Zevachim 8

Kapitel 8

א ואע"ג דתרתי לאו דוקא תרתי מיהא דוקא

1 Und obgleich zwei [der Widerlegungen] nicht stichhaltig sind, so sind zwei wohl stichhaltig.

ב מאי שנא שינוי בעלים דלא הוי פסולו בגופו מחשבה בעלמא שינוי קודש נמי מחשבה בעלמא הוא אלא כיון דאחשבה פסלה ה"נ כיון דאחשבה פסלה

2 Bei der Verwechselung des Eigentümers haftet die Untauglichkeit wohl deshalb nicht am Opfer, weil sie nur durch das Denkenerfolgt, ebenso erfolgt auch die Verwechselung des Opfers nur durch das Denken; in diesem Fall wird es also durch das Denken untauglich, und ebenso wird es in jenem Fall durch das Denken untauglich.

ג ולרב פנחס בריה דרב מרי דאמר יש שינוי בעלים לאחר מיתה תרתי מיהא איכא למיפרך

3 Ferner sagte R. Pinḥas, Sohn des R. Marí, daß die Verwechselung auch nach dem Tod des Eigentümers erfolge. Zwei der Widerlegungen sind also stichhaltig. Vielmehr, erklärte

ד אלא אמר רב אשי אמר קרא (ויקרא א, ד) ונרצה לו לכפר עליו ולא על חבירו

4 R. Aši, die Schrift sagt: es wird ihn wohlgefällig machen, ihm Sühne zu schaffen; ihm, nicht aber seinem Nächsten. –

ה והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא ונרצה לו לכפר עליו רבי שמעון אומר את שעליו חייב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו

5 Deutet dies denn darauf, dies ist ja für folgende Lehre nötig: Es wird ihn wohlgefällig machen, ihm Sühne zu schaffen. R. Šimo͑n sagte, für das, was ihm obliegt, sei er haftbar, und für das, was ihm nicht obliegt, sei er nichthaftbar.

ו ואמר רב יצחק בר אבדימי מאי טעמא כיון דאמר עלי כמאן דטעון ליה אכתפיה דמי

6 R. Jiçḥaq b. Evdämi begründete es: Sobald er ‘aufmich’ gesagt hat, ist es ebenso, als würde er es auf seine Schulter genommenhaben. –

ז רב אשי מונרצה לו לכפר קאמר:

7 R. Aši entnimmt es aus: es wird ihnwohlgefällig machen.

ח אשכחן זביחה וזריקה קבלה מנלן

8 Wir wissen dies also vom Schlachten und vom Sprengen, woher dies von der [Blut]aufnahme?

ט וכי תימא לילף מזביחה וזריקה מה לזביחה וזריקה שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ

9 Wollte man sagen, man entnehme es vom Schlachten und vom Sprengen, so gilt dies vielleicht nur vom Schlachten und vom Sprengen, weil es Verrichtungen sind, derentwegen man strafbar ist, wenn man sie außerhalbverrichtet!?

י אלא אמר רב אשי אתיא מאיל נזיר דכתיב (במדבר ו, יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא עשייתו לשם שלמים ואם אינו ענין לשינוי קודש דנפקא ליה מהתם תנהו ענין לשינוי בעלים

10 Vielmehr, erklärte R. Aši, dies ist vom Widder des Nazirs zu entnehmen; es heißt:den Widder richte er her als Schlachtung eines Heilsopfers, die ganze Herrichtung muß auf den Namen des Heilsopfers erfolgen, und da dies nicht auf die Verwechselung des Opfers zu beziehen ist, denn dies wird bereits aus jenemgefolgert, so beziehe man es auf die Verwechselung des Eigentümers.

יא אמר ליה רב אחא בר אבא לרבא אימא יעשה כלל זבח פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זביחה אין מידי אחרינא לא

11 R. Aḥa b. Abba sprach zu Raba: Vielleicht [erkläre man]: richte er her, generell, Schlachtung, speziell, und wenn auf eine Generalisierung eine Spezialisierung folgt, so umfaßt die Generalisierung nur das, was die Spezialisierung nennt: nur das Schlachten, anderes aber nicht!? –

יב אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט

12 Hieße es: richte er her als Heilsopfer, Schlachtung, so wäre dem auch so, da es aber heißt: richte er her als Schlachtung eines Heilsopfers, so ist dies eine unvollständigeGeneralisierung, und bei einer unvollständigen Generalisierung ist die Regel von der Generalisierung und Spezialisierung nicht anwendbar.

יג רבינא אמר לעולם דנין ולה חזר וכלל

13 Rabina erklärte: Tatsächlich ist sie wohl anwendbar, nur gelten [die Worte] für den Herrnwiederum als Generalisierung.

יד אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא כללא קמא מרבה עשיות ותו לא כללא בתרא כל לה' ואפילו שפיכת שיריים והקטרת אימורין הא תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא

14 R. Aḥa aus Diphte sprach zu Rabina: Die erste Generalisierung gleicht ja nicht der zweiten Generalisierung: die erste Generalisierungumfaßt nur die [vier] Verrichtungenund nichts weiter, während die zweite Generalisierung alles, was für Gott geschieht, umfaßt, auch das Fortschütten der Überresteund die Aufräucherung der Opferteile!? – In der Schule R. Jišma͑éls wenden sie [die Regel] von der Generalisierung und Spezialisierung wie folgt an:

טו כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש עבודה ובעינן לשמן אף כל עבודה ובעינן לשמן

15 wenn auf eine Generalisierung eine Spezialisierung und dann wieder eine Generalisierung folgt, so richte man sich nur nach der Spezialisierung; wie das Speziellgenannte eine Dienstverrichtungist und auf den Namen erfolgen muß, ebenso muß auch jede andere Dienstverrichtung auf den Namen erfolgen. –

טז אי מה הפרט מפורש עבודה וחייבין עליה בחוץ אף כל עבודה וחייבין עליה בחוץ שחיטה וזריקה אין קבלה והולכה לא

16 Vielleicht aber: wie das Speziell genannte eine Dienstverrichtung ist und man strafbar ist, wenn man sie außerhalbverrichtet, ebenso auch jede andere Dienstverrichtung, derentwegen man strafbar ist, wenn man sie außerhalb verrichtet, also nur das Schlachten und das Sprengen, nicht aber die [Blut]aufnahme und das Hinbringen!?

יז אי נמי מה הפרט מפורש דבר הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות אף כל הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות שחיטה וקבלה אין זריקה לא

17 Oder auch: wie das Speziellgenannte eine Verrichtung ist, die in der Nordseite erfolgen muß und auch bei den inneren Sünd-opfernvorkommt, ebenso auch jede andere, die in der Nordseite erfolgen muß und auch bei den inneren Sündopfern vorkommt, also nur das Schlachten und die [Blut]aufnahme, nicht aber das Sprengen und das Hinbringen!? –

יח איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי שקולין הן ויבאו שניהן לישנא אחרינא וחדא חדא תיקו במילתא

18 Man kann so auslegen und man kann so auslegen, somit ist beides zulässig. Eine andere Lesart: und jedes ist zulässig.

יט איבעית אימא זריקה מדרב אשי נפקא

19 Wenn du aber willst, sage ich: hinsichtlich des Sprengens ist dies aus der Lehre R. Ašiszu entnehmen.

כ אשכחן איל נזיר שאר שלמים מנלן

20 Wir wissen dies vom Widder des Nazirs, woher dies von anderen Heilsopfern?

כא וכי תימא נילף מאיל נזיר מה לאיל נזיר שכן יש עמהן דמים אחרים

21 Wolltest du sagen, man entnehme es vom Widder des Nazirs, so gilt dies vielleicht nur vom Widder des Nazirs, weil bei diesem noch anderes Blut hinzukommt!? –

כב א"כ נכתוב שלמי מאי שלמים לרבות כל שלמים

22 Demnach sollte es doch heißen: sein Heilsopfer, wenn es aber Heilsopferheißt, so schließt dies alle Heilsopfer ein. –

כג אשכחן שלמים שאר כל קדשים מנלן

23 Wir wissen dies nun vom Heilsopfer, woher dies von anderen Opfern?

כד וכי תימא נילף משלמים מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

24 Wolltest du sagen, man entnehme es vom Heilsopfer, so gilt dies vielleicht nur von diesem, weil bei diesem Stützen, Libation und Schwingen von Brust und Schenkelerforderlich sind. –

כה אלא אמר קרא (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים היקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה אף כל בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה

25 Vielmehr, die Schrift sagt:das ist das Gesetz für das Brandopfer, das Speisopfer, das Sündopfer, das Schuldopfer, das Einsetzungsopfer und die Schlachtung des Heilsopfers; die Schrift hat sie alle mit dem Heilsopfer verglichen: wie das Heilsopfer sowohl inbetreff des Opfers als auch inbetreff des Eigentümers auf den Namen hergerichtet werden muß, ebenso müssen auch alle anderen sowohl inbetreff des Opfers als auch inbetreff des Eigentümers auf den Namen hergerichtet werden. –

כו אימא היכא דשחיט להו שלא לשמה ליפסלו

26 Vielleicht werden sie untauglich, wenn man sie auf einen anderen Namen geschlachtethat!? –

כז אמר קרא (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו' האי נדבה נדר הוא [אלא] אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה

27 Die Schrift sagt:den Ausspruch deiner Lippen sollst du halten und entsprechend handeln, wie du gelobt hast &c. Wieso eine freiwilligeGabe, es ist ja Gelobtes? Vielmehr, bist du so verfahren, wie du gelobt hast, so ist es Gelobtes, wenn aber nicht, so ist es eine freiwillige Gabe.

כח ואיצטריך מוצא שפתיך ואיצטריך זאת התורה דאי כתב רחמנא מוצא (הוה אמינא)

28 Und sowohl [der Schriftvers] den Ausspruch deiner Lippenals auch [der Schriftvers] das ist das Gesetz ist nötig. Würde der Allbarmherzige nur geschrieben haben: den Ausspruch,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel