Reference for Taanit 41:9
אמרו לו תלמידיו רבי וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך אמר להם בניי אני גרמתי לעצמי שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו
I then went and laid myself on him and exclaimed, May my eyes which had no pity upon your eyes become blind, may my hands which had no pity upon your hands be cut off, may my legs which had no pity upon your legs be amputated, and my mind was not at rest until I added, may my whole body be covered with boils. Thereupon his pupils exclaimed, 'Alas! that we see you in such a sore plight'. To this he replied, 'Woe would it be to me did you not see me in such a sore plight'.