Zevachim 59

Kapitel 59

א אין רישא בשתי עבודות סיפא בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות:
1 Allerdings, die erste Lehre spricht von zwei Verrichtungen und die andere sowohl von einer Verrichtung als auch von zwei Verrichtungen. –
ב תנן אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת בשלמא לרבי יוחנן היינו דקתני זה הכלל אלא לאילפא מאי זה הכלל קשיא:
2 Wir haben gelernt: R. Jehuda sagte: Die Regel hierbei ist: wenn die Absicht hinsichtlich der Frist der Absicht hinsichtlich des Raumes voranging, so ist es verwerflich, und man verfällt der Ausrottung. Erklärlich ist diese Regel nach R. Joḥanan, welche Bedeutung aber hat diese Regel nach Ilpha!? – Dies ist ein Einwand.
ג תנן התם הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי רבי מאיר
3 Dort haben wir gelernt: [Sagte jemand:] dieses sei Eingetauschtes auf das Brandopfer, Eingetauschtes auf das Heilsopfer, so ist es Eingetauschtes auf das Brandopfer – so R. Meír;
ד אמר רבי יוסי אם לכך נתכוון תחילה הואיל ואי אפשר להוציא שתי שמות כאחת דבריו קיימין ואם משאמר הרי זו תמורת עולה ונמלך ואמר הרי זו תמורת שלמים הרי זו עולה
4 R. Jose sprach: Hat er esvon vornherein beabsichtigt, so sind, da man nicht zwei Namen gleichzeitig aussprechenkann, seine Worte gültig, wenn er aber, nachdem er ‘Eingetauschtes auf das Brandopfer’ gesagt hat, sich überlegt und ‘Eingetauschtes auf das Heilsopfer’ sagt, so ist es Eingetauschtes eines Brandopfers.
ה איבעיא להו הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו
5 Sie fragten: Wie ist es, wenn er gesagt hat: dieses sei auf das Brandopfer und das Heilsopfereingetauscht? Wie ist es, wenn er ‘zur Hälfte’ gesagthat?
ו אמר אביי בהא ודאי מודה רבי מאיר רבא אמר עדיין היא מחלוקת
6 Abajje erwiderte: Diesbezüglich pflichtet R. Meír entschieden bei. Raba erwiderte: Auch hierüber streiten sie.
ז אמר רבא לאביי לדידך דאמרת בהא ודאי מודה רבי מאיר הרי שחיטה דלכי לחצות דמי ופליגי
7 Raba sprach zu Abajje: Wieso sagst du, R. Meír pflichte diesbezüglich entschieden bei, beim Schlachtengleicht es ja dem Falle von der Teilung, dennoch streitensie!?
ח אמר ליה מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומשנתינו דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו סימן שני חוץ למקומו
8 Dieser erwiderte: Du glaubst wohl, das Schlachten erlange Gültigkeit erst mit der Beendigung, das Schlachten hat Gültigkeit von Beginn bis zur Beendigung, und unsere Mišna spricht von dem Falle, wenn er gesagt hat: das erste Halsgefäßaußerhalb der Frist und das zweite Halsgefäß außerhalb des Raumes. –
ט הרי קמיצה דלכי לחצות דמי ופליגי
9 Beim Abhäufengleicht es ja der Teilung, dennoch streitensie!? –
י התם נמי שהקטיר קומץ מנחה חוץ לזמנו קומץ לבונה חוץ למקומו
10 Da handelt es sich ebenfalls um den Fall, wenn er gesagt hat: den Haufen von der Speise außerhalb der Frist, den Haufen Weihrauch außerhalb des Raumes. –
יא הרי קומץ דמנחת חוטא דליכא לבונה בהדיה ופליגי
11 Beim Haufen des Speise-Sündopfers kommt ja kein Weihrauch hinzu, dennoch streiten sie!? –
יב לא פליגי אמר רב אשי אם תימצי לומר פליגי פליגי בפסיעות
12 Sie streiten nicht. R. Asi sagte: Wenn du sagen willst, daß sie wohl streiten, so streiten sie über die Schritte.
יג רב שימי בר אשי מתני כדאביי רב הונא בר נתן מתני כדרבא
13 R. Simi b. Aši lehrte wie Abajje und R. Hona b. Nathan lehrte wie Raba.
יד כי אתא רב דימי אמר רבי מאיר בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר תפוס לשון ראשון
14 Als R. Dimi kam, sagte er: R. Meír lehrte dies nach der Ansicht R. Jehudas, welcher sagt, man richte sich nach der ersten Fassung.
טו דתנן אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה את מחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת
15 Es wird nämlich gelehrt: R. Jehuda sagte: Die Regel hierbei ist: wenn die Absicht hinsichtlich der Frist der Absicht hinsichtlich des Raumes voranging, so ist es verwerflich, und man verfällt der Ausrottung.
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel