Commentary for Taanit 46:2

אמר לה לדביתהו ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו ניסק לאיגרא וניבעי רחמי אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין סקו לאיגרא קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו כי נחית אמר להו אמאי אתו רבנן אמרו ליה שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא אמר להו ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה

He then shared the meal among his children, giving the older son one portion and the younger two. He said to his wife, I know the scholars have come on account of rain, let us go up to the roof and pray, perhaps the Holy One, Blessed be He, will have mercy and rain will fall, without having credit given to us. They went up to the roof; he stood in one corner and she in another; at first the clouds appeared over the corner where his wife stood. When he came down he said to the scholars.

Explore commentary for Taanit 46:2. In-depth commentary and analysis from classical Jewish sources.