aber gegessen werden sollte vom Fleische der Schlachtung des Heilsopfers am dritten Tage,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel