Talmud for Shabbat 216:12
אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מע"ש ונותן על גב עיניו בשבת ואינו חושש בר ליואי הוי קאי קמיה דמר עוקבא חזייה דהוה מייץ ופתח אמר ליה כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא לישדר לן מר מהנך קילורין דמר שמואל שלח ליה שדורי משדרנא לך דלא תימא צר עין אנא אלא הכי אמר שמואל טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם תניא נמי הכי אמר רבי מונא משום רבי יהודה טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית מכל קילורין שבעולם
— It is well, he replied.<span class="x" onmousemove="('comment',' For it is not evident that one washes himself for that reason. [Healing is forbidden only for fear lest one crushes the necessary ingredients, but it is not labour in itself: consequently the Rabbis did not impose this interdict unless one is obviously performing a cure.] ');"><sup>21</sup></span> Is it permissible to shut and open [one's eyes]?<span class="x" onmousemove="('comment',' Several times in succession, for the salt to enter and heal them. The purpose is more obvious here. ');"><sup>22</sup></span>
Explore talmud for Shabbat 216:12. In-depth commentary and analysis from classical Jewish sources.