Ketubot 104

אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם מפני תקון העולם הא בכדי דמיהן פודין אע"ג דפרקונה יותר על כתובתה

Captives must not be redeemed for more than their value, because of the public good. [This then implies] that they must be redeemed for their actual value even though the cost of the ransom exceeds the amount of her ketubah.

ורמינהי נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בכתובתה פעם ראשונה פודה מכאן ואילך רצה פודה רצה אינו פודה ר"ש בן גמליאל אומר אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה אם לאו אינו פודה

Against this they brought the following: [If a woman] was taken captive, and they demanded of her husband ten times the amount of her ketubah he must redeem her the first time. Subsequently, if he wants to he may redeem her, but if he does not want, he need not redeem her. R. Shimon b. Gamaliel says: If the price of her ransom corresponded to the amount of her ketubah, he must ransom her; if not, he need not ransom her.

רבן שמעון בן גמליאל תרי קולי אית ליה:

Shimon b. Gamaliel has two lenient rules.

לקתה חייב לרפאותה: תנו רבנן אלמנה ניזונת מנכסי יתומין וצריכה רפואה הרי היא כמזונות רבן שמעון בן גמליאל אומר רפואה שיש לה קצבה נתרפאת מכתובתה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות

If she was injured he must provide for her medical treatment. Our Rabbis taught: A widow is to be maintained from [her husband’s] orphans’ estate; and if she requires medical treatment, it is regarded as maintenance. Shimon b. Gamaliel ruled: For medical treatment that has a limit, her medical costs are deducted from her ketubah. But medical cost that has no limit is regarded as maintenance.

אמר רבי יוחנן עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא אתו לקמיה דר' יוחנן אמר להו איזילו קוצו ליה מידי לרופא

Yohanan said: Bloodletting in the land of Israel is regarded as medical treatment that has no limit. Yohanan’s relatives had a wife of their father who required daily medical treatment. When they came to R. Yohanan he said to them: Set aside a fee for the doctor.

אמר רבי יוחנן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר (ישעיהו נח, ז) ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני:

Yohanan then said: We have made ourselves like legal advisers. What did he think at first and what did he think at the end? At first he thought, “ And do not hide from your own flesh,” and at the end he realized. that an important person is different.

<big><strong>מתני׳</strong></big> לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי ב"ד בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין חייב שהוא תנאי בית דין

If he did not write for her, “The male children that will be born from our marriage shall inherit the money of your ketubah over and above their shares with their brothers”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court. If he did not write for her, “the female children that I will have from you will dwell in my house and be maintained out of my estate until they are taken in marriage”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.

את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין כך היו אנשי ירושלים כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך לפיכך אם רצו יורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה:

If he did not write for her, “You shall live in my house and be maintained from my estate throughout the duration of your widowhood”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court Thus did the men of Jerusalem write. The men of Galilee wrote as did the men of Jerusalem. The men of Judea used to write: “Until the heirs wish to pay you your ketubah”. Therefore if the heirs wish to, they may pay her her ketubah and dismiss her.

<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו

GEMARA. R. Yohanan said in the name of R. Shimon b. Yohai: Why did they institute the ketubah for male children? In order that any man might be encouraged to give to his daughter as much as to his son.

ומי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא

But does this happen, that the Torah says that the son inherits and the daughter does not inherit, and the rabbis come and establish that the daughter should inherit.

הא נמי דאורייתא הוא דכתיב (ירמיהו כט, ו) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנים בידיה קיימי אלא בנתיה מי קיימן בידיה

This too is from the Torah, as it is written, “Take wives, and have sons and daughters, and take wives far your sons, and give your daughters to husbands” (Jeremiah 29:6). Now this makes sense with regard to the sons, [since such marriages are] within a father’s power but with regard to his daughters does he have such power?

הא קא משמע לן דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד לעישור נכסי

Thus it teaches us that a father must provide for his daughter clothing and covering and must also give her a dowry so that men would be enthusiastic her and marry her. And up to how much? Both Abaye and Raba said: Up to a tenth of his wealth.

ואימא דאב לירות דבעל לא לירות אם כן אב נמי מימנע ולא כתב

But why not say [that the sons] should inherit [what their mother received] from her father but not [that what she received] from her husband? If that were so, a father also not assign for her [a large dowry].

ואימא היכא דכתב אב לכתוב בעל היכא דלא כתב אב לא לכתוב בעל לא פלוג רבנן

But why not say that where her father had assigned her a dowry her husband must also write this clause, but where her father did not assign any dowry her husband does not need to write this clause? The rabbis drew no distinction.

בת בין הבנים נמי תירות כנחלה שויוה רבנן

But should not then a daughter among sons also inherit? The rabbis have treated [the ketubah] like an inheritance.

בת בין הבנות תירות לא פלוג רבנן ותיגבי ממטלטלי ככתובה שויוה רבנן

But should not then a daughter among the other daughters inherit? The rabbis made no distinction. So let him recover also from movable property? The rabbis treated it like the ketubah.

תטרוף ממשעבדי ירתון תנן ואימא אף על גב דליכא מותר דינר במקום דקא מיעקרא נחלה דאורייתא לא תקינו רבנן

So let him recover from encumbered property? The mishnah taught “inherit. Say that they receive their ketubah even if there is no extra dinar! In a case where this would uproot biblical inheritance, the rabbis did not make an enactment.

רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה אזיל למיכתב לה כתובתה שמע יהודה בר מרימר נפק אתא איתחזי ליה כי מטו לפיתחא הוה קא מפטר מיניה אמר ליה ניעול מר בהדאי

Papa was making arrangements for his son to be married into the house of Abba of Sura. He went there to write the ketubah for the bride. When Judah b. Meremar heard [of his arrival] he went out to welcome him. ” When they reached the door [of the bride’s father’s house] he wanted to leave but [R. Papa] said to him, “Will the Master come in with me?