Ketubot 68

Chapter 68

א ור' מאיר לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ושאני הני דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטיל משלם ואזדא רבה לטעמיה דאמר רבה היה גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה
1 and R. Meir holds the view that [though generally] one may receive the lashes and pay, one cannot receive the death penalty and pay but these [cases] are different, because the Torah has enacted something novel with regard to a fine, and [therefore] he has to pay, although he has to suffer the death penalty. And Rabbah follows his own principle, for Rabbah said: If he had a kid which he had stolen and he slaughtered it on Shabbat, he is obligated, for he was already guilty of stealing before he came to the prohibition of Shabbat; [but] if he stole and slaughtered it on Sabbath he is free, for if there is no stealing there is no slaughtering and no selling.
ב ואמר רבה היה גדי גנוב לו וטבחו במחתרת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור מחתרת גנב וטבח במחתרת פטור שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה
2 Rabbah also said: If he had a kid which he had stolen and had slaughtered it at the place he broke into, he is liable, for he was already guilty of stealing before he came to the transgression of breaking in; [But] if he stole and slaughtered it in the place he broke into, he is exempt, for if there is no stealing, there is no slaughtering and no selling.
ג וצריכא דאי אשמעינן שבת משום דאיסורה איסור עולם אבל מחתרת דאיסור שעה הוא אימא לא ואי אשמעינן מחתרת משום דמחתרתו זו היא התראתו אבל שבת דבעיא התראה אימא לא צריכא
3 And it was necessary [to state both cases]. For if he had let us hear [the case of] Shabbat [I would have said that he is free from payment] because its prohibition is forever, but [in the case of] breaking in, which is only a prohibition for the moment, I might say, [that it is] not [so]. And if he had let us hear [the case of] breaking in [I would say that he is exempt from payment] because his breaking in is his warning, but [with regard to] Shabbat, [in] which [case] a warning is required, I might say that [it is] not [so] Therefore] it is necessary [to state both cases].
ד אמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי רב פפא פרה אתא לאשמועינן
4 Papa said: If one had a cow that he had stolen and he slaughtered it on Shabbat, he is liable for he was already guilty of stealing before he came to the prohibition of Shabbat; If he had a cow that he borrowed and he slaughtered it on Shabbat, he is exempt. Aha the son of Raba said to R. Ashi: Does R. Papa come just to teach us the rule about the cow?
ה אמר ליה רב פפא שאולה אתא לאשמועינן סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רב פפא משעת משיכה הוא דאתחייב ליה במזונותיה הכא נמי משעת שאלה אתחייב באונסיה קא משמע לן
5 He said to him: R. Papa comes to teach us the rule of a borrowed [cow]. Lest you think [that] because R. Papa said that he becomes responsible for its food from the time of possession by “drawing it [to him],” here also he becomes responsible for any unpreventable accident from the time of borrowing, so he lets us hear [that it is not so].
ו אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה מתה אין חייבין באונסה כסבורין של אביהם היא וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם
6 Rava said: If their father left them a borrowed cow, they may use it during the whole period for which he borrowed it; if it died, they are not responsible. If they thought that it belonged to their father and they slaughtered it and ate it, they pay the value of the meat at the lowest price. If their father left them an obligation of property, they are liable to pay.
ז איכא דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ופליגא דרב פפא ומאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא והיינו דרב פפא
7 Some teach it in reference to the first case and some teach it in reference to the second case. He who teaches it in reference to the first case, so much the more [does he teach it in reference] to the second case, and he disagrees with R. Papa.
ח בשלמא ר' יוחנן לא אמר כריש לקיש דקא מוקים לה כרבנן אלא ריש לקיש מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כיון דאילו אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור
8 And he who teaches it in reference to the second case does not teach it in reference to the first case, and he agrees with R. Papa. It is alright [that] R. Yohanan does not say like Resh Lakish, because he wants to explain it according to the rabbis. But why does not Resh Lakish say like R. Yohanan? He could answer you: since he is exempt if they warned him, he is also free [even] if they did not warn him.
ט ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר ר' יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו ביה ר"ל אמר פטור כיון דאילו אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור
9 And they follow their own reasoning, for when R. Dimi came [from Eretz Yisrael] he said: He who has committed inadvertently an act which, if he had committed it intentionally, would have been punishable with death or with lashes, and [which is also punishable] with something else, R. Yohanan says he is liable, and Resh Lakish says he is exempt. Yohanan says he is liable, for they did not warn him. Resh Lakish says [that] he is exempt, for since he is exempt if they warned him, so he is exempt also when they did not warn him.
י איתיביה ר"ל לרבי יוחנן (שמות כא, כב) ולא יהיה אסון ענוש יענש
10 Resh Lakish raised an objection against R. Yohanan: [It is written]: “If no harm comes, he shall be surely fined” (Exodus 21:22).
Previous ChapterNext Chapter