Chagigah 11

Chapter 11

א עד הכא מאן אתייה
1 Who had brought him here until this point?
ב אמר ליה אביי עד הכא דמיחייבא אימיה בשמחה אייתיתיה אימיה מכאן ואילך אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית חייב ואי לא פטור
2 Abaye said to him, Until this point, since his mother was obligated by the law of rejoicing, his mother brought him. From there on, if he can go up, holding his father's hand from Jerusalem to the mountain of the Temple, he is obligated. And if not, he is exempt.
ג השיב רבי תחת בית הלל לדברי בית שמאי (שמואל א א, כב) וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה
3 Rabbi replied responded according to the house of Hillel against the house of Shammai. (I Samuel 1:22) "But Hannah did not go up, for she said to her husband, 'As soon as the child is weaned, I will bring him.'" But Samuel was able to ride upon his father's shoulders!
ד א"ל אבוה ולטעמיך תיקשי לך חנה גופה מי לא מיחייבא בשמחה אלא חנה מפנקותא יתירתא חזייא ביה בשמואל וחשא ביה בשמואל לחולשא דאורחא
4 His father said to him, And according to your reasoning, there is a difficulty for you. For Hannah herself, was she not obligated in the rejoicing? [Why didn't she go at all herself?] Rather, Hannah saw Samuel was exceedingly delicate, and was uneasy about Samuel about the fatigue of the journey.
ה בעי רבי שמעון קטן חיגר לדברי בית שמאי וסומא לדברי שניהם מהו
5 R. Shimon asked, A child that is lame, according to the words of the house of Shammai, [what would he hold then, since he can ride on his father's shoulders]? Or one that is blind, according to the words of both of them [for he can hold onto his father's hand]?
ו היכי דמי אילימא בחיגר שאינו יכול להתפשט וסומא שאינו יכול להתפתח השתא גדול פטור קטן מיבעיא לא צריכא בחיגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח מאי
6 What case is this? If you'll say it refers to a lame child who can not [ever be healed and] stretch out [his leg], or a blind person, who can not [ever be healed and] open [his eye], since [we know that] an adult is exempt [in these situations], must we even mention a child [is exempt]? [This is obvious!] No, it is necessary [because it is not so obvious] regarding a lame person who can [be healed and] stretch out [his leg], or a blind person who can [be healed and] open his eye, [for there are aspects that would make them obligated]. What is [the law regarding them]?
ז אמר אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאורייתא קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן כל היכא דגדול פטור מדאורייתא מדרבנן קטן נמי פטור:
7 Abaye said, Wherever an adult is obligated on a Torah level, we educate a child in it also on a rabbinic level. And wherever an adult is exempt on a Torah level, a child is also exempt on a rabbinic level.
ח ב"ש אומרים הראייה שתי כסף כו':
8 The house of Shammai say, the "appearing" involves two pieces of silver, etc.
ט ת"ר בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף שהראייה עולה כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה ועוד מצינו בעצרת שריבה בהן הכתוב בעולות יותר מבשלמים
9 Our rabbis have taught: The house of Shammai say, The "appearing" involves two pieces of silver, and the Chagigah a meah of silver, for the "appearing" [sacrifice] is all-burnt to the Most High, which is not so regarding the Chagigah. Furthermore, We find that for Shevuot, Scripture increases the burnt-offerings more than peace-offerings.
י ובית הלל אומרים הראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף שחגיגה ישנה לפני הדיבור מה שאין כן בראייה ועוד מצינו בנשיאים שריבה בהן הכתוב בשלמים יותר מבעולות
10 But the house of Hillel say, The "appearing" sacrifices involves a meah of silver and the Chagigah two pieces of silver, for the [command of sacrificing the] Chagigah precedes the Decalogue, which is not so regarding the "appearing" sacrifice. Furthermore, we find regarding "the princes", that Scripture increases peace-offerings for them more than burnt-offerings.
יא ובית הלל מאי טעמא לא אמרי כבית שמאי דקא אמרת ראייה עדיפא דעולה כולה לגבוה אדרבה חגיגה עדיפא דאית בה שתי אכילות ודקא אמרת נילף מעצרת דנין קרבן יחיד מקרבן יחיד ואין דנין קרבן יחיד מקרבן צבור
11 And what is the reason that the house of Hillel do not say like the house of Shammai? For that which you are saying that the "appearing" [sacrifice] is better, for the burnt-offering goes to the Most High. On the contrary! The Chagigah is better, for there are in it two eatings. And for that which you are saying, that we should learn from Shavuot, we can compare individual sacrifices [only] to individual sacrifices, and not compare an individual sacrifice to a public sacrifice.
יב ובית שמאי מ"ט לא אמרי כבית הלל דקאמרת חגיגה עדיפא דישנה לפני הדיבור ראייה נמי ישנה לפני הדיבור
12 And what is the reason that the house of Shammai do not say like the house of Hillel? For that which you are saying, that a Chagigah is better, because it precedes the Decalogue, an "appearing" [sacrifice] also precedes the Decalogue!
יג ודקאמרת נילף מנשיאים דנין דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות ואין דנין דבר הנוהג לדורות מדבר שאינו נוהג לדורות
13 And for that which you are saying, that we should learn from "the princes," we can compare something that will always apply to a thing that will always apply, and we can not compare a thing which will always apply to a thing which will not always apply.
יד ובית הלל מאי שנא חגיגה דישנה לפני הדיבור דכתיב (שמות כד, ה) ויזבחו זבחים שלמים ראייה נמי הכתיב (שמות כד, ה) ויעלו עולות
14 And [according to] the house of Hillel, what is the difference [that they differentiated the "appearing" sacrifice and the Chagigah]? The Chagigah precedes the Decalogue, for it is written (Exodus 24:5) "and they sacrificed sacrifices of peace-offerings." But the "appearing" sacrifice also! Behold, it is written, (Exodus 24:5) "and they offered burnt-offerings."
טו קסברי בית הלל עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ובית שמאי סברי עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הואי
15 The house of Hillel is holding that the burnt-offering which Israel offered in the wilderness was the continual burnt-offering. And the house of Shammai is holding that the burnt-offering which Israel offered in the wilderness was an "appearing" sacrifice.
טז אמר אביי בית שמאי ורבי אלעזר ור' ישמעאל כולהו סבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הואי ובית הלל ורבי עקיבא ור' יוסי הגלילי כולהו סבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי
16 Abaye said, The house of Shammai and R. Elazar and R. Yishmael all hold that the burnt-offering which Israel offered in the wilderness was an "appearing" sacrifice. And the house of Hillel and R. Akiva and R. Yose the Galilean all hold that the offering which Israel offered in the wilderness was the continual burnt-offering.
יז בית שמאי הא דאמרן ר' ישמעאל דתניא ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני
17 [We know these positions from various sources.] The house of Shammai, as we have said. R. Yishmael, for it was taught in a Baraita: R. Yishmael says, General principles were told over at Sinai,
Previous ChapterNext Chapter