Zevachim 6

Kapitel 6

א אם הציל במת חמור שכן חלוקה באוהלין תציל בכלי חרש הקל שאין חלוקין באוהלין

1 sollte denn, wenn dies als Schutz bei der schwereren [Unreinheit] einer Leiche gilt, wobei die Teilung von Zeltenüblich ist, dies auch bei der leichteren eines Tongefäßes gelten, wobei die Teilung von Zelten nicht üblich ist!? –

ב התינח לרבנן לרבי אליעזר מאי איכא למימר

2 Richtig ist esallerdings nach den Rabbanan, wie ist es aber nach R. Elie͑zer zu erklären!? –

ג ר' אליעזר קל וחומר קאמר

3 R. Elie͑zer folgert dies [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere. –

ד אי הכי התם נמי לימא קל וחומר קדשים מחללין קדשים חולין לא כל שכן

4 Demnach sollte man es auch dort [durch einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere folgern: wenn Heiliges durch Heiliges entweihtwird, um wieviel mehr durch Profanes!? –

ה אלא טעמא דרב כרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר מאי טעמא דרב (ויקרא כב, טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים

5 Vielmehr, der Grund Rabhs ist nach R. Elea͑ zu erklären, denn R. Elea͑ sagte: Folgendes ist der Grund Rabhs:Sie sollen die heiligen Gaben der Kinder Jisraéls nicht entweihen, was sie für den Herrn abheben; Heiliges kann Heiliges entweihen, Profanes aber kann Heiliges nicht entweihen. –

ו אלמא אתא קרא אפקיה מקל וחומר הכא נמי ליתי תוכו לפקיה מק"ו

6 Demnach hebt der Schriftvers [den Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere auf, somit sollte auch hierbei [das Wort] Innern[den Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere aufheben!? –

ז האי תוכו מיבעי ליה לאוכלין שגיבלן בטיט והכניסן לאויר תנור סד"א הואיל ובנגיעה לא מטמא באוירו נמי לא מטמו [קמ"ל]

7 [Das Wort] Innern ist wegen des Falles nötig, wenn man Speisen mit Lehm überklebt und sie in den Luftraum des Ofens gebracht hat, denn man könnte glauben, da sie durch Berührung nicht unrein werden, werden sie auch durch den Luftraum nicht unrein. –

ח ורבנן הנך לא צריכי קרא:

8 Und die Rabbanan!? – Dieserhalb ist kein Schriftvers nötig.

ט רב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש אשינוי בעלים ומשני

9 R. Joseph b. Ami wies auf einen zwischen der Verwechselung des Opfers und der Verwechselung des Eigentümers bestehenden Widerspruch hin und erklärte es auch.

י מי אמר רב חטאת ששחטה לשם חטאת כשירה לשם עולה פסולה אלמא דלאו מינה מחריב בה דמינה לא מחריב בה

10 Kann Rabh denn gesagt haben, ein Sündopfer, das man auf den Namen eines Sündopfersgeschlachtet hat, sei tauglich, und wenn auf den Namen eines Brandopfers, sei es untauglich, wonach es durch eine andere Art untauglich und durch dieselbe Art nicht untauglich wird,

יא והאמר רב חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחויב עולה כשרה אלמא דבר מינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה

11 Rabh sagte ja, wenn man ein Sündopfer auf den Namen eines [anderen], der ein Sündopfer darzubringen hat, geschlachtet hat, sei es untauglich, und wenn auf einen, der ein Brandopfer darzubringen hat, sei es tauglich, wonach es durch dieselbe Art untauglich und durch eine andere Art nicht untauglich wird!?

יב ומשני התם (ויקרא ד, לג) ושחט אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטאת לשם חטאת נשחטה

12 Er erklärte es auch: von jenem Fall sagt der Allbarmherzige:er soll es als Sündopfer schlachten, und das Sündopfer ist ja auf den Namen eines Sündopfersgeschlachtet worden,

יג הכא וכפר עליו כתיב עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה שמחוייב כפרה כמותה

13 von diesem aber heißt es:er soll ihm Sühne schaffen, ihm, nicht aber seinem Nächsten, wenn der Nächste ihm gleicht, wenn er derselben Sühne wie er bedarf.

יד רב חביבא רמי שינוי בעלים אתוך תוכו ומשני

14 R. Ḥabiba wies auf einen zwischen der Verwechselung des Eigentümers und [dem Gesetz] vom Innern des Innernbesteilenden Widerspruch hin und erklärte es auch.

טו ומי אמר רב חטאת ששחטה על מי שמחוייב [חטאת פסולה על מי שמחוייב] עולה כשירה אלמא דמינה מחריב בה לאו מינה לא מחריב בה

15 Kann Rabh denn gesagt haben, ein Sündopfer, das man auf den Namen eines [anderen, der ein Sündopfer darzubringen hat, geschlachtet hat, sei untauglich, und wenn auf einen,] der ein Brandopfer darzubringen hat, sei es untauglich, wonach es nur durch dieselbe Art untauglich wird, durch eine andere Art aber nicht untauglich wird,

טז והתניא תוכו ולא תוך תוכו אפילו כלי שטף מציל

16 dem widersprechend wird ja gelehrt: In seinem Innern, nicht aber im Innern seines Innern, und sogar ein Abspülgefäß schütze!?

יז ומשני ארבעה תוכו כתיבי (תוכו) תוך תוכו תוך תוכו

17 Er erklärte es auch: [das Wort] Innern wird viermal genannt: Innern, seinemInnern, Innern, seinem Innern;

יח חד לגופיה וחד לגזירה שוה

18 einmal ist es an sich nötig, einmal wegen der Wortanalogie,

יט חד תוכו של זה ולא תוכו של אחר אידך תוכו ולא תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל:

19 einmal, daß dies nur von seinemInnern gilt, nicht aber vom Innern eines anderen, und einmal, daß dies nur von seinem Innern gilt, nicht aber vom Innern seines Innern, und daß sogar ein Abspülgefäß schütze.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel