Ketubot 46

Chapter 46

א <big><strong>מתני׳</strong></big> שתי נשים שנשבו זאת אומרת נשביתי וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני אינן נאמנות ובזמן שהן מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות:
1 Two women were taken captive: one says, “I was taken captive and I am pure”, and the other one says, “I was taken captive and I am pure”– they are not believed. But when they testify regarding one another, they are believed.
ב <big><strong>גמ׳</strong></big> ת"ר אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה אני וחברתי טהורה נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה
2 GEMARA. Our Rabbis taught: [If she says], “I am impure and my friend is pure,” she is believed; “I am pure and my friend is impure,” she is not believed; “I and my friend are impure,” she is believed as to herself and she is not believed as to her friend; “I and my friend are pure,” she is believed as to her friend and she is not believed as to herself.
ג אמר מר אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת היכי דמי אי דליכא עדים על עצמה אמאי לא מהימנא נשביתי וטהורה אני קאמרה אלא פשיטא דאיכא עדים
3 The Master said: “[If she says] “I am pure and my friend is impure” she is not believed. What was the actual case? If there are no witnesses, why is she not believed as to herself? She says, “I was taken captive and I am pure!” Hence it is obvious that there are witnesses.
ד אימא מציעתא אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה ואי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא אלא פשיטא דליכא עדים
4 [Now] say the middle clause: “I and my friend are impure”; she is believed as to herself and she is not believed as to her friend.” But if there are witnesses, why is she not believed? Hence it is obvious that there are no witnesses.
ה אימא סיפא אני וחברתי טהורה נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה ואי דליכא עדים אעצמה אמאי לא מהימנא אלא פשיטא דאיכא עדים
5 [Now] read the last clause: I and my friend are pure,” she is believed as to her friend and she is not believed as to herself.” But if there are no witnesses, why is she not believed as to herself? Rather it is obvious that there are witnesses.
ו רישא וסיפא דאיכא עדים מציעתא דליכא עדים אמר אביי אין רישא וסיפא דאיכא עדים מציעתא דליכא עדים
6 The first clause and the last clause refer to a case when there are witnesses, [and] the middle clause when there are no witnesses? Abaye said: Yes, the first clause and the last clause refer to a case when there are witnesses, [and] the middle clause when there are no witnesses?
ז רב פפא אמר כולה דאיכא עדים ואיכא עד אחד דקא אפיך אמרה אני טמאה וחברתי טהורה ואמר לה עד אחד את טהורה וחברתך טמאה איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא חברתה משתריא אפומא דידה
7 Papa said: All of it refers to where there are witnesses, but there is one witness who states the opposite. [If] she says, “I am impure and my friend is pure,” and the one witness says to her, “You are pure and your friend is impure,” she has declared herself forbidden, [and] her friend becomes permitted through her testimony.
ח אני טהורה וחברתי טמאה ואמר לה עד אחד את טמאה וחברתך טהורה איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה חברתה משתריא אפומא דעד
8 If [she says], “I am pure and my friend is impure,” and the one witness says to her, “You are impure and your friend is pure’, since there are witnesses, she is not believed [as to herself], [and] her friend becomes permitted through the testimony of the [one] witness.
ט אני וחברתי טמאה ואמר לה עד אחד את וחברתך טהורה איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא חברתא משתריא אפומא דעד הא תו למה לי היינו רישא
9 [If she says], “I and my friend are impure” and the one witness says to her, “You and your friend are pure,” she has declared herself forbidden, [and] her friend becomes permitted through the testimony of the [one] witness. Why do I need this again? It is the same
י מהו דתימא הני תרוייהו טהורות נינהו והאי דקאמרה הכי (שופטים טז, ל) תמות נפשי עם פלשתים היא דקא עבדה קמ"ל
10 as the first clause! You might have said [that] they are both pure and the reason she says so is “Let me die with the Philistines,” so he teaches us [that this is not s
יא אני וחברתי טהורה ואמר לה עד אחד את וחברתך טמאה איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה חברתה משתריא אפומא דידה הא תו למה לי היינו רישא דרישא
11 [If she says] “I and my friend are pure,” and the one witness says to her, “You and your friend are impure,” since there are witnesses, she is not believed, [and] her friend becomes permitted through her testimony. What need is there again for this? It is the same as in the very first clause!
יב מהו דתימא כי מהימנא במקום דפסלה נפשה אבל במקום דמכשרא נפשה אימא לא מהימנא קא משמע לן:
12 What might you have said? She is believed only when she declares herself unfit, but when she declares herself fit I might say that she is not believed, so he teaches us [that this is not so].
יג <big><strong>מתני׳</strong></big> וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד רשב"ג אומר משום רבי שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד:
13 And likewise two men, [if] one says, “I am a priest”, and the other says, “I am a priest”, they are not believed. But when they testify about one another, they are believed. Rabbi Judah says: one does not raise [a person] to the priesthood through the testimony of one witness. Rabbi Elazar says: When is this true? When there are people who object; but when there are no people who object, one raises [a person] to the priesthood through the testimony of one witness. Rabbi Shimon ben Gamaliel says in the name of Rabbi Shimon the son of the assistant chief of priests: one raises [a person] to the priesthood through the testimony of one witness.
יד <big><strong>גמ׳</strong></big> כל הני למה לי צריכי דאי תנא מודה רבי יהושע משום דאיכא דררא דממונא אבל עדים דליכא דררא דממונא אימא לא
14 GEMARA. Why do I need all of these [cases]? They are needed. For if he had stated [only the case of] “R. Joshua admits”: [I might have said that only in that case is that principle invoked] because there is a possible loss of money but [in the case of] witnesses where there is no possible loss of money, I would not say so.
טו ואי תנא עדים משום דלעלמא אבל איהו דלנפשיה
15 And if he had stated [the case of] witnesses, for [their statement concerns] other people but where it concerns himself I would not say so.
Previous ChapterNext Chapter