Berakhot 93

Chapter 93

א ולא בידים מזוהמות
1 or with [washing] the hands stained [in the course of the meal].
ב רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ניעל מר אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה
2 Rabin and Abbai were journeying along a road ; the ass of Rabin went in front of Abbai's, and he did not say to him, "Let the master go [first]." Abbai said [to himself], "Since this young Rabbi has come from the West, he has grown very conceited." When he reached the entrance of the Synagogue, Rabin said to him, "Let the master enter [first]." He retorted, "And up to now have I not been master !" He replied, "Thus spake R. Johanan ; We only honour a man [by making way for him] in the case of a door which has a Mezuzah."
ג דאית בה מזוזה אין דלית בה מזוזה לא אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין אלא אימא בפתח הראוי למזוזה
3 "If there is a Mezuzah, one does ; but if there is no Mezuzah, one does not ? Then, in the case of a Synagogue or House of Study which has no Mezuzah, there also one should not honour a man [by making way for him]!" "Nay, [the meaning is,] A door which is liable to have a Mezuzah affixed."
ד אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב רב ספרא וקאמר לטעום איתמר
4 Rab Judah the son of Rab Samuel b. Shelat said in the name of Rab: Those who recline at table are not permitted to eat anything until he who breaks bread partakes thereof. Rab Safra sat there and said, "To taste" was said [by Rab, riot "to eat"].
ה למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו
5 What is to be deduced therefrom ? That a man is in duty bound to repeat [a statement] in the exact language of his teacher.
ו ת"ר שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו
6 Our Rabbis have taught : Two may wait upon each other with a dish, but three may not. The one who breaks bread puts forth his hand first; but if he wishes to show respect to his teacher or his superior, he has the power to do so.
ז רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים רב חסדא אמר מפי רוב העונים
7 Rabbah b. Bar Hannah was marrying his son into the family of Rab Samuel b. Rab Kattina. He sat beforehand and taught his son : He who is to break the bread is not permitted to do so until the response "Amen" has been completed by all. Rab Hisda said : By the majority.
ח א"ל רמי בר חמא מ"ש רובא דאכתי לא כליא ברכה מיעוטא נמי לא כליא ברכה
8  Rammi b. Hamma asked him, "What difference does the majority make since the benediction has not been completed, the minority having not yet completed it?"
ט א"ל שאני אומר כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה:
9 He replied, "I declare that whoever makes the response 'Amen' unduly [prolonged] acts in error."
י ת"ר אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו
10 Our Rabbis have taught: In responding "Amen" one should not make the word hurriedly pronounced or cut short or an "orphan" ; nor should he hurl the benediction from his mouth.
יא בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו
11 Ben 'Azzai says: Whoever responds with an "orphan Amen," his sons will be orphaned, with a "hurried Amen" his days will be hurried, with a "cut short Amen" his days will be cut short. But whoever prolongs the "Amen," his days and years will be prolonged for him.
יב רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל א"ל רב מה דעתך לאיצטרופי בהדן אנן אכילנא לן א"ל שמואל אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן
12 Rab and Samuel were sitting at a meal. Rab Shimi b. Hiyya came and hurriedly ate his food. Rab said to him, "What is thine intention — to join with us [in saying Grace with Zimmun]? We have concluded the meal. " Samuel said to him, "If they brought me mushrooms or Abba pigeons, should we not eat?"
יג תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא על רב אחא אמרי אתא גברא רבא דמברך לן אמר להו מי סבריתו דגדול מברך עיקר שבסעודה מברך והלכתא גדול מברך אע"ג דאתא לבסוף:
13 Rab's disciples were sitting at a meal, and Rab entered. They said, "A great man has come who will say Grace for us." He said to them, "Are you of opinion that a great man must say Grace? No, one who was at the main part of the meal should say Grace." But the Halakah is — The most important person says Grace, although he arrived at the end of the meal.
יד אכל דמאי וכו': הא לא חזי ליה כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי:
14 One who has eaten Demai, etc. But he had no right [to eat it] ! If he so choose, he can renounce his possessions and become a poor man, and then he would have the right [to eat it] ; for we have a Mishnaic teaching : We may feed the poor and soldiers on Demai. But Rab Huna has said : It has been taught : Bet Shammai declare that we may not feed the poor and soldiers on Demai.
טו מעשר ראשון שנטלה תרומתו: פשיטא לא צריכא אלא שהקדימו בשבלים והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה וכדר' אבהו דאמר ר' אבהו אמר ריש לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר (במדבר יח, כו) והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר
15 The first tithe from, which Terumah has been taken. This is evident ! No ; it is necessary to state it for the case where [the Levite] anticipated with the ears of corn and separated therefrom the Terumah of the tithe before [the priest] had separated the great Terumah. This is in accord with R. Abbahu who said in the name of R. Simeon b. Lakish : The first tithe, which [the Levite] anticipated and separated from the ears, is exempt from the great Terumah ; as it is said, "Ye shall set apart of it a gift for the Lord, even a tithe of the tithe" (Num. xviii. 26) — i.e. "a tithe of the tithe" I tell thee [to set apart], but not a great Terumah or a Terumah of a tithe of a tithe.
טז אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי אמר ליה עליך אמר קרא
16 Rab Pappa said to Abbai : In that case, even if [the Levite] anticipated [and separated his tithe] from the corn-heap, it would likewise [be exempt from the great Terumah] ! He replied : To meet thy objection the Scriptures state,
Previous ChapterNext Chapter