Zevachim 7

Kapitel 7

א מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא (ויקרא ג, א) ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם [שלמים]

1 Woher, daß das Schlachten auf den Namenerfolgen müsse? – Die Schrift sagt:wenn seine Schlachtung ein Heilsopfer ist, das Schlachten muß auf den richtigen Namen erfolgen. –

ב ודילמא היינו שמייהו

2 Vielleicht ist dies nur der Name!? –

ג מדכתיב (ויקרא ז, לג) המקריב את דם השלמים (ויקרא ז, יד) הזורק את דם השלמים ולא כתיב זבח והכא כתיב זבח שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים

3 Es heißt:der das Blut des Heilsopfers darbringt, und:der das Blut des Heilsopfers sprengt, und es heißt nicht Schlachtung, hierbei aber heißt es Schlachtung, somit ist hieraus zu entnehmen, daß das Schlachten auf den Namen des Heilsopfers erfolgen muß. –

ד אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן

4 Wir wissen dies vom Schlachten, woher dies von den übrigen Verrichtungen?

ה וכי תימא לילף מזביחה מה לזביחה שכן נפסלה שלא לשם אוכלין בפסח

5 Wollte man sagen, man entnehme es vom Schlachten, so gilt dies vielleicht nur vom Schlachten, weil auch das Pesaḥopfer untauglich ist, wenn dies auf den Namen solcher, die davon nicht essen, erfolgt!? –

ו אלא אמר קרא המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים

6 Vielmehr, die Schrift sagt: der das Blut des Heilsopfers darbringt, die [Blut]aufnahmemuß auf den Namen des Heilsopfers erfolgen. –

ז ולכתוב רחמנא בקבלה ולילף שחיטה מינה

7 Sollte es doch der Allbarmherzige nur von der [Blut]aufnahme geschrieben haben, und man würde es hiervon auch hinsichtlich des Schlachtens gefolgert haben!? –

ח משום דאיכא למיפרך מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה

8 Man könnte entgegnen: wohl gilt dies von der [Blut]aufnahme, weil es durch einen Gemeinen oder durch ein Weib ungültig ist. –

ט אשכחן שחיטה וקבלה זריקה מנלן

9 Wir wissen dies also vom Schlachten und von der [Blut]aufnahme, woher dies vom Sprengen?

י וכי תימא לילף מהני מה להני שכן טעונות צפון וישנן בחטאות הפנימיות

10 Wollte man sagen, man entnehme es von jenen, so gilt dies vielleicht nur von jenen, weil sie in der Nordseiteerfolgen müssen und bei den inneren Sündopfernstattfinden!? –

יא אלא אמר קרא הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים

11 Vielmehr, die Schrift sagt: der das Blut des Heilsopfers sprengt, das Sprengen muß auf den Namen des Heilsopfers erfolgen. –

יב ולכתוב רחמנא בזריקה ולילף מינה

12 Sollte es der Allbarmherzige nur vom Sprengen geschrieben haben, und man würde es hiervon auch hinsichtlich jener gefolgert haben!? –

יג משום דאיכא למיפרך מה לזריקה שכן חייב עליה זר מיתה

13 Man könnte entgegnen: wohl gilt dies vom Sprengen, weil dieserhalb ein Gemeiner sich des Todes schuldig macht. –

יד אשכחן כולהו הולכה מנלן

14 Wir wissen dies von diesen allen, woher dies vom Hinbringen?

טו וכי תימא לילף מכולהו מה לכולהו שכן עבודה שאי אפשר לבטלה תאמר בהולכה שאפשר לבטלה

15 Wollte man sagen, man entnehme es von diesen, so gilt dies vielleicht nur von diesen, weil es Verrichtungen sind, die nicht umgangen werden können, während das Hinbringen umgangen werden kann!? –

טז אלא אמר קרא (ויקרא א, יג) והקריב את הכל המזבחה ואמר מר זו הולכת אברים לכבש ותניא (ויקרא א, ה) והקריבו זו קבלת הדם ואפיק רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה'

16 Vielmehr, die Schrift sagt:der Priester soll alles auf den Altar bringen und auf räuchern, und der Meister sagte, darunter sei das Hinbringen der Opferstücke zur Altarrampe zu verstehen. Ferner wird gelehrt:Sie sollen darbringen, das ist die Blutaufnahme, und der Allbarmherzige gebraucht hierbei deshalb den Ausdruck bringen, um zu sagen, daß das Hinbringen nicht von der [Blut]aufnahme auszuschließen sei. –

יז ואשכחן שנוי קודש שנוי בעלים מנלן

17 Wir wissen dies von der Verwechselung des Opfers, woher dies von der Verwechselung des Eigentümers!?

יח אמר רב פנחס בריה דרב אמי אמר קרא (ויקרא ז, טו) ובשר זבח תודה שלמיו שתהא זביחה לשם תודה אם אינו ענין לשינוי קודש דנפקא לן מהתם תנהו ענין לשינוי בעלים

18 R. Pinḥas, Sohn des R. Ami, erwiderte: Die Schrift sagt:und das Fleisch der Schlachtung des Heils-Dankopfers, das Schlachten muß auf den Namen des Dankopfers erfolgen, und da dies auf die Verwechselung des Opfers nicht zu beziehen ist, denn dies wird bereits aus jenemgefolgert, so beziehe man es auf die Verwechselung des Eigentümers. –

יט והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא ובשר זבח תודת שלמיו אבא חנין אומר משום רבי אליעזר בא ללמד תודה ששחטה לשם שלמים כשרה שלמים ששחטן לשם תודה פסולה מה הפרש בין זה לזה תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרויה תודה

19 Ist diesdenn hierfür zu verwenden, dies ist ja für folgende Lehre nötig: Und das Fleisch der Schlachtung des Heils-Dank-opfers; Abba-Ḥanin sagte im Namen R. Elie͑zers: Dies lehrt, daß, wenn man ein Dankopfer auf den Namen eines Heilsopfers geschlachtet hat, es tauglich, und wenn man ein Heilsopfer auf den Namen eines Dankopfers geschlachtet hat, es untauglichsei. Welchen Unterschied gibt es zwischen beiden? Das Dankopfer heißt auch Heilsopfer, das Heilsopfer aber heißt nicht Dankopfer!? –

כ אנן מזבח קאמרינן

20 Wir entnehmen dies aus [dem Wort] Schlachtung. –

כא ואכתי מיבעי ליה חטאת ואשם מנין תלמוד לומר זבח

21 Aber auch dieses ist ja für folgende Lehre nötig: Woher diesvom Sünd- und vom Schuldopfer? – es heißt: Schlachtung!? –

כב אם כן נכתוב קרא ובשר תודת שלמיו [זבח] מאי זבח שמע מינה תרתי

22 Der Schriftvers könnte ja gelautet haben: das Fleisch des Heils-Dankopfers, wenn es aber der Schlachtungheißt, so ist beides zu entnehmen. –

כג אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן

23 Wir wissen dies alsohinsichtlich des Schlachtens, woher dies hinsichtlich der übrigen Verrichtungen?

כד וכי תימא לילף מזביחה מה לזביחה שכן פוסל שלא לשם אוכלין בפסח

24 Wollte man sagen, man entnehme diese vom Schlachten, so gilt dies vielleicht nur vom Schlachten, weil auch das Pesaḥopfer untauglich ist, wenn dies auf den Namen solcher erfolgt, die davon nicht essen!? –

כה נאמרה זביחה בשינוי קודש ונאמרה זביחה בשינוי בעלים מה זביחה האמורה בשינוי קודש לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות אף זביחה האמורה בשינוי בעלים לא תחלק בהן בין זביחה לשאר עבודות

25 Bei der Verwechselung des Opfers heißt es Schlachtung und bei der Verwechselung des Eigentümers heißt es Schlachtung, wie nun bei der Verwechselung des Opfers zwischen dem Schlachten und den übrigen Verrichtungen nicht unterschieden wird, ebenso ist auch bei der Verwechselung des Eigentümers zwischen dem Schlachten und den übrigen Verrichtungen nicht zu unterscheiden. –

כו איכא למיפרך מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה וישנו בארבע עבודות

26 Dies ist ja zu widerlegen: wohl gilt dies von der Verwechselung des Opfers, denn die Untauglichkeit haftet an diesemselbst, ferner erstreckt es sich auf alle vierVerrichtungen,

כז וישנו לאחר מיתה וישנו בציבור כביחיד

27 ferner bleibt es auch nach dem Tod[des Eigentümers] bestehen, und ferner gilt dies bei einer Gemeinde wie bei einem einzelnen!?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel