Zevachim 74

Kapitel 74

א לימד על בכור בעל מום שניתן לכהן שלא מצינו לו בכל התורה כולה

1 dies lehrt, daß das fehlerbehaftete Erstgeborene dem Priester zu geben ist, was wir sonst in der ganzen Tora nicht finden. –

ב ורבי ישמעאל נפקא ליה מלך יהיה דסיפא

2 Und R. Jišma͑él!? – Dies entnimmt er aus [den Worten] dir soll es gehören am Schlusse. –

ג בשלמא לר' יוסי הגלילי דמוקי ליה נמי במעשר ופסח היינו דכתיב (במדבר יח, יז) לא תפדה (כי) קדש הם הם קריבין ואין תמורתן קריבה

3 Einleuchtend ist es nach R. Jose dem Galiläer, der ihn auch auf den Zehnten und das Pesaḥopfer bezieht, denn es beißt:sollst du nicht auslösen, denn heilig sind sie, nur diese sind darzubringen, nicht aber ist das Eingetauschte darzubringen.

ד דתנן תמורת בכור ומעשר הן וולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם הרי הן כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים

4 Auch haben wir gelernt: Das Eingetauschte der Erstgeborenen und des Zehnten, diese selbst, ihre Jungen, und die Jungen ihrer Jungen, bis ans Ende der Welt, gleichen dem Erstgeborenen und dem Zehnten, und sie dürfen fehlerbehaftet vom Eigentümer gegessen werden.

ה ותנן אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קריבה ותמורת פסח אינה קריבה ואין לי לפרש

5 Ferner haben wir gelernt: R. Jehošua͑ sagte, er habe gehört, daß das Eingetauschte des Pesaḥopfers darzubringen sei und daß es nicht darzubringen sei, und er wisse es nichtzu erklären.

ו אלא לרבי ישמעאל דמוקי ליה כוליה בבכור מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנא ליה מעשר גמר עברה עברה מבכור

6 Woher aber weiß R. Jišma͑él, der den ganzen [Schriftvers] auf das Erstgeborene bezieht, daß das Eingetauschte des Zehnten und des Pesaḥopfers nicht darzubringen sei!? – Hinsichtlich des Zehnten entnimmt er es aus [dem Worte] vorübergehen, das auch beim Erstgeborenen gebraucht wird,

ז פסח בהדיא כתב ביה כשב מה ת"ל אם כשב לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שתקרב שלמים יכול אף לפני הפסח כן ת"ל הוא

7 und vom Pesaḥopfer ist dies ausdrücklich geschrieben. Es heißtSchaf, wozu heißt es wenn ein Schaf? Dies schließt das Eingetauschte des Pesaḥopfers nach dem Pesaḥfeste ein, daß es als Heilsopfer dargebracht werde. Man könnte glauben, auch vor dem Pesaḥfeste, so heißt es es. –

ח וכל הנך תנאי דמפקי ליה להאי דם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא האי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת שכיפר מנא להו סברי להו כבית הלל דאמרי אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר וילפינן כולהו מחטאת:

8 Woher wissen all jene Autoren, die [den Schriftvers:] das Blut deines Schlachtopfers ist auszugießen, für andere Auslegungen verwenden, daß man bei dem, was auf den äußeren Altar zu sprengen ist, Sühne erlangt hat, auch wenn man nur eine Sprengung aufgetragen hat? – Sie sind der Ansicht der Schule Hillels, welche sagt, auch wenn man beim Sündopfer nur eine Sprengung aufgetragen hat, habe man Sühne erlangt, und vom Sündopfer entnehmen sie es hinsichtlich aller übrigen.

ט והחטאת שתי מתנות: אמר רב הונא מ"ט דב"ש

9 BEIM SÜNDOPFER ABER, NUR WENN ZWEI SPRENGUNGEN. R. Hona sagte: Folgendes ist der Grund der Schule Šammajs:

י (ויקרא ד, ז) קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבעה למצוה ושתים לעכב

10 [es heißt] Hörner, Hörner, Hörner, das sind also sechsmal, viermal als Gebot, und zweimal, daß es unerläßlich ist.

יא ובית הלל קרנת קרנת קרנות הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת לעכב

11 Die Schule Hillels aber erklärt: Hörner, Hörner, Hörner, das sind viermal, dreimal als Gebot, und einmal, daß es unerläßlich ist –

יב ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן

12 Vielleicht alle als Gebot!? – Wir finden keine Sühne ganz ohne [Sprengung].

יג ואיבעית אימא היינו טעמא דבית הלל אהני מקרא ואהני מסורת אהני מקרא לטפויי חדא ואהני מסורת לבצורי חדא

13 Wenn du aber willst, sage ich, folgendes sei der Grund der Schule Hillels: maßgebend ist die Lesart und maßgebend ist die Überlieferung; maßgebend ist die Lesart, eine hinzuzufügen, und maßgebend ist die Überlieferung, eine zu vermindern. –

יד אלא מעתה (דברים ו, ח) לטטפת (דברים יא, יח) לטטפת (שמות יג, טז) לטוטפות הרי כאן ארבע אהני קרא ואהני מסורת חמשה בתי בעי למיעבד

14 Es heißt ja auch Ṭoṭepheth, ṭoṭepheth, totaphoth, das sind also vier; demnach sollten auch hierbei die Lesart und die Überlieferung maßgebend sein, somit wären fünf Gehäuseerforderlich!? –

טו סבר לה כר' עקיבא דאמר טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים

15 Er ist der Ansicht R. A͑qibas, welcher erklärte: ṭaṭ heiße in Kathphe zwei und path heiße in Afrika zwei. –

טז אלא מעתה (ויקרא כג, מב) בסכת בסכת בסוכות אהני מקרא ואהני מסורת חמשא דפנתא בעי למיעבד

16 Es heißt ja auch Hütte, Hütte, Hütten; demnach sollten auch hier die Lesart und die Überlieferung maßgebend und fünf Wände erforderlich sein!? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel